קנאת מפיקים תרבה רייטינג

אם לשפוט לפי נתוני המדרוג, הרי ש-4 מתוך 10 קוראים יישאו הערב (ד') עיניים כלות לעבר מסך הטלוויזיה, ייאנחו מעומק הלב ויסכמו שהלילה אין ברירה אלא לעשות מעשה נועז, כמו למשל לנסות אשכרה לדבר עם בני הבית האחרים.

עליי להודות שאני מאוד לא אוהב את ימי "בין המישדרים". לטעמי, לערוץ טלוויזיה אין את הפריבילגיה לנוח אפילו דקה ולהתענג על לקטים, שידורים חוזרים ותוכניות מדף, עד שהוא מגיש לצופיו את המנה העיקרית הבאה, לא כל שכן זכיין שגם כך עובד רק חצי שבוע וחולק את אותו הערוץ עם זכיין אחר.

מצד שני, אחרי רייטינג חסר תקדים במושגי שנות האלפיים, מה הפלא שבקשת מבקשים לנוח עוד ערב אחד על זרי הדפנה של "מאסטר שף"? אז אם התרגלתם כבר לארח את אלקנה, סמדי ואינה אצלכם במטבח, ואם בא לכם לא רק לראות אותם "מאחורי הקלעים" של הגמר הגדול בשבת אלא גם מסכמים את תוצאותיו, יש לכם הזדמנות לעשות את זה הערב - כי בפעם הבאה שתפגשו אותם, הם כנראה יככבו באיזו תוכנית מעצבנת באחד מערוצי הנישה.

ובכל זאת, אי-אפשר לסכם תופעה טלוויזיונית כמעט חד-פעמית, בלי כמה הרהורים: במרחק קצר מהמטבח של "מאסטר שף", מחווטים ומחזקים את החיבורים האחרונים בווילה של "האח הגדול": הבשורות מהמטבח הצליחו כבר להלחיץ את מי שהיה עד מוצאי שבת "מלך הרייטינג" של העשור האחרון (להוציא גמר פיינל פור אחד, לפני 6.5 שנים).

האם קנאת מפיקים תרבה רייטינג? ההרהור השני נוגע לכך שהדרך אל אחוזי הצפייה של הישראלי עוברת דרך הקיבה: אחרי ההצלחה של "מאסטר שף", כך קראתי לפני כמה ימים ב"גלובס", זינק מספר המתחברים לערוץ האוכל. מילא שהחגים שלנו הם ארוחה אחת גדולה, עכשיו מתברר שזה מה שאנחנו הכי אוהבים, כנראה, גם בימי החול.

המסקנה השלישית המתבקשת היא שהמלחמה שהכריז "העיתון של המדינה" על "הזכיין של המדינה", מלחמה שהחלה עם התעלמות גורפת מ"האח הגדול" (בגלל שיתוף-פעולה של האחרון עם "ישראל היום") והסלימה עם פרסום מכוון, ערב גמר "מאסטר שף", של תחקיר חריף אודות אייל שני, המלחמה הזאת נוחלת בינתיים כישלון חרוץ: ככל שיכתבו עליו סרה - כן ירבה וכן יפרוץ.