זכור את מקסוואל וגאידמק

התערובת של הון בלתי מוגבל, לב יהודי חם ורושם בוסרי על ישראל - היא מתכון לצרות

מכתב גלוי לנאדר גרמזיאן

נאדר שלום,

בימים האחרונים קשה לפתוח את המדורים הכלכליים מבלי להיתקל בשמך. פה אתה מתמודד על רכישת כלל ביטוח, שם אתה מסתודד עם ג'קי בן-זקן שאיתו אולי תכנס כשותף בחברת הנדל"ן והנפט שלו. אתמול התברר כי גם בעסקי הסלולר אתה לא בוחל, וכנראה שתיקח חלק בקבוצה המתמודדת על מכרז למפעיל סלולרי נוסף בישראל.

כסף כנראה לא חסר לך. בשבועות האחרונים למדנו כי הונה של משפחת גרמזיאן, שנצבר במשך שנים ארוכות של עסקים מוצלחים בתחומי השטיחים, הנדל"ן והמחצבים בצפון אמריקה, נאמד ב-4 מיליארד דולר. ובכל זאת, נאדר, הרשה לי להשיא לך עצה קטנה: עצור כאן.

עד היום, למרות שפע הדיווחים על מגה-השקעות שבכוונתך לבצע בארץ הקודש, הוצאת מכיסך פחות מ-2 מיליון שקל, גרעינים בשבילך, עבור "שלד בורסאי" הצפוי לאכלס בעתיד את פעילותך בתחום חיפושי הנפט והגז. עוד לא מאוחר מדי לעשות חושבים.

אני לא מתכוון לרמוז לך שמשקיע זר איננו יכול להרוויח כאן כסף. קח לדוגמה את דוד עזריאלי. גם הוא, כמוך, טייקון נדל"ן יהודי-קנדי שעשה את הונו מעבר לים. עזריאלי הקים כאן אימפריית קניונים לתפארת, הנסחרת בשווי של 11 מיליארד שקל.

אבל לעזריאלי לקח כמעט 30 שנה לבנות כאן את עסקיו, טפח אחרי טפח, עד שביסס את מעמדו כמלך הקניונים. לעומתו, מיליארדרים זרים שנכנסו לכאן ביום בהיר אחד וניסו לבלוע מהכל ובבת אחת, יצאו בדרך כלל בשן ועין.

לפני כ-30 שנה, למשל, הגיע לכאן אדם אנגלי, רוברט מקסוול שמו. כמעט לא היה דבר שהוא לא קנה. את "מעריב" (שאז - לא תאמין - היה העיתון השני בתפוצתו במדינה), את הוצאת הספרים כתר, מניות בסאיטקס ובטבע. מעבר לכך, שמו נקשר עם ניסיונות לרכוש כמעט כל מה שזז: קונצרן כלל, חברת מפעלי ים המלח, אפילו קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים. לתקופה קצרה הסטיקר "מקסוול - קנה אותי!" הלך כאן חזק.

אלא שזמן קצר לאחר תחילתו של מסע הרכישות השאפתני, קרסו עסקיו. התברר כי אימפריית התקשורת הבריטית שלו טובעת בחובות ענק, והוא נכנס להליכי כינוס נכסים. הוא עצמו מצא את מותו בנפילה מסיפון היאכטה שלו, בנסיבות שלא הובררו עד היום.

כיום מקסוול המנוח הוא אולי זיכרון רחוק של מעטים מבינינו, אבל אין כאן אחד שלא יספר לך על ארקדי גאידמק יבדל"א, האוליגרך הרוסי שעדיין מתקשה להתאושש - פיזית וכספית - מהמהלומות הכלכליות שספג כאן בעקבות מסע רכישות ראוותני שהסתיים בקריסה מהדהדת.

כמו מקסוול לפניו, גם גאידמק רצה לבלוע הכל ומהר: נדל"ן, רשת מזון, תחנת רדיו, בית חולים, וכמובן, קבוצת כדורגל (בית"ר ירושלים, איך לא). והכל במחירים מטורפים תוך תשלום סכומי עתק למתווכים ויועצים.

אז גאידמק עשה הרבה אנשים עשירים בישראל, אך הוא עצמו יצא ממנה עשיר הרבה פחות. או כפי שהוא סיכם לאחרונה את החוויה, בדרכו הלא מעודנת במיוחד: "העידן שלי בארץ נגמר; יש הרבה גנבים בישראל שלקחו לי את הכסף".

אנחנו הרי מכירים את הריטואל, את עדת היועצים והמתווכים הסובבים אותך, משכנעים אותך שהגעת לארץ מתפתחת שבה ניתן להרוויח הון במגוון עסקים.

ובכן מניסיוננו, נאדר, התערובת הזאת של הון בלתי מוגבל כמעט, לב יהודי חם ורושם ראשוני שמדובר במדינה, איך נגיד, קצת לא מפותחת - היא מתכון לצרות. אז לפני שאתה מתחיל לגלות עניין בבית"ר ירושלים, עדיף שתלמד מניסיונם של אחרים. תשאל את ארקדי.