מעצב את דרכו לגלריה

תערוכת היחיד של אריק לוי בגלריה אלון שגב לאמנות עכשווית היא מעשה כילאיים, המעלה את השאלה אם יש בכלל טעם וצורך בהבחנות "מיושנות" בין אמנות לעיצוב? לוי עצמו, ממעצבי המוצר המצליחים והמובילים בעולם כיום, מבקש להתחיל לשכוח את ההגדרות הנוקשות, ולחוות את יצירותיו כחומר וצורה, כיצירה בלתי תלויה בתפקידה החברתי או היצרני.

 אריק לוי / צלם איל יצהר

"העבודה עם גלריה מאוד שונה מעיצוב שיש לו מטרה ולקוח", אומר האיש שיצר, למשל, את בקבוק הבושם החדש של איסי מיאקי. "כשמעצב כמו איסי מיאקי מבקש ממני לעצב עבורו, הוא לא מבקש בקבוק, הוא מבקש פסל. אחר כך מגיע התרגום לחומר המתאים ולייצור תעשייתי. אני לא פחות אמן משום שאני עושה תעשייה. להיפך. התעשייה באה אלי כדי לקבל איכויות של אמנות".

אי סדר טבעי

לוי (47) הוא ישראלי החי בפריז כבר כמעט 20 שנה, ועושה חיל בסטודיו שלו לעיצוב, המעסיק כ-20 עובדים. הוא למד עיצוב תעשייתי בשווייץ ועובד עם רבות מחברות העיצוב, מוצרי הצריכה והרהיטים המובילות בעולם, ביניהן סווארובסקי (לוי עיצב עבורם את ביתן הדגל "קריסטל פלאס" בתערוכת העיצוב במילאנו לני שנה), פיאט, אדידס, ויטרה ועוד.

לצד העבודה המסחרית, הוא מעצב קו אמנותי של פריטים והציג תערוכות במוזיאונים וגלריות חשובים בעולם. עבודותיו נמצאות באוספי הקבע של מרכז פומפידו, של המומה בניו-יורק ושל מוזיאון העיצוב בלונדון.

"גלריה קני שכטר בלונדון או הגלריה שאני עובד איתה בהולנד פונות לקהל של אספני אמנות ולא מגדירות עצמן כגלריות של עיצוב. ההבחנה הזו כבר לא רלבנטית", הוא מבהיר. אם כי בארץ פחות רווחים המקרים שגלריית אמנות מציגה מעצב. והנה דווקא התערוכה הזו, תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה תל-אביבית, מרגשת אותו במיוחד.

"בעבודה על תערוכה משלי אני מקבל מתנה. זו בועת חמצן שאמנם מכפילה את כמות העבודה אבל לא מעיקה על סדר היום. זו העשרה, זיקוק של רעיונות, של תחושות, זה המקום שבו אני יכול להפעיל את כל החושים שלי ולתת ביטוי. פה אני עומד עירום".

התערוכה Natural Disorder (אי סדר טבעי, בתרגום חופשי) היא לדבריו ביטוי של חקירה המתמשכת אודות מערך היחסים הסבוך בין ה"טבעי" לבין מעשה ידי אדם, שהוא בעיניו טבעי לא פחות. בחלל הגלריה הוא מציג גוש "סלע" מסותת מפלדת אלחלד, שהפך לאחד מפריטיו המזוהים ביותר בעיני אספנים וחובבי עיצוב, וכן כמה מגלגוליו של אותה צורת יסוד, בין היתר בציור על גבי חיתוכי עץ.

אלה אינם "ציורים" אלא מבחינתו מדובר באובייקט קיר. ניתן לתלותם בכל זווית, על פי ראות עיניו של מי שתולה אותם בביתו. במבט נוסף ניתן להבחין, שהחלק הצבוע ב"ציור" הוא למעשה הרקע, ואילו העיקר, האובייקט שבמרכז, הוא החומר שנגלה מתחת לצבע שקולף, השכבה החסרה.

"האובייקטים האלה מדברים על חסר לא פחות מאשר על מה שיש. בכל פאה חתוכה בסלע אני קורא את הצורה שנגרעה. אני מצפה לראות מה יצמח ממנה - למרות שזהו דומם ולא צומח, אני מצפה מהפאה החתוכה להיות מקור להתגבשות חדשה, כמו בעץ שענפיו הגדועים מצמיחים חוטרים חדשים", הוא מסביר.

ברקע אכן נשמעים קולות חטיבת עצים, מסרט וידאו המוקרן בקיר צדדי, מול המדרגות. שם לוי חוטב עץ שנפל ביער. הוא עובד על מה שהיער כבר ויתר עליו, ומעניק חיים חדשים לחומר המת ("לא הייתי מעז לחטוב עץ חי", הוא מצהיר).

אריק לוי בגלריה אלון שגב, שד' רוטשילד 6, תל אביב. ב'-ה' 10:00-18:00, ו' 10:00-13:00. הכניסה חופשית