המבצע נכשל, לא ההסברה

הבון טון בימים האחרונים היה לקטול את מערך ההסברה הישראלי ובראשו את דובר צה"ל. כפי שעיתונאים חשובים הסבירו לכל אנשי הצבא כיצד להשתלט על אונית מתפרעים, עיתונאים חשובים אחרים, שמעולם לא דיבררו אפילו חנות מכולת, הסבירו לדובר צה"ל אבי בניהו כיצד לתפקד.

מדינת צה"ל

ראשית, כמה הנחות עבודה: הראשונה, לדעתי, המבצע היה כישלון צבאי ולא כישלון הסברתי. אני מניח שניתן היה לסיימו בדרך אחרת - אבל לא ניכנס לזה. הנחת העבודה השנייה היא שיש דברים חשובים יותר מהסברה - שמירה על ביטחון החיילים שהיו בסיפון, למשל. ההנחה השלישית, היא שיש להפריד בין פעילות דובר צה"ל לבין פעילות מערך ההסברה, אשר לדעתי באמת לא תפקד כמו שצריך, ולא דאג למלא את השורות באולפנים במסבירנים ישראליים.

העובדה שדורשים מדובר צה"ל להפעיל את כל ההסברה הישראלית מראה שיש עדיין אנשים שחושבים שאנחנו צבא שיש לו מדינה ולא להפך. מטרתו העיקרית של דובר צה"ל היא הציבור הישראלי, ואילו של מטה ההסברה הוא בין לאומי. למרות זאת, דובר צה"ל גם פעיל מאד בזירה הבין לאומית, אבל מכאן ועד האחריות הכללית המרחק הוא רב. ואחרי שכל זה נאמר, יש לבחון האם ברמה הפרקטית תפקד הדובר או לא.

ההסברה המודרנית מורכבת והיא פונה לערוצי המדיה "המסורתית" ולערוצי הניו מדיה ועליה לייצר אירועי שיא. נכון שלרושם הראשון יש השפעה חשובה, ומי שנופל בשלב זה מתחיל בעמדה נוחתה, אך את הכסף "סופרים במדרגות" ולא תוך כדי ההצגה.

אם נבחן את תפקוד דובר צה"ל נראה שכבר בשעה 10 בבוקר, מיד בתום האירוע, הופיע בניהו בהופעה בוטחת ברדיו ונתן הצהרות מאד ברורות לגבי מה שקרה בערב, והצליח בצורה מאד עניינית להעביר את מסריו. מייד לאחר מכן, דובר צה"ל התחיל להעביר חומרים לתקשורת, כולל לערוצי הניו מדיה והרשתות החברתיות.

פרצופי לוחמים

אין מה לעשות, האמירה שתמונה אחת שווה 1000 מילים התבררה שוב כנכונה, ולכן עד שלא העבירו את התמונות והסרטים שהתפרסמו בערב, כבר נעשה נזק, אך מה הייתה האלטרנטיבה? האם צריך לשחרר קטעים שבהם נראים פניהם של לוחמי השייטת ובכך לסכן את חייהם? נראה לי הגיוני מאד שצמרת צה"ל עצמה רצתה לאשר את הסרטים לפני פרסומם, ומכאן העיכוב.

אם מישהו חושב שדובר צה"ל צריך להפיץ חומרים בעוד הכוחות בשטח - אז הוא איבד את הפורפורציות.

דובר צה"ל, כפי שנהג בחוכמה בזמן עופרת יצוקה, נותן קודם כל למהלך הצבאי להתנהל, ורק אח"כ מתחיל את ההסברה. מי שנגדנו - נגדנו, ומי שאובייקטיבי, נחשף לחומרים שלנו אשר עלו כמכת נגד בכל הערוצים ושינו או לפחות איזנו את התמונה.

בקצב הטוויטר

צה"ל לא יכול לעבוד בדרך מחתרת ללא קווים אדומים, ולא יכול לצרף מצלמות שישדרו 24 שעות. הוא גם לא יכול לסמוך על הכתבים הישראלים שבצע התחרות לא ינצחם ולתת להם לשדר בשידור ישיר.

אני מציע לעיתונאים להיזכר במבצעים הירואים בעבר כמו האי גרין, אביב נעורים או אפילו הפשיטה על קארין A - האם שם היה סיקור תקשורתי ישיר? נכון שהזמנים השתנו, אך דבר אחד לא השתנה - בשדה קרב, שבו מצויים עשרות או מאות אנשים, דברים יכולים להשתבש, והחיים האמיתיים לא תמיד מתנהלים בקצב הטוויטר.

נכון שהזמנים השתנו, אך להפיל על כתפי בניהו את כישלון המבצע הצבאי, זה קצת יותר מדי. כפי שאמר וורן באפט לעובדיו: אל תאשימו את התקשורת - אין לנו בעיה של יחסי ציבור, יש לנו בעיה כי פישלנו.

הכותב הוא מנכל בן חורין ואלכסנדרוביץ' אסטרטגיה ותקשורת