גזענים לשעבר

האפרטהייד והשנאה הפנימית בדרום אפריקה סביב צבע העור כבר שייכים להיסטוריה. לנו העיתונאים עוד קשה להפנים את זה

‎תחת שלטון האפרטהייד, דרום אפריקנים שחורים נהגו לתמוך בכל נבחרות הספורט ששיחקו נגד דרום אפריקה. נלסון מנדלה עדיין זוכר כיצד ישב "בכלוב" שהיה שמור לצופים שאינם לבנים במשחק קריקט בין דרום אפריקה לאוסטרליה בשנות ה-40'. הוא כמובן עודד את אוסטרליה.

ואז התקיים משחק כדורגל ב-1993 בין דרום אפריקה לניגריה ששינה את התמונה. הנבחרת הדרום אפריקנית, ה"בפאנה בפאנה", ייצגה באופן אמיתי את האומה החדשה. בששת חודשי הקיום שלה כנבחרת כדורגל ללא הפרדה גזעית, זה היה המשחק הכי קריטי שלה: אם הם מנצחים את ניגריה, הם שומרים על הסיכויים להעפיל למונדיאל הראשון בתולדותיהם. "סוקר סיטי", האצטדיון שנמצא בין יוהנסבורג לסווטו, היה מלא הרבה מעבר לתכולה הרשמית שלו שעומדת על 80 אלף איש. באחר צהריים קיצי נפלא של חודש ינואר, נשמעו קולות התופים והשירה של האוהדים. חולצות שחולקו לאוהדים על-ידי העיתון של הסווטו דרשו מהשחקנים: "אל תעמדו חסרי מעש - תבנו את האומה!".

‏כששתי הקבוצות הסתדרו בשורות במנהרת השחקנים, הניגרים הבקיעו את הגול הפסיכולוגי הראשון שלהם: השחקנים הכי גבוהים שלהם עמדו מקדימה, והפחידו את הדרום אפריקנים. "אני לא יודע אם הם התכוונו לעשות את זה", סיפר שנים מאוחר יותר ג'ורג' דיארנלי, חלוץ דרום אפריקה. "שניים מהניגרים הגבוהים היו בכלל שוערים מחליפים".

שמונה חודשים לפני המשחק, דיארנלי למד ספרות ועיתונות באוניברסיטת טולדו, אוהיו. מיד לאחר שחזר הביתה, התחיל לשחק עבור הנבחרת. דיארנלי גדול הגוף, עם הסגנון "האנגלי" שלו, השלים בצורה מצוינת את הדריבליסטים השחורים של דרום אפריקה - ג'ון "נעליים" מושהו, ו"דוקטור" קומאלו (בכדורגל הדרום אפריקני אתה לא קיים באמת עד שממציאים לך כינוי).

***

במחצית התוצאה עדיין היתה 0-0. לא רע בכלל. בשלב מוקדם בחצי השני דיארנלי הרשית לשער הניגרי. הוא רץ בטירוף לחגוג עם 10,000 אוהדים שחורים שישבו מאחורי השער. "להיות חלוץ ולכבוש במשחק השני שלך עבור המדינה, חשבתי שזו ההתחלה של הדבר הכי נפלא אי פעם". הוא חגג במשך דקה, ואז קלט שהאוהדים משתתקים. "הבנתי שמשהו לא בסדר, ואני צועק, 'לא, אין סיכוי!'. רגע התהילה שלי נאבד. הדוקטור הארור היה בנבדל". השופט פסל את השער. דיארנלי רשם רק הופעה בינלאומית אחת נוספת, ומעולם לא הצליח לכבוש שער עבור דרום אפריקה.

המשחק הסתיים ב-0-0, ה"בפאנה" לא הגיעו למונדיאל, והמתופפים הלכו הביתה עם כאב ראש. אחר כך בחניון, שני השחקנים הטובים ביותר של דרום אפריקה, ג'ון "נעליים" והשוער הלבן סטיב קרוולי עשו את דרכם למכוניות שלהם. אמרתי לעיתונאי דרום אפריקני שאני מכיר, כמה קרוולי נראה רגוע: הוא דיבר עם אוהדים שחורים, החליף איתם לחיצות יד. זו היתה הפעם היחידה שראיתי דרום אפריקנים ששוכחים את צבע העור שלהם.

העיתונאי התעצבן עליי. "זה הסיפור הקלאסי של עיתונאים זרים על הכדורגל הדרום אפריקני! תראה, כשהאוהדים הריעו לדיארנלי, הם בכלל לא היו מודעים לעובדה שהוא לבן והם שחורים. הכדורגל בדרום אפריקה כבר עבר את הסיפור הזה. יש סיפורים אחרים שאתה צריך לכתוב עליהם".