השביתה המבישה של הפרקליטים

זו היתה השביתה המבישה בתולדות המדינה. אנשים משכילים, שיודעים את תוצאות מעשיהם, הניחו בצד את מצפונם האישי והמקצועי וקבעו כי תוספת לשכרם חשובה יותר מעשיית צדק ומפגיעה חמורה ומתמשכת בציבור.

מדי יום שוחררו לרחוב אנסים, רוצחים, מתעללים בנשותיהם, נהגים שיכורים שפצעו והרגו, וזה עוד לפני שהזכרנו נזקים כספיים ואובדן זכויות. חלק מן המקרים אינו ניתן לתיקון, ובחלק חזרו מיד המשוחררים על מעשיהם (לרבות רצח). "ועדת החריגים", שנוצרה מטעמי יחסי ציבור ובמטרה להשקיט ביקורת, לא החריגה דבר מאלה.

לא היה זה מאבק לתיקון דמותה של הפרקליטות, אלא הצבת מראה מול הפנים המכוערות של השובתים. גם סחטנות פוליטית מתגמדת למול מכונת הסחיטה של הפרקליטים.

יחצנות משומנת השתלטה על מערכות העיתונים, הרדיו והטלוויזיה. האחיות, הכבאים ועובדי חברת חשמל לא גרמו מעולם לתוצאות הרסניות כאלה. בשביתת האחיות נשמרת "מתכונת שבת", ואין חולה שחייו בסכנה שאינו מטופל. עובדי חברת חשמל, שהציבור אוהב לשנוא, לא ניתקו חשמל לבתי-חולים. הפרקליטים עשו זאת, ונראה כי בהנאה.

הם התראיינו ללא הרף, הכפישו את משרד האוצר והתפארו בנזקים שהם גורמים. באחד העיתונים הופיע מדור יומי ובו השתבח מדי יום פרקליט אחר בתיקים שהזניח ובנזק שהוא גורם.

ועל מה כל זה? הפרקליטים רוצים שכר כמו בשוק הפרטי. כך הצהירו. הם שוכחים שבניגוד לשוק הפרטי לא ניתן לפטרם כיוון שלא הסכימו לוותר על הסכם קיבוצי, שחלקם הגדול אכן מגיע לשוק הפרטי לאחר שצבר ניסיון וידע, ובכל מקרה איש אינו מכריח אותם לעסוק בכך. בניגוד למה ששידרו, הביקוש לעבודה בפרקליטות עולה בהרבה על ההיצע.

עוד פרטים שהסתירו מאיתנו: מתח דרגות רחב מבדירוגים אחרים; דרגות נוספות כחלק מהקידום; תמריצים בשווי עשרות אחוזים שאין לשאר המשפטנים; 11 ימי חופש וימי בחירה יותר מלאחרים; בלעדיות בדיווח על שעות נוספות בביתם; ברמות הבכירות שכרם כשכר שופטי בית משפט מחוזי; הטבה מיותרת ונוגדת כללי מינהל תקין מונעת ממשפטנים אחרים בשירות להתמודד במכרזים פנימיים בפרקליטות.

מנהליהם של השובתים, פרקליטי המחוזות, למרות תנאיהם המופלגים ומעמדם הניהולי, השתתפו בשביתה (כנוכחים-נפקדים במשרדיהם), ובמקום להופיע בבתי המשפט סייעו בהרס, תוך קבלת הנחיות בכתב מהעובדים הכפופים להם בוועד הפרקליטים.

לא פלא שפרקליטה אחת בעלת מצפון, שיצאה כנגד הפקרת חיי אדם ושלטון החוק, נחשפה ללינץ' תקשורתי.

ראויה לגנאי התנהגותם של היועמ"ש לממשלה יהודה וינשטיין, ופרקליט המדינה משה לדור, ששכחו מדוע מונו לתפקידם והפכו ליו"ר ועד העובדים. שלטון החוק פינה את מקומו, וזכות השביתה מקודשת יותר מכל ערך אחר. באוניברסיטה מלמדים בשנה א' שזכות היא משהו יחסי ולא מוחלט. וינשטיין ולדור שכחו זאת.

חובה להזכיר את שר המשפטים, יעקב נאמן, שיצא לחופשה ולא מצא לנכון להתערב בשביתה.

נראה כי נאמן עוקב ונהנה; הרי יש לו חשבון פרטי עם הפרקליטות, וחוץ מזה הוא כבר מזמן טען שצריך להמיר את מערכת המשפט בחוקי ההלכה, והביא הצעות רבות לממשלה שתכליתן לפגוע בשלטון החוק כמו פיצול תפקיד היועמ"ש, פיטורי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה ועוד. לכן גם סירב לצווי ריתוק או תקנות שעת חירום לפחות במקרי קיצון. השביתה משחקת לידיו.

הפשרה שכנראה תושג תהווה תקדים מסוכן ושבירת כללי השירות הציבורי. סביר שישולם שכר שביתה, למרות שכבר ב-1980 קבעה הממשלה שלא ייעשה כן; הממשלה החליטה כי בוררות בענייני שכר (פרט לתקדים אחד) נעשית במוסד לבוררות מוסכמת ולא על-ידי בורר אחר כפי שנקבע כאן; והמוזר מכל- רק במארס 2009 קיבלה הממשלה החלטה שהפער בין שכר הפרקליטים לשכר שאר המשפטנים בשירות המדינה אינו סביר ויש לצמצמו.

תוספות לפרקליטים מעבר לשאר המשפטנים יסתרו החלטה זו.

הכותב הוא עורך דין, שימש בעבר כמ"מ יו"ר חברת החשמל ונציב מס הכנסה.