שר הספקולנטים

יש לכם דוגמא טובה למושג "הזוי"? דוגמא מעודכנת שעלתה בדעתי שלי בסוף השבוע היא שר אוצר של מדינה המתמודדת עם תיסוף המטבע שלה, אשר מודיע לכל הספקולנטים בעולם כי ינסה למנוע המשך ההתערבות בשוק המט"ח מצד הבנק המרכזי של מדינתו.

אדם סביר, אפילו בלי ידע מעמיק בכלכלה, אשר היה קורא הצהרה כזו היה חושב שלא יכול להיות שר אוצר מכהן הנוהג כך. אבל ישראל התברכה בכזה, יובל שטייניץ שמו, שמהלכיו בתקופה הנוכחית מזמינים, הלכה למעשה, כל ספקולנט מתחיל לנסות את מזלו נגד הבנק המרכזי. הוא גם אומר להם, במין ג'סטה של נדיבות שלטונית ישראלית, כי ממש בקרוב הנגיד סטנלי פישר יגיע לגבול היתרות שהוא, שר האוצר בעל הניסיון והידע, מציב לו.

דורשי טובתו ושלומו של הספקולנט המתחיל, שיעוט כעל טרף קל על שוק המט"ח של אותה מדינה שבה מכהן אותו שר אוצר, מוזמנים להסביר לו שבישראל בשנת 2010, מי שמקבל החלטות כלכליות חשובות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. על כן, אין להפליג בחשיבות שמעניקים להצהרות שר אוצר בעניינים כל כך מהותיים כמו שער החליפין של השקל בימי משבר.

שר האוצר המכהן במדינת ישראל, נטול חינוך פורמאלי בכלכלה. כדי להשלים את ידיעותיו הוא מינה לעצמו יועץ, כמו כל שר אוצר אחר בעולם. ליועץ הנוכחי קוראים ד"ר אבי שמחון. בנושאים הקשורים לשער החליפין - נושא עליו קובעי מדיניות בעולם מעדיפים שלא להרבות במילים - שמחון התראיין לא פחות מהשר, ואפילו יותר. הבעיה היא שלאחר שקוראים שוב ושוב מה האדם אמר, לא ברור כלל מה הוא מציע. אולי עובדה זו יכולה להסביר למה גם דבריו של שטייניץ הם סתומים, ולא בדיוק ניתן לרדת לסוף דעתו.

אם בכל זאת צריכים לפרש את דבריהם של השר ויועצו, אפשר אולי להגיד כי הם מבקשים מהנגיד להוריד את הריבית השקלית, כדי לעודד פיחות של השקל. אכן זה טיעון שמרבים להשתמש בו, עד שמגיעים לשלב שבו צריך להוכיח כי הריבית לטווח קצר היא שגרמה לתיסוף לאורך זמן של השקל.

הגורמים העיקריים להתחזקות השקל בשנים האחרונות הם מקרו כלכליים ביסודם: אין מספיק השקעה בישראל ביחס לחיסכון הלאומי היחסית גדול. התוצאה היא עודף מבני בחשבון השוטף אשר יוצר לחץ על שער החליפין.

אם האוצר רוצה להקל על הלחץ על השקל, שיבחר 50 מיזמים בתחום התשתיות, ויקדם אותם. מכיוון שמדובר בפתרון לטווח בינוני וארוך, השר יכול לבחור במהלך משלים: לפנות לראש הממשלה ולהציע לו להטיל מס על יבוא הון שיושקע במכשירים פיננסים קצרי טווח. אם נתניהו לא יאהב את המילה מס, ואגף התקציבים יטיל ווטו על קידום תשתיות בהיקפים גדולים, יכול שטייניץ להתחיל לדבר על הקפאת הבנייה בגדה המערבית. הנזק שיגרום יהיה קטן מהנזק שהוא עלול לעשות בענייני המדיניות הכלכלית.

השקל הוא חזק כי כלכלת ישראל היא חזקה. מה קורה בטווח הקצר, כאשר עולה התנודתיות בשוק המט"ח, והדולר נחלש? משקיעים בורחים למטבעות "חזקים". אין לזה קשר הכרחי למדיניות הריבית.

בעולם מתחוללת סערה, ובתנאים אלה משקיעים בורחים למקלטים בטוחים יותר. הפעם השקל נכלל בקטגוריה זו. זה היה מתרחש אם הריבית הייתה 1.75% ואפשר ואפילו נמוכה מכך.

בקיץ 2009 בנק ישראל ניסח בכתב את מדיניות שער החליפין שלו, לאחר שמשקיעים זרים השתכנעו שהוא לא יוכל להתמיד במדיניות ההתערבות שלו, דבר שגרם להם הפסדים. הבנק המרכזי שומר לעצמו הזכות להתערב במסחר בכל עת, אם יהיה משוכנע שהתנאים בשוק סוטים מהשער המוכתב על ידי גורמי בסיס מקרו כלכליים.

התחזקות השקל היא אפשרית, אך יבוא הון שנועד להפיק רווח מהתחזקות מידי של המטבע המקומי יגרור פעולה מצד הבנק. המגזר הפרטי, המקומי והזר, הפנים דברים אלה, ופעל בהתאם. יש לכך עלות - הפרשי ריבית המשולמים לבנקים על החזקות שקליות בבנק ישראל - אך זו חלופה טובה יותר מהטלת מיסוי על יבוא הון, או השלמה עם תיסוף חד ומהיר של השקל הישראלי.

אבי טמקין הוא פרשן כלכלת-מאקרו של גלובס