עופר עיני לראשות הממשלה

הוא מנהל משברים בכישרון שאין דומה לו בישראל, מגיע לנו מנהיג כזה

הוא הכי מתאים לתפקיד. הוא יודע לנהל משבר בלי אגו, מצליח להגיע להסכמות בלי לכופף אף אחד מהצדדים, לעולם זוכר לתת משהו לצד שמנגד ובסופו של דבר גם מצליח להרוויח בגדול. בן אדם שמבין משהו בפסיכולוגיה של הידברות. טקטיקן אינטליגנטי ונטול פניות.

תראו, למשל, איך ניהל את משבר השכר הנוכחי במגזר הציבורי.

קודם כל פנה לאוצר בנועם והציג את הדרישות של עובדי המדינה. האוצר כמובן עשה שריר. עיני המשיך לדבר, והכריז על שביתה. כשגם זה לא עזר, התחיל לאסוף תחמושת. הוא צירף את ארגוני המורים למהלך, התחיל בהערכות כללית שנעשתה, בעיקר כדי לעשות רושם רציני, והמשיך לנהל מגעים.

בישורת האחרונה, המשיך להפעיל לחץ תקשורתי, וגם דיבר עם שטייניץ, והסביר לנתניהו. ואז, רגע לפני הדד ליין, כשהצדדים היו בנתק לכמה שעות, יצאה הכרזה שארגוני המורים לא ישבתו. ההורים ההיסטריים נרגעו והיו מוכנים להקריב למענו פח אשפה עולה על גדותיו ומשרדי ממשלה סגורים. מה שיבקש. וכשבחדשות של שמונה בערב הלחיצו את הצופים בתסריטי אימה של שיתוק המדינה, הוא כבר תפר את הדיל הסופי.

התוצאה? כולם מרוצים:

העובדים קיבלו תוספת שכר, פקידי האוצר לא מרגישים שאילצו אותם לזחול על הרצפה, שטייניץ מבסוט שקיבל את הפוטו אופ של לחיצת היד ולא נתניהו, ונתניהו מרוצה שעוד משבר עבר לו מעל הראש בלי להטביע אותו.

עופר עיני לראשות הממשלה, כי אנחנו רוצים פעם אחת מנהיג עם אגו קטן, שלא אכפת לו שאחרים מקבלים את הקרדיט. מישהו שלא צורח את זעקת האזרח הקטן, כמו מנהיג פועלים משום עם מגאפון, אלא דואג לאינטרסים שלו באמת, ובשקט. אולי הוא לא נוצץ, או נוטף כריזמה של כוכב הוליוודי, ומזכיר יותר את פקיד מס ההכנסה שהיה בעבר, אבל כבר ראינו שבעידן של כלכלות מתרסקות, נואמים מבריקים ויפים מתרסקים בקונגרס.

אז עופר עיני לראשות הממשלה? הלוואי שכן. כרגע הוא אומר שאין לו חשק לפוליטיקה ומרגיע את ברק, והרצוג וברוורמן. אבל מי יודע. אולי זה עוד מהלך בטקטיקה מבריקה שאנחנו עוד לא מבינים.