השנה האחרונה אולי לא הייתה הקשה ביותר עבור ההיי-טק המקומי, אבל היא בטח לא הייתה שנה קלה מבחינת התדמית. אם בעבר המחסור בכספים או באקזיטים בקרב החברות בתעשיה, נתפס כחד-פעמי, הרי שב-2009-2010, נראה שהמגמה השתנתה.
הטרנד הפסימי כלל את הקרנות, שלא מספקות את הסחורה, הכספים המעטים יחסית, שמספק ההון סיכון הישראלי היום, החברות שלא מגיעות לנאסד"ק אלא למכירת חיסול ומשם למנטרה על איבוד החדשנות.
"החדשנות היא הכוח המניע של ההיי-טק הישראלי", משוכנע יורם טיץ, מנכ"ל ארנסט יאנג ישראל, בראיון לקראת כנס הג'רני, שייערך השבוע בשיתוף ארנסט אנד יאנג ו"גלובס". "הגרעין שלו זה היזמים והחדשנות שהם מספקים. קונים פה חברות וטכנולוגיות, כי יש פה חדשנות וזה מצרך נדיר שמוכנים לשלם עליו הרבה כסף".
אופטימי לגבי 2010-2011
את הערך המוסף הכספי של אותה החדשנות, מתאר טיץ על-גבי גרף חיי המוצר במקום שבו המחיר נמצא מעט מעל לנקודת השיא, לפני שהוא נע קדימה על ציר הזמן והמחיר יורד והופך את המוצר למצרך פשוט (Commodity).
"צריך למכור את החברה בנקודה שבה אפשר למקסם את החדשנות, שהיא כאשר מחיר המוצר מתרומם ולפני שהוא הופך ל-Commodity", הוא אומר, "בהתאם, אני אופטימי לגבי 2011-2011, מבחינת הביצועים של החברות, אבל לא תראה כאן עסקאות של מיליארדים. פשוט כי אנחנו מוכרים הרבה קודם".
לדבריו, בשנת 2010 היו עד כה בסך-הכול מכירות של חברות בהיקף של 2 מיליארד דולר. "לשמחתנו או לצערנו, אנחנו לא במרחב של ה-Commodity, כנראה לצערנו, כי אם היה פה עוד כמה טבע, רע לא היה פה".
בעוד נושא החדשנות נתון למחלוקת שחלקה פילוסופית, עניין המימון אינו נתון לפרשנות, אלא למספרים קשים. לפי נתוני חברת המחקר IVC, בשנת 2010 נראה בישראל גיוסי הון סיכון בגובה של כחצי מיליארד דולר, לאחר שנה יבשה למדי ב-2009, בה גויסו כ-200 מיליון דולר בלבד. המספרים אמנם מזכירים את אלו של השנים 2002-2004, כאשר לאחר-מכן התרוממו הגיוסים לממוצע של מיליארד דולר לשנה. אך נראה כי הצמצום האינטנסיבי במספר הקרנות, והמחסור במכירת חברות בהחזרים גבוהים, לצד אי הוודאות בשווקים הפיננסיים, הבריחו את הכספים למקורות אחרים.
"אין בישראל בעיה של כסף, ולא רק כסף שמגיע מהון סיכון", טוען טיץ. "לא חסר פה כסף במובן הזה - אם יש לך סטארט-אפ טוב, אפשר לגייס לו כסף. כיום, לא כל הכסף שמשקיע שמגיע לחברות בתחילת הדרך הוא חכם, כלומר של משקיע מוסדי כגון הון סיכון. ואני גם לא חושב שצריך כסף כדי לתמוך בכל חברה שקמה כאן. זו טעות".
הדיון על היקף הכספים שבו מתחילה להיות בעיה בהיקפי הפעילות של ההיי-טק המקומי, מעולם לא היה טעון יותר. כאשר בתחילת העשור הסתובבו בהון סיכון הישראלי קרוב ל-2 מיליארד דולר, היה ברור, בדיעבד כמובן, שנעשו לא מעט טעויות בהקצאת הכספים. את התוצאות רואים בשנים האחרונות ביכולת של הקרנות להחזיר את התשואות המצופות.
מצד שני, בנקודה מסוימת, היכולת לקיים כאן פעילות היי-טק משגשגת לא מובטחת ללא מינימום של תמיכה.
השאלה, אם כן, אינה קשורה להיקפי הכספים שקיימים או שלא, אלא יותר לכמות החברות שנדרשות להיות לצאת לדרך בכל שנה. המספר שמציע טיץ עומד על 50 חברות, כאשר קרוב ל-20% מהן מצליחות להתרומם ולהבשיל.
"אנחנו יכולים לחיות עם עשרה אקזיטים יפים בשנה, אפילו בינוניים", מעריך טיץ, "אבל צריך בסביבות 50 חברות כאן בשנה שיחצו את הרוביקון של גיוס ההון הראשוני, עם פוטנציאל להגיע להכנסות גבוהות, ועם מוצר שיהיה לו ערך. ייתכן שאולי יהיו פה יותר מ-50 כל שנה, אבל בטח שלא צריך 500 חברות. בסך-הכול, יש כאן בשנים האחרונות השקעות של הון סיכון (VC) ומיקרו-VC בהיקף של 100 חברות בשנה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
