בונים מונוחול

הגשת העתירה היא שיאו של מאבק ממושך שמנהלת תעשיית מוצרי הבנייה במינהל, לשם קידום מכרזי כריית חול סיליקה. לדברי תעשייני הענף, החול הזמין למוצרי בנייה הולך ואוזל, מה שמשפיע ישירות על מחירי החול, וכל זאת לדבריהם בגלל התנהלות רשלנית של המינהל.

מכרז הכרייה, שבסופו של דבר פורסם בחודש מארס לאחר סחבת ממושכת, מכיל בתוכו לטענת התאחדות התעשיינים פגמים מהותיים, שעלולים לגרום לנזק רב בענף. עפ"י המכרז, ייקבע רק זכיין אחד שיוכל לכרות חול סיליקה במישור רותם בנגב, בהיקף של 827 דונם, על פני 10 שנים. לטענת התעשיינים, מתן מונופול בידיים של כורה אחד משמעותו מחירים מופקעים לחול הסיליקה, שהוא כאמור מוצר יסוד בענף מוצרי הבנייה. מחיר זה יתגלגל אל רוכשי הדירות.

עד כה נמנעו רוב שחקני הענף מלצאת נגד המינהל בפומבי, מחשש להתנכלות. אבל בגלל שהמחסור בחול יוצר מצוקה כבדה, החליטו גורמים מסוימים לשים את הדברים על השולחן.

"גלובס" כינס נציגי תעשייני מוצרי הבנייה ונציגי התאחדות התעשיינים כדי לשמוע את טענותיהם. נכחו בפאנל: אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר; ששון הר-סיני, מנכ"ל איטונג; מאיר בראל, משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים, ועו"ד אהרון פולק, מעמית פולק מטלון ושות', המייצג את התאחדות התעשיינים בנושאים שונים כמו גם בעתירה שהוגשה בעניין זה.

נציין, כי "גלובס" שלח פניות חוזרות ונשנות אל ממ"י והזמין אותו לקחת חלק בדיון או לפחות להשיב על שאלות בנפרד, אולם המינהל בחר שלא לשתף פעולה והסתפק בתגובה: "מינהל מקרקעי ישראל החליט להקים ועדה, שתבחן פעם נוספת האם ניתן לערוך מכרז באזור תעשייה מישור רותם לכמה משתתפים".

החמצן של הענף

מנכ"ל תרמוקיר, אלי כהן, מסביר את חשיבות חול סיליקה. "זהו חומר כרייה שנוגע לכל שרשרת הבנייה - הבלוקים, הקרמיקה, הדבקים והטיח שאנחנו משתמשים בהם. בסופו של דבר החול הוא כמו החמצן של תעשיית הבנייה ומוצרי הבניין, ובלעדיו היא לא תוכל להתקיים".

דוד סלוטקי, מהנדס מכרות ומחצבים, שהשתתף בצוות המחצבות שעסק בבדיקת הרזרבות של החול והחצץ לבנייה עבור המינהל, אמר בעבר ל"גלובס", כי יש במדינת ישראל חול בכמות אינסופית. "אבל, בשל סיבות סטטוטוריות, עתודות החול המאושרות פשוט נגמרו. כלומר, התוכניות המפורטות החדשות שהוגשו לכריית חול לא מאושרות בוועדות התכנון, ולכן אין חול לבנייה", אמר סלוטקי.

לדברי כהן, "יש לכך השפעה על מערכי הייצור שלנו, על הפועלים והעובדים, ואנחנו מרגישים את אוזלת היד של המינהל כבר למעלה משנה. כל אחד מאתנו כבר פנה למינהל ונכון לעכשיו עדיין לא התקבלה שום תשובה פורמלית, למעט דחיות של המכרז".

עו"ד אהרון פולק, ממשרד עמית פולק מטלון ושות', שמייצג התעשיינים בעתירה, אומר: "אנו מבקשים סעד זמני. לא מספיק שהמינהל ידחה את המכרז, אלא שייתן סעד זמני שימנע מצב שבעוד חודש לא יהיה חול במדינה כי הזיכיון נגמר".

לדברי ששון הר-סיני, מנכ"ל איטונג, "בעשורים האחרונים מחצבות האגרגטים (חצץ למיניו, סיד, חול, מינרלים המשמשים כחומרי יסוד לבנייה - מ.א.) לענף הבניין מצטמצמות בכל שנה. הנושא נמצא במגמת פיחות. המשאב הזה, למרות כל המשברים הפיננסיים ומשברי הנדל"ן, רק מעלה מחירים. במישור רותם, היכן שפורסם המכרז החדש, היו שני זכיינים נכון ללפני שנה. אחד מהם סיים ביולי 2009 את עתודות החול שלו, ומאז אנחנו נאלצים להסתדר עם ספק אחד, ומאותה נקודת זמן ועד היום מחיר החול עלה בעשרות רבות של אחוזים". משתתפי הפאנל מסרבים לנקוב במחירים, אולם בעתירה מצוין שהמחיר עלה בשנה האחרונה, מאז יולי 2009, בכ-50%.

הר-סיני: "בתקופת המצוקה אנחנו נתקלים בגורמים מפוקפקים שמציעים היצע לא חוקי ממקורות שאנחנו לא רוצים להשתמש בהם. אנחנו בשום פנים לא עובדים עם גורמים לא לגיטימיים. סחורה נגועה עלולה להביא לתופעות קשות לענף הבנייה, ואנחנו לא שם". המשתתפים מהנהנים בהסכמה.

"לאחר לחצים גדולים שלנו כתעשיינים בשיתוף התאחדות התעשיינים, המינהל נעתר באיחור רב להוציא מכרז", ממשיך הר-סיני. "כשבסופו של דבר המכרז יוצא, אנו מגלים להפתעתנו שנפלו בו פגמים מהותיים. הפגם המרכזי הוא שמדובר בזכיין יחיד, שמשמעותו מחירים לא הגיוניים. בנוסף, המינהל מודיע לזכיין במסגרת תנאי המכרז שהוא יכול לצרף בעתיד זכיינים נוספים. המשמעות מבחינת הזכיין היא שיש לו כעת חלון הזדמנויות להעלות מחירים עד שיצוץ עוד זכיין, כלומר תחרות".

"רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, מופיעה כמשיבה בעתירה", מעיר עו"ד פולק, "ואני שמח לומר שהיא לקחה את העניינים מאוד ברצינות והתחילה לתחקר אותו. כעת היא בעיצומה של חקירה. מטפלת בכך במשרדה עו"ד סוריא בשארה. הממונה על ההגבלים היא הראשונה שצריכה לתת דעתה על מצב שבו המדינה יוצרת מונופול". במשרד הממונה, נציין, השיבו כי אכן בעקבות העתירה החל משרד ההגבלים העסקיים לבדוק את הנושא.

לדברי כהן, "ישנם במכרז נושאים בעייתיים נוספים הכרוכים בעלויות בלתי סבירות, כמו העתקת צינור גז שנמצא בשטח המכרה, ופינוי פסולת (המכונה במכרז "חומר טפל" - מ.א.). ברור שבמצב כזה של חוסר ודאות באשר לעלויות, שנראות כבדות, הזכיין יעלה את מחירי החול כדי שהמכרז יהיה רווחי עבורו. בסופו של דבר, זה יגולגל על הצרכן הסופי.

"צריך להבהיר עוד משהו. אנחנו לא צד ישיר למכרז, אנחנו לקוחות. אנחנו חייבים חומר גלם באספקה סדירה ובמחיר הגיוני. להערכתי, בעלי המחצבות כל כך חוששים מהמינהל, שהם לא מוכנים ללכת ראש בראש. הזכיינים הפוטנציאליים לא מצטרפים אלינו רק מהפחד לאבד מכרזים. כולם מפחדים להיכנס ראש בראש עם המינהל ורק אנחנו התעשיינים מעזים להתמודד מולם".

למה בעצם לא לייבא חול?

"פולק: ב-99' המדינה טרחה להקים ועדה בינמשרדית מקצועית בראשות אל"מ (מיל') רן גורן, שתכליתה הייתה לספק תוכנית אב להספקת חול עד 2020. ועדת גורן קבעה חד משמעית שיש בישראל עתודות חול גבוהות מאוד, מעבר למה שקיים במישור החוף, ומצד שני אין למדינה אפשרות לייבא חול משכנותינו ירדן ומצרים, גם בגלל עלויות וגם בגלל השלכות ביטחוניות. לכן, משאב החול צריך לבוא רק מהמדינה. הממונה על המשאב הזה הוא המינהל. מחובתו לדאוג שחלוקת המשאב וניצולו יהיו בדרך חוקית שלא תיצור מונופול של אדם פרטי. המינהל השתהה השתהות בלתי מוצדקת בפרסום המכרז, וגרם למונופול במכרות הקיימים. פנינו אל המינהל והאצנו בו שיפרסם כבר מכרז. לאחר שחיכינו לוולד הזה, נולד ילד מפלצתי בצורת מכרז מאיים של מונופול.

"למעשה, המכרז לא רק שאינו מתקבל על הדעת מבחינה כלכלית, אלא שהוא הוצא בחוסר סמכות מבחינה משפטית, משום שאף רשות אינה רשאית ליצור מונופול ללא סמכות. מדובר בשטח של 827 דונם - זה שטח עצום. אין שום סיבה אמיתית שלא לחלק אותו בין מספר זכיינים, למרות טענות המינהל. פנינו אל המינהל כמה פעמים, כי ההתאחדות אינה ששה ללכת לבית המשפט. בית משפט זה כשהגיעו מים עד נפש, ופה הגיע חול עד נפש".

איך המינהל התייחס לפנייה?

פולק: "לא התייחס, אז נאלצנו להגיש את העתירה ב-1 ביולי. לאחר שהוגשה העתירה, המינהל הואיל בטובו להודיע שישקול את פיצול המכרז. לכן, המועד האחרון להגשת הצעות למכרז נדחה ל-12 בספטמבר".

כהן: "ב-12 בספטמבר אין חול. עוד ניצחון כזה ואבדנו".

פולק: "חובה על המינהל לתת היום פתרון ביניים לא מונופוליסטי, ולתת לשני הזכיינים האחרונים להמשיך ולכרות חול במקומות סמוכים לשלהם, כדי שזרם הסיליקה לא ייפסק. אחרת - תחול עליית מחירים מטורפת ומחסור שעלול לסגור קווי ייצור".

"התנהלות שערורייתית"

"גלובס" מלווה את מאבק תעשייני המוצרים לבניין כבר 10 חודשים, ותמיד עולה אותה שאלה: מדוע בעצם המינהל מתנהג בצורה זו? למה הוא לא מוציא מספיק מכרזים ובזמן, ומונע מצב של מונופול.

פולק: "ניחוש אינטיליגנטי - יותר נוח לטפל בזכיין בודד".

לדברי מאיר בראל, משנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים, "המינהל שלומיאל. לא סתם יש דרישה להפריט את המינהל. כל נושא הקרקע, הנכס העיקרי של המדינה, מתנהל בצורה שערורייתית. תמיד מעט מדי ומאוחר מדי. זו תופעה שחוזרת על עצמה בנושאי אגרגטים, שיש ואחרים. זו אחת הדוגמאות הקיצוניות לכך שלא הייתה ברירה אלא ללכת לבית משפט".

הר סיני: "המינהל נוהג ככה, כי הוא חושב שהוא יכול. זה עניין שרירותי כוחני. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שלח בנושא הזה מכתב ב-25 במאי למנהל המינהל, ירון ביבי, עם העתקים לבן-אליעזר, לאטיאס, לשטייניץ - אף אחד לא הגיב".

באשר למכתב, המצורף לעתירה, טוען שר השיכון ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל, אריאל אטיאס, כי בתוך שבוע הוא השיב לברוש ואמר כי בעקבות הפנייה ייבדק המכרז מחדש. בהתאחדות התעשיינים טוענים שהמכתב לא שינה דבר, כי גם אם היתה דחייה של המכרז הרי שפתיחת המעטפות נקבעה לתאריך שקודם לסיום הבדיקה, כך שממילא מדובר באותו מכרז בעייתי.

בראל: "עצם העובדה שהמינהל התעלם ואפילו לא הסכים לדיאלוג, היא שערורייתית. כשביבי פנה אלי זה כבר היה מאוחר מדי - רק כשידע שאנחנו לקראת הגשת עתירה. הוא דיבר באופן לא פורמאלי, ובכל מקרה לא הסכים לשום דבר".

כהן: "ישנה גם בעיה במערכת הפוליטית שמסתכלת על הדברים מהצד. בוועדת הכלכלה מדברים על ריכוזיות, והשרים תוקפים את נתניהו בטענה שהוא יוצר ריכוזיות, אבל בפועל השרים - כולל כל המכותבים למכתב - לא נוקפים אצבע בעניין".

מה אתם מצפים שיקרה?

פולק: "הבעיה האמיתית היא שהצלחנו לקבל מעשית את עצירת המכרז. אבל מבחינת הלקוח שלנו, לא הצלחנו לפתור את הבעיה המיידית ואת המצוקה הקשה של התעשייה. אנחנו צריכים חול. אין חול, והתעשייה עומדת בפני משבר חמור". e

חול ובנייה

החול הוא חומר גלם עיקרי בייצור הבטון.

חול משמש לשימושים נוספים בבנייה - למשל, שכבה עבה של חול מתחת לריצוף הבית, בה עוברים התשתית.

גרגיר חול הוא חלקיק סלע בגודל של עד 2 מ"מ.

המצבור הגדול ביותר של חול הוא במדבר סהרה שבצפון אפריקה, בו סופות החול השכיחות קברו שיירות תעבורה רבות.

החוף החולי של ישראל נוצר תודות לדלתת הנילוס במצרים, המזרימה חול לאגן המזרחי של הים התיכון.

סכר אסואן במצרים, כמו גם הקמת מרינות ונמלים, שיבשו את הזרמת החול והם מאיימים על המצוקים וקו החוף.

מכרז המריבה בנגב כולל כריית חול בשטח של 827 דונם בשני מתחמים.

המכרה צפוי לספק 40-60 אלף טון חול סיליקה בחודש.

מחיר ממוצע לטון חול: כ-50 שקל

מאז יולי 2009 עלה מחיר החול ב-50%