שכר בכירים: מס אינו פתרון

בשבועות האחרונים נדם מעט הדיון הציבורי בנושא שכר הבכירים, אם משום שעניינים רבים אחרים תפסו את מקומו, וצרות חדשות משכיחות ישנות, אם משום שוועדת השרים שמונתה לעניין זה הצליחה בתפקידה, דהיינו, להרדים את העניין ואותנו.

נזכיר: מדובר בשכר בכירים בחברות ציבוריות, המגיע לעיתים לרמות גבוהות שיש בהן להקצין פערים ולעורר תחושות ציבוריות רעות, במיוחד כאשר חלק נכבד משכר זה בא מקופת הציבור המחזיק במניות של חברות ציבוריות ואמור להיות שותף לרווחיהן, או מחזיק באיגרות-חוב שלהן, שסיכוי פירעונן תלוי בין השאר בהתנהגות שקולה של החברות.

והנה, התעורר הדרג הפקידותי במשרד המשפטים, שלושה עורכי דין ושני מתמחים, ללא שיתוף מומחה מסים, כלכלן או רואה חשבון, והגיש לשר המשפטים ולתקשורת תזכיר בן עשרות עמודים, ובו, בין השאר, המלצה להעלאת שיעורי המס על השכר הגבוה. משום מה לא טרחו מחברי המסמך להתייעץ בגורמי ממשלה אחרים, שלא לדבר על גורמי חוץ, ואם טרחו אין הדבר ניכר במסקנות.

להמלצות אחרות של הצוות לגבי חיזוק עצמאות הדירקטוריון ו/או אסיפת בעלי המניות לא נתייחס, אך נציין שחלקן עלולות להיות מזיקות (כגון, מתן כוח עודף למיעוט שעלול להשתמש בו לסחיטת הרוב), חלקן כבר נדון ברשות ניירות ערך ובוועדות רבות (ועדת חמדן, ועדת גושן ועוד), וחלקן כבר מעוגן בחקיקה או בדרך לשם.

ההמלצות להעלאת שיעורי המס לוקות בחוסר הבנה של מערכת המס, מטרותיה ושל היכולת לעשות בה שימוש כמוצע.

1. העלאת שיעורי המס אינה יכולה לחול רק על משכורות בחברות הציבוריות, כך שמדובר בהעלאת המסים על הכנסה, מעבודה או מעסק, לכלל עם ישראל. זאת, כאשר המתווה שעליו החליטו הממשלה והכנסת, בחקיקה, הוא של הורדת השיעורים בשנים הבאות.

עינב, זה לא מדויק כי מדובר בהעלאת המס רק על שכר עתק

2. הקביעה כי העלאת השיעורים היא ניטרלית שגויה; בשיעורים גבוהים היא עלולה לפגוע ברצון לעבוד ולהשקיע.

3. כבר היום קיים פער עצום בין שיעורי המס על חברות ועל יחידים. בעוד ששיעור המס השולי על יחידים מגיע ל-45%, וביחד עם ביטוח לאומי עד 60%, מגיע מס החברות ל-25% בלבד. כמו שקרה בעניין תקרות הביטוח הלאומי, יקבלו הבכירים את שכרם בחברות שיקימו, ולהעלאת השיעור לא תהיה השפעה, ואולי אף יפחתו תקבולי המס. אני מקווה שהצוות לא התכוון להעלות בהזדמנות זו את המס גם על כלל החברות הפועלות בישראל.

4. אם תצליח המדינה בגביית המס, דבר המוטל בספק, יימשך קיפוח הציבור המממן את השכר המופרז, מכיוון שאוצר המדינה הוא שייהנה מהמס ולא בעלי המניות או האג"ח. אם החברות יעלו עוד יותר את השכר, כדי לפצות על המס, או יגלמו את המס, מצב הציבור יוחמר, שכן תשלומים גבוהים עוד יותר ייצאו מהחברה, שבה יש לו חלק, לטובת אוצר המדינה.

5. ישראל נמצאת במקום רע (בין מצרים לסין) בהשוואות בינלאומיות של חופש כלכלי, בין השאר בשל שיעורי המס על יחידים. העלאה תרע את המצב עוד יותר.

אנו חוזרים להצעתנו שפורסמה בעיתון "גלובס" לפני חודשיים (26.7.10), ושאף הוגשה לוועדת השרים הנכבדה. ההצעה מתבססת על ההנחה שהמנהלים הבכירים הם חלק מהותי וערכי, גם אם לא משפטי, מקבוצת בעלי השליטה שמינתה אותם. תשלום שכרם מעבר לסף שייקבע (למשל פי 50 משכר המינימום) ייראה לכן כחלוקת דיבידנד. חלוקה כזו מחייבת תשלום דומה לציבור, יחסית לאחזקותיו במניות החברה, ובהתאמות דרושות גם למחזיקים באיגרות-החוב שלה. גם בונוסים ייכללו במסגרת זו, ואף אופציות לפי חישוב בלק אנד שולס, או כל הערכת שווי אחרת שתיקבע.

בדרך זו יימנע תשלום שכר חריג בחברות מפסידות, מכיוון שהחוק אוסר תשלום דיבידנד שאינו מתוך רווחי החברה (למעט במקרים חריגים ובאישור בית משפט), ואילו בחברות מרוויחות יהיה הציבור שותף לתשלומים כחלקו בהון המניות או באג"ח.

הצעה זו פותרת את הבעיה, אינה יוצרת עיוותים כלכליים או אחרים, וניתנת לפיקוח על-ידי הרשויות הקיימות ובאמצעים הקיימים.

הכותב היה נציב מס הכנסה ושימש כיו"ר וכדירקטור בחברות ציבוריות