הדמגוגיה של לוביסט הגז

בתוך ההילולה סביב ועדת ששינסקי והדיבורים על המיליארדים שיכניסו מאגרי הגז לישראל, צריך להזכיר כי רוב התמלוגים יגיעו לידי המדינה רק ב-2020, לכל המוקדם.

המאבק על מה שיידרשו היזמים הפרטיים לשלם על הזכות לפתח, להפיק ולמכור את התוצר של מחצבי הטבע שהתגלו בישראל, הוא מאבק חשוב, שכולנו צריכים לקוות שיסתיים בצורה הוגנת שממנה ייהנו הרבים, כלומר כולנו, ולא המעטים, כלומר כמה טייקונים וכמה חברות זרות.

בינתיים שני הצדדים מתמחים בדמגוגיה. בזמן שהטייקונים מדברים על הפיתוח של כלכלת ישראל, באוצר מדברים גבוהה-גבוהה על משאבי הטבע ששייכים לכולנו.

זה נכון, היזמים שמפתחים אותן לא קיבלו בעלות על אוצרות הטבע האלה, אלא זיכיון. כלומר, תמורת ההשקעה שלהם בפיתוח ובהפקה, הם יוכלו ליהנות מההכנסות העתידיות.

גם המשקיעים הקטנים נוצלו היטב על-ידי הטייקונים. השבוע פורסם כי אותם קטנים נדרשו להשתתף ב-100% מהוצאות הפיתוח, אבל כשיתחילו לזרום ההכנסות, יגיעו אליהם רק 80% מהן. למה? ככה.

אז כן, כמו שמסבירים באוצר, לכולנו מגיע ליהנות מהכסף שייכנס בזכות הגז והנפט. אבל מה המשמעות של ה"כולנו" הזה? איך ההכנסות הללו יגיעו אלינו?

התמלוגים על תמר, לוויתן והקידוחים האחרים - בין אם הם יהיו 40% או 62% - יגיעו לקופת האוצר. מי שיחליט איך לחלק את הכסף הזה הוא מי שיישב באותה העת בכיסאות של נתניהו ושטייניץ.

הניסיון מלמד אותנו כי הכנסות המדינה ממסים מחולקות בצורה מאוד לא שוויונית, בלשון המעטה. האוצר לא זקוק לוועדה בסגנון ששינסקי כדי להכביד את עולו על כולנו. רק לאחרונה הוא עשה זאת עם מס הבלו על הבנזין, ובאופן כללי, כמו שפורסם ב"גלובס" לפני שבוע, הכביד על מעמד הביניים את נטל המס.

באוצר תמיד יסבירו כי העלאת המס דרושה כדי להקטין את הגירעון או כדי לשמור על מסגרת התקציב, אבל בכל פעם שאנחנו שומעים בכמה כסף קנו את תמיכת הקואליציה בתקציב, אנחנו יכולים לראות שאם המדינה רוצה - פתאום יש כסף: לאברכים, לישיבות, לשומנים במערכת הביטחון. אבל אף פעם אין כסף למי שאין לו לובי חזק בבית המחוקקים.

הציבור צריך להכריח את הממשלה לרדת מהעיסוק בדמגוגיה אל הקרקע של שורת הנטו שלנו: אם הגז שייך לכולנו, צריך לחייב בחוק את הממשלה להקים קרן שאליה ינותבו התמלוגים.

הקרן הזו תיועד לפרויקטים לטיפוח החינוך, לסיוע בדיור לזוגות צעירים, להקמת תשתיות משופרות, למיגון מבנים מרעידות אדמה, וכן הלאה.

שלא נתעורר בעוד עשור ונשמע הסברים מדוע הכסף מהגז צריך ללכת שוב למגזרים שיודעים ללחוץ, ולמה לרוב הציבור שוב לא מגיע לקבל מכל השפע הזה אפילו אגורה שחוקה.