נגמרו הכדורים

כדי שלא תחשבו שאני מגזים, שהרי המונדיאל עדיין רחוק מסיומו, הבה נמנה את המשחקים שיוותרו במונדיאל הזה אחרי הערב (ג'): 4 רבעי גמר, שני חצאים וגמר. המדקדקים יכולים להוסיף גם את המשחק המיותר על המקום השלישי, כלומר 8 משחקים שפרושים על פני 12 ימים. לא ממש שיגעון כדורגל, בטח לא אחרי 18 ימים שבהם הורגלנו ל-2-4 משחקים מדי יום.

המשחק המסקרן בין ספרד לפורטוגל, ה"דרבי" של חצי האי האיברי, יהיה גם האחרון שישודר בערוץ 2 (רשת). מעתה ואילך יהיו כל השידורים הנותרים בערוץ 1.

מוקדם עדיין לסכם את המונדיאל מבחינה טלוויזיונית, אבל כבר עתה ניתן לציין מספר עובדות חשובות: הרייטינג של המשחקים, למרות פתיחה רעה מבחינת איכות הכדורגל (השבוע הראשון היה משמים), הוא טוב בהחלט - כלומר כדורגל הוא עדיין סחורה טלוויזיונית ששווה להשקיע בה.

טוב, אבל לא מצוין: אף משחק עד כה עוד לא נשק ל-30% (סיכויים טובים להולנד-ברזיל וגרמניה-ארגנטינה בסוף-השבוע הקרוב, בשלב רבע הגמר), וכשרייטינג של משחק ממוצע ששודר ברשת שווה לזה של "כלבוטק" בערב טוב - לא צריך להשתגע כדי לרכוש את הזכויות.

הפלטפורמה הפכה להיות חזקה מהמוצר: המשחקים ששודרו בערוץ 2 זכו לרייטינג גבוה משמעותית מאלה ששודרו בערוץ 1. מה זה אומר? שהצופים אוהבים "בית", ערוץ שצריך לאכזב אותם כדי שיעברו לערוץ אחר.

ואולי קשה בכלל למדוד את הרייטינג? כל מיני מספרים נזרקו לחלל האוויר בחודש האחרון לגבי היקף הצפייה במקומות ציבוריים: סקר אחד דיבר על 500 אלף ישראלים, אחר דיבר על עלייה של כ-15-20% בפדיון של המסעדות והברים שהקרינו את המשחקים.

קשה מאוד להעריך עד כמה המספרים הללו מדויקים (כדי להמחיש את הבעייתיות: אמש צפיתי בתחילת המשחק בין ברזיל לצ'ילה בבר חדש בשדרות רוטשילד. המסך שבמרפסת משך אליו עשרות רבות של צופים מזדמנים שהתגודדו על אי-התנועה שבמרכז השדרה, ליד מזנון מהיר של סושי, ישבו על הספסלים ונהנו מהמשחק. מבחינה מעשית הם צפו בשידור של רשת. מבחינה סטטיסטית הם לא קיימים).

מי שכבר זכו במונדיאל הזה הם: ערוץ 1, שכבר קיבל "מענק על חשבון הרפורמה" בגובה 10 מיליון שקל כדי להמשיך את המומנטום החיובי מהמונדיאל (אין סיכוי); חברות הכבלים והלוויין, שמדווחות על עלייה בשיעור המתחברים לממירי HD; ועל דרך השלילה גם ערוץ הספורט, שהוכיח שוב כי עם כל ההשקעות של ערוצים אחרים - אין כמו אירוע ספורט שמשודר אצלו.

בכוכב הנשים

"חייהן הסודיים של נשים", ג' ,22:10 ערוץ ביוגרפיה

נדמה שאין דבר מעצבן יותר מהחלוקה המיגדרית שמנסים לכפות עלינו, מערוצי טלוויזיה ועד רשתות שיווק, לאמור: הבנים בכדורגל - הבנות... ובכן, היכן הן?

באופן די אירוני, דווקא סדרת התחקירים הזאת אודות נשים שאינן מצייתות לחוקי המגדר הישנים (מכאלה שעוסקות במקצועות "גבריים", דרך נשים שפירקו משפחות למען מערכת יחסים לסבית מאוחרת ועד ליוצרות של סרטי פורנו) עומדת אולי בסתירה למועד שנבחר לשידורה.

הסדרה בודקת מה מניע נשים לפעול "בניגוד לנורמה" ומה חושבת על כך החברה.

צחוק וגורל

"לקרוא ולשרוף", ג' 22:00, "יס 2"

כמי שלא נמנה עם מעריצי פועלם הקולנועי של האחים כהן, הרי שאני הראשון להודות כי לטעמי זהו המבדר ביותר מבין סרטיהם. סטירה מרושעת שמפלרטטת עם "רשומון" הוותיק, או אף עם מקורות השראה עתיקים ממנו, כמו הטרגדיה היוונית המונעת בידי גורל אכזר שאין לאיש שליטה עליו.

מעשה בסוכן CIA שמפרסם זיכרונות בדויים. כתב-היד מתגלגל לידי עובדת קשת-יום במכון כושר שמחליטה לסחוט אותו, מה שמתחיל שרשרת אירועים טראגיים-קומיים מטורפים.

משחק מצוין של בראד פיט וג'ורג' קלוני.