בית המשפט הכלכלי, שהוקם כמדור בתוך בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יצא לדרך לפני כשבוע. עבור עו"ד שוני (שמשון) אלבק, היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, שעמל על הקמת בית המשפט הכלכלי מהיום הראשון בו נכנס לתפקידו בשנת 2006, מדובר לכל הפחות במפעל חיים קטן.
הרעיון להקים את בית המשפט הכלכלי נולד בשנת 2005 בעקבות דו"ח ועדת גושן, שבראשה עמד פרופ' זוהר גושן, שמכהן כיום כיו"ר הרשות, שהניע את כל המהלך שמתוכו צמח החוק שאיפשר את הקמתו.
אלבק לא מצטייר כאדם צנוע אלא כזה שגאה בהישגים שלו, אבל דווקא כשמדובר בפרויקט כל-כך חשוב עבורו ועבור הרשות, הוא בוחר לסגת, לזוז צעד אחד אחורה ולשחרר את "הרך הנולד" לדרכו: "זה בהחלט הישג לזוהר גושן ולי באופן אישי, אבל צריך לדעת שהיום אנחנו נמצאים בשלב היישום, ויש עוד דרך ארוכה על מנת שהפרויקט הזה יהיה מוצלח וישרת את הציבור. אבל ברגע שההליך נגמר והחוק עבר, אנחנו את שלנו סיימנו, עכשיו הכדור הוא בידיים של המתדיינים והשופטים", מסביר אלבק.
את עתידו של בית המשפט הכלכלי אלבק, כאמור, לא מוכן ולא מעוניין לחזות, ואולם על הדרך הארוכה שעבר החוק בטרם גובש לתוצר הסופי, ובה שיחקה הרשות תפקיד מרכזי, הוא בהחלט מוכן לדבר.
"הרעיון הראשוני היה להקים בית משפט כלכלי שיהיה יותר עצמאי ממה שבסופו של דבר הוקם בחוק, אבל המהות נשארה אותה המהות שמתייחסת למינוי שופטים מומחים כדי לקבל הכרעות נכונות בתיקים כלכליים", מסביר אלבק, שמתייחס לכך שבית המשפט הוא למעשה מדור משפטי שאינו עומד בפני עצמו ונמצא בתוך בית המשפט המחוזי בתל-אביב בכפוף לנשיאתו, דבורה ברלינר.
מומחיות השופטים בנושאים כלכליים היא הבסיס, לדברי אלבק, לקיומו של בית המשפט הכלכלי. "המומחיות שנדרשת מהם היא לא רק בהלכות משפטיות בתחום הכלכלי אלא גם הבנה בתהליכים כלכליים, כמו שוק ההון, הבנה במימון, בתמריצים שפועלים בשוק והכרה עמוקה של כל הגורמים שמעורבים בו. אם לא יכירו בכך, יהיה להם קשה לדעת מה באמת עומד מאחורי כל פעולה, מה המניעים והסיבות שאנשים פעלו מתוכם ומכאן מה הן ההשלכות של ההחלטות אותן יקבלו", הוא מסביר.
לדבריו, הבעייתיות שנבעה עד היום מכך ששופטים שאינם מומחים בתחום עסקו בתיקים כלכליים, היא חוסר ודאות. "ראינו כי בתיקים כלכליים שהוגשו, שופט היה צריך ללמוד את הכול מההתחלה, ובגלל שיש ריבוי של שופטים, אין המשכיות במשפט ולא נצבר ניסיון. בית המשפט הכלכלי אמור לתת מענה לכל הקשיים האלה, בכך שהוא מרכז ידע, ניסיון וגם מייצר ודאות, הוא מאפשר לצפות בצורה טובה יותר מה יהיו התוצרים של תיק שיוגש אליו", אומר אלבק.
כלי לבעלי המיעוט
לא קלה היתה דרכו של בית המשפט הכלכלי בטרם יצא לדרך. רשות ניירות ערך, שכאמור הובילה את המהלך, ספגה לא מעט ביקורת מצד מספר גורמים - כל אחד מסיבותיו שלו.
נשיאת המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, סברה כי בית המשפט אמור להיות ממוקם בחיפה ולא בתל-אביב. משפטנים סברו כי תהיה זו טעות להקים מחלקה שתיוחד אך ורק למקרים שהם בסמכות רשות ניירות ערך, ומבקרים אחרים טענו כי מינוי של 3 שופטים בלבד לתפקיד ייצור בסופו של דבר עומס רב ואי-יעילות משפטית.
אלבק עצמו מסרב, מן הסתם, להתייחס אישית לכל אחד מהמתנגדים, אבל בהחלט מוכן להשיב להם באופן כללי. "ההתנגדויות העיקריות שהיו בדרך נבעו משני מקומות - הראשון, למה צריך בכלל בית משפט כלכלי? - וזו לא היתה שאלה תמימה, כי היא נבעה מהטענה שהקמתו נועדה לאפשר לאנשי שוק ההון מקום להתדיין בו. התשובה לכך היא שזה לא אמור להיות מקום נוח לא לאנשי שוק ההון ולא לרשות, אלא שהוא נועד להיות יותר אפקטיבי לכל מי שבא להתדיין בפניו. תפקידו העיקרי לאפשר לבעלי מניות המיעוט להתמודד מול בעלי השליטה, גם בתביעות רגילות וגם בתובענות ייצוגיות", אומר אלבק.
הוא ממשיך לטענה השנייה: "עלתה השאלה - למה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - שמענו אותה מלשכת עורכי הדין וגם מבתי משפט אחרים, והתשובה לכך היא שהמדור הכלכלי לא מביא עימו שום תרומה נוספת לעיר שבה הוא ממוקם, אף חברה או משרד עורכי דין לא יעברו לעיר אחרת בגלל שהוחלט להקים שם את בית המשפט. היחידים שהיו יכולים להרוויח מכך הם כביש 6 או רכבת ישראל", מנמק אלבק את בחירת המיקום.
בהקשר הזה חשוב לציין כי בתי המשפט ברחבי הארץ ימשיכו לדון בתיקים כלכליים שנמצאים בסמכותם המקומית. "תיקים אזרחיים או תביעות ייצוגיות ימשיכו להישמע בבתי המשפט בהם בחר התובע להגיש אותם", מבהיר אלבק.
- האם אתה רואה אפשרות להרחיב את סמכות בית המשפט הכלכלי גם לתחומי פשיטת רגל ופירוקים?
"כל תחום נושאי הפירוקים וההסדרים של חברות בקשיים (עליו מופקדת סגנית המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך - צ.פ.) מעולם לא היו מיועדים להיכנס לתוך הסמכות של בית המשפט הכלכלי, ולכן גם מעולם לא הוצאו ממנו, מכיוון שזהו תחום שמתעסק בעיקר בחברות פרטיות ובנושים של אותן חברות, ולא בהכרח בחברות ציבוריות", מסביר אלבק.
גיוון מקצועי
אלבק (49) החל את הקריירה המשפטית שלו לפני 20 שנה, כשכיר במשרד עורכי הדין מלצר, פלאט ברגרזון ושות' ומאוחר יותר כבעל משרד עצמאי, והתמחה בתחום המסחרי ובתיקי צווארון לבן.
"מהפוזיציה שבה אני נמצא היום אני מבין טוב מאוד את הפעילים בשוק ההון, ואני יכול להסתכל על זה גם מהנעליים שלהם", מסביר אלבק את היתרון במעבר מהמגזר הפרטי לציבורי.
מה גרם לו בכל זאת לעזוב משרד עצמאי משלו ולעבור לקריירה בשירות הציבורי? "אחרי למעלה מ-10 שנים בתחום הפרטי הגעתי למסקנה שצריך לגוון, ולא היתה לי כוונה לסיים את חיי המקצועיים במקום בו התחלתי. הייתי מוכן לרדת בשביל זה בשכר, ובלבד שאוכל לעסוק בנושאים שמעניינים אותי", מסביר אלבק.
התחנה הראשונה של אלבק במגזר הציבורי היתה בשנת 2002 בתפקיד היועץ המשפטי הראשון של הרשות לאיסור הלבנת הון. "ראיתי מודעה שהתפרסמה בעיתונות על כך שמחפשים יועץ משפטי לרשות. כשהגעתי לריאיון הסופי, נשאלתי במה אני יכול להועיל לתפקיד יותר מאחרים, ואמרתי שאף אחד מהמועמדים שהיו עובדי מדינה לא הקים מקלט מס ולא עשה עסקת מימון לחברת הייטק", אומר אלבק - ומשתף בחוויותיו באותם ימים ראשונים לתפקיד: "הקמנו את התחום המשפטי ברשות מאפס. היינו 4 אנשים שהניחו את התשתיות לפעילות של הרשות, ויותר מזה הטמענו את החשיבות של משטר הלבנת הון במשק ופעילות נגד מפירי חוק".
3.5 שנים הספיקו לאלבק ברשות איסור הלבנת הון כדי לעבור לתפקידו הנוכחי ברשות ניירות ערך, צעד נדיר עבור עובדים בשירות המדינה, שמעדיפים בדרך-כלל להמשיך ולדבוק בתפקידם לשנים ארוכות.
"רציתי להתקדם, להמשיך הלאה. אני לא מאמין באנשים שמחממים את הכיסא ליותר מכמה שנים, בוודאי כשמדובר בעובד ציבור שעלול להיכנס לקיבעון מחשבתי", מסביר אלבק את גישתו.
- אתה כבר 5 שנים בתפקיד הנוכחי. האם זה אומר שאתה מתכנן את הצעד הבא?
"כן, זה בהחלט אומר שאני כבר הרבה זמן בתפקיד, אין לי כוונה לצאת מכאן לפנסיה".
- יש לך תוכניות להחליף את גושן בתפקיד יו"ר הרשות כאשר יסיים את תפקידו?
"זוהר גושן עושה קדנציה מצוינת, ולכן השאלה הזו איננה על הפרק כרגע. עם זאת, כפי שאמרתי, אינני רואה עצמי יועץ משפטי של הרשות עד גיל הפנסיה".
היעד הבא: אכיפה מינהלית
עבור עו"ד שוני אלבק, חוק בית המשפט הכלכלי הוא פרויקט שנגמר, וכעת, כיועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, הוא מרכז את עיקר המאמצים בשינוי החדש: "חוק אכיפה מינהלית", שמעורר גם הוא מחלוקת מצד גורמים שונים בשוק ההון, ועיקרו מתן אפשרות לרשות להפריד בין מהלכים של אכיפה פלילית הנתונים לסמכות בתי המשפט, למהלכים של אכיפה מינהלית, שיישארו בסמכות הרשות.
"הרעיון שעומד מאחורי החוק נבע מהצורך להתאים סנקציה למעשה הפרה. בשוק ההון - בהתייחס לנושאי משרה שמנהלים כספי ציבור - לא מספיקה אכיפה פלילית בלבד, יש הרבה מאוד הפרות שאינן מגיעות כדיי הפרות פליליות, אבל יש צורך להסדיר אותן ולאכוף אותן", מסביר אלבק ומדגים: "יש הפרות שנעשות ללא כוונה פלילית, כמו מסירת פרט מטעה בתשקיף או מסירת מידע פנים, ויש גם עבירות פליליות שהעוצמה שלהן נמוכה, כמו עשיית עסקה בסכום של 3,000 שקל תוך שימוש במידע פנים, שעליה לא ניתן להפעיל את האכיפה הפלילית".
לדבריו, החוק החדש - שאושר בקריאה ראשונה על-ידי מליאת הכנסת, עבר את ועדת הכספים וממתין כעת לקריאה שנייה ושלישית - יתקן את החוק הנוכחי, שמגביל את הרשות לפתיחת הליך פלילי בלבד ומתעלם מהפרות פליליות מינוריות.
"במקרים קלים כנראה שבמצב הנוכחי לא נפעל נגד המפרים, כי גם אצלנו המשאבים מוגבלים", אומר אלבק.
עיקר הטענות נגד החוק הוא האפשרות להטיל קנסות מינהליים בסכומים של עד מיליון שקל על נושאי משרה ועובדים בתחום שוק ההון, תוך איסור על שיפוי או ביטוח, כך שאותם נושאי תפקידים ייאלצו, אם ייקנסו, לשלם מכספם הפרטי.
"האכיפה המינהלית יוצרת חשיפה אישית כלפי נושאי משרה בכירים בחברה, כמו גם נגד מנהלי תיקים ויועצי השקעות. העובדה שהצעת החוק מנוסחת כיום כך שלא ניתן יהיה לבטח או לשפות בגין קנס שמוטל ברמה האישית, מטרידה את הפעילים בשוק, החשופים לסנקציה. התשובה לכך היא שככל שהביטוח והשיפוי יהיו יותר גבוהים - כך החשיפה האישית שלהם תהיה יותר נמוכה, וכתוצאה מכך ההרתעה תהיה נמוכה", מסביר אלבק.
לדבריו, את חשיבות הצעת החוק ניתן להדגים באמצעות פרשת דו"ח דנציגר, שהסעירה בשנת 2007 את שוק ההון. "בחברת בזק התגלו דאז כשלים בתהליכים לגביי תגמול מנהלים. התברר כי ועדת הביקורת לא קיבלה מידע אודות קבלת ההחלטות שהתקבלו בישיבת הדירקטוריון בהשתתפות כל מקבלי השכר העיקריים. החברה החליטה לחקור בעצמה את הנושא ושכרה את שירותיו של עו"ד יורם דנציגר, שפירסם דו"ח שהוביל לפיטוריו של המנכ"ל דאז, יעקב גלברד", מציין אלבק.
לדבריו, הרשות איפשרה את הצעד הזה במקום שהיא תתערב. "זה שינה את צורת החשיבה של החברות. מבחינתנו מי שייצר אכיפה פנימית, תהיה לו חסינות מאכיפה מינהלית. אנחנו תמיד מעדיפים שהשוק יאכוף את עצמו", מסביר אלבק.