הגונחים בדמעה

ערב אחד חזרו כוכבי הפורנו האמריקאי לתור הזהב שלהם. טקס פרסי תעשיית הבידור למבוגרים 2011 רמז בשמו שפעם עדיין היתה כאן תעשייה. על השטיח האדום התהלכו גברים חסונים, נשים זוהרות עם שדי ענק וחיוכי סיליקון רוטטים, ואפילו גמדים. מורוגאן דה מיסטיק, המועמד לפרס "סצנת הסקס השערורייתית", סיפר על ההישג שבגינו זכה במועמדות: "אני בולע חרב בזמן שמישהי בולעת לי את החרב". ורון "הקיפוד" ג'רמי, כוכב הפורנו הגדול ביותר ממין זכר, דשדש על השטיח עם צווארון מהוה למראה ועל פניו הבעת ייאוש קיומית. בשלב מסוים הכרוז מכריז על נוכחותה של ג'וסלין ג'יימס, "המאהבת של טייגר וודס", שמגיעה אלינו היישר מסט הצילומים של "החור ה-11" - ניסיון נוסף לחלוב עד תום את הסקנדל של ענק הגולף הסורר.

 פורנו / צלם: רויטרס

אלא שגם בתוך כל הזוהר הזה, מדומה או לא, לכולם ברור שמה שהיה לא יהיה עוד. במשך כעשור היה האינטרנט חברה הטוב ביותר של תעשיית הפורנו, הצינור שדרכו יצאה מעולם המעטפות האטומות והחנויות האפלוליות אל קהל חדש ולהוט. וגם אם ניתן היה להבחין בסימנים ברורים לכך שהאינטרנט יערער את התעשייה הזו כפי שעשה לתחומי מדיה אחרים, הרווחים היו נאים מספיק כדי שכולם יתעלמו מסימני האזהרה. ואז הגיע YouTube, ואיתו החיקויים הפורנוגרפיים.

עד עידן הטיובים, פורנו מקוון היה דבר פשוט לצפייה ומשתלם למכירה. כל מי שהיו לו קצת כסף והבנה בסיסית בבניית אתרים יכול היה להעלות רשימה של קישורים לאתרי פורנו - ואם הקליק איזה גולש על אחד הקישורים, אתר היעד היה משלם לאתר המפנה, ומוסיף גם בונוס אם הגולש החליט לעשות מנוי. בחלוף הזמן, אספני הקישורים התפתחו לכדי גלריות תמונות או הפניות לסרטים, שהציגו תמונות ממוזערות או קטעי וידיאו. עמודי התמונות זכו בתנועה רבה יותר מאשר עמודי הקישורים, והצליחו למשוך גם יותר גולשים שהפכו למנויים בתשלום של אתרי היעד. עמודי הסרטונים זכו להצלחה רבה אף יותר: האתרים בתשלום היו מספקים להם תמונות וקליפים קצרים בחינם, ועולם הפורנו המקוון היה למערכת שבמרכזה אתרים מעטים בתשלום - ובפאתיה אלפי גלריות.

בשנת 2005, כש-YouTube עלה לחלל הרשת, כבר היה ברור לחלוטין שאתרי פורנו ברוח זו הם רק עניין של זמן. ואכן, בקיץ 2006 עלו זה אחר זה 3 אתרים שונים שהיו לאתרי טיוב מרכזיים למבוגרים בלבד: פורנו-טיוב, רד-טיוב ויו-פורן. כמו YouTube, אתרי הפורנו טיוב למיניהם הוצפו בתוכן חופשי - חלקו נקנה בפרוטות מחברות ותיקות יותר שלא הבינו מה בדיוק הסיפור עם כל האינטרנט הזה, וחלקו נלקח פירטית מאתרים בתשלום. הטיובים הציגו מודל עסקי חדש: מכירת באנרים באתר שרוב התכנים בו הם בחינם. גולשים חובבי פורנו נהרו בהמוניהם, והתעשייה ה"מסורתית" החלה להרגיש את הכיס מתרוקן. סטיבן הירש, נשיא חברת ויויד ומי שהוכתר על-ידי המגזין "פורבס" כמלך הפורנו, אומר כי תחזיות הרווח של החברה מבשרות על ירידה של 50% בשנים הקרובות. ויויד היא עוד נפגעת קלה יחסית: חברות אחרות מדווחות על ירידה של כ-80% ואף יותר.

 כוכבת פורנו ג'נה ג'יימסון / צלם: רויטרס

1,200 דולר בחודש

האישה על מסך המק-בוק שלי מתהדרת בשיער בשני צבעים ובחולצה נדיבת מחשוף, שמגלה חזה שופע ומעליו כתובת שקועקעה לאורך עצם הבריח, "אסון יפהפה". בחרתי בה לצ'ט פרטי משום שנראתה אמריקאית בניגוד לרוב הנשים באתר שהן רוסיות. כשאני אומר לה שאני עיתונאי ורוצה רק לדבר, היא מציגה את עצמה בשם רוקסי, ומיד מקלידה שהעיסוק המצולם הזה הוא "לא משהו שבחרתי". רוקסי עברה לניו-מקסיקו לאחר שעזבה את וושינגטון כדי להתרחק מאמה האלכוהוליסטית. היא בת 20, ומצטלמת כך מאז יולי. היא אומרת שאילולא השיגה את העבודה, היתה מאבדת את הבית שלה, ושהכסף לא רע. אני משלם לאתר 1.99 דולר לדקה, ורוקסי מקבלת כ-70 סנטים מתוכם. היא מספרת לי שבחודש היא יכולה להרוויח כ-1,200 דולר. היא לא רוצה להמשיך לעשות את זה לנצח, אבל לפעמים זה יכול להיות די כיף, רוב הבחורים נחמדים, ומהמגעילים היא פשוט מתעלמת. חלק מהאורגזמות שלה מזויפות, היא אומרת, ואחרות אמיתיות.

בניגוד לפורנו מוקלט, את המצלמות החיות לא ניתן להפיץ פירטית, והן הפכו לערוץ עסקי מצליח למדי. במובן זה הן מתפקדות כאנטי-טיובים, אבל שתי הטכנולוגיות חברו יחד ליצור תעשיית מין חדשה לגמרי: דמוקרטיית פורנו ברוח עשו-זאת-בעצמכם. כל מי שיש לה (או לו) חדר שינה, מצלמה וחיבור לאינטרנט יכולים להקים וואן-מן-שואו. לאתר LiveJasmin, שבו עובדת רוקסי, יש כ-40 אלף בעלי מצלמות רשומים. "המצלמות", אומר מפיץ הפורנו פארל טימלייק, "הן הדבר הכי קרוב לפורנו חובבים שאפשר למצוא היום".

וכמו שטימלייק מציין, "פורנו חובבים" הוא מונח גמיש למדי. כמעט כל הפורנו שמתויג כיום כ"ריאליטי" או כ"גונזו" הוא זיוף, מתעקש טימלייק. כך, בסדרת הסרטונים "הדוב המרקד" מתהולל חשפן ממין זכר, החובש במסיבת רווקות ראש דוב ענק, עד שכמה נשים מהוגנות למראה נתקפות באובדן שליטה פתאומי ומתנפלות על איברו בפיות משתוקקים. "החומר הזה נראה די אמיתי," אומר טימלייק. "לוקח לך דקה, אבל איפה בדיוק נמצאים כל החדרים ההם, שמלאים בנשים כאלה שרוצות לעשות סקס עם מישהו?". ויותר מזה, מי שיצפה בכמה סרטונים ימצא שאותן נשים מופיעות שוב ושוב. סדרה אחרת, "מעונות נועזים", משלמת לכאורה לתלמידי קולג' אמיתיים כדי שיתעדו אורגיות בקמפוס, אבל טימלייק אינו משתכנע: "ברור לי שזה לא אמיתי, כי לרוב התלמידים בקולג' לא היה כסף לשלם על כל-כך הרבה קעקועים". יש גם סדרות סרטונים שמחברות בין ז'אנר החובבים לסרטי המקצוענים, ובהם כוכבות פורנו עושות סקס עם אזרחים מן השורה (אף שגם הם, יש להניח, אנשי מקצוע מהתחום). וישנה גם הפופולריות העכשווית של "פורנו אקסיות", סרטונים שעולים לרשת ביוזמתם המשוערת של בני זוג לשעבר, מלאי טינה לחבר/חברה שעזבו - וריאציה דמוקרטית על קלטות הס קס המודלפות של סלבריטאים. אלא שגם הסרטונים האלה מזויפים (סרטונים ביתיים אמיתיים היו מתגלים כעניין משפטי בעייתי מאוד).

אבל אם תרחיבו את הגדרת ה"חובבנים" כך שתכלול מערך שלם של אנשים שלא הגיעו מלב התעשייה, תמצאו שאנחנו חיים בתור הזהב של המתעסק הזעיר. אקס-טיוב, לדוגמה, מציע מגוון של סרטים סטרייטיים והומוסקסואליים, רובם בחינם ואחרים בתשלום. את רוב התוכן באתר יוצר אולפן מקצועי, אבל אגף ה"חובבים" שלו מאפשר למבקרים להעלות תוכן תוצרת בית. אחד מתורמי התוכן המתמידים לאתר הוא חובב בשם רוב. "נהניתי מהסרטונים שראיתי, אז החלטתי להעלות כמה משלי," הוא אומר. "אף שלא ממש אהבתי את המיינסטרים של הפורנו. תמיד העדפתי בחורים שנראים כאילו אתה יכול לגשת ולדבר איתם במועדון, לא מגולחים מושלמים כאלה שלא היו מוכנים אפילו לדבר איתך".

 כוכב פורנו רון ג'רמי / צלם: רויטרס

רוב צילם כמה סרטונים בכיכובו, ובמהלך העשור האחרון מכר עותקי די.וי.די מהם. באותה תקופה הוא גם איבד את עבודתו כמבקר חשבונות, והחליט לנסות להשתמש בטיובים כדי להתפרנס מהסרטים לבדם. הוא מתגורר ב"עיירה ממש-ממש קטנה" בדרום ארצות-הברית - ב"חגורת התנ"ך", למעשה - וכשאנשים שואלים אותו ממה הוא מתפרנס הוא אומר שהוא מצלם חתונות ואירועים מיוחדים ("הם לא מתארים לעצמם כמה מיוחדים האירועים האלה").

הוא מעלה לאקס-טיוב קדימונים בחינם, שאמורים למשוך את הצופים אל התוכן בתשלום - 50 סנטים לדקה. המשתמש הממוצע, אומר רוב, צופה במשך כ-10 דקות; מ-5 הדולרים האלה, 2.5 מגיעים אליו, בניכוי עמלת עיבוד מינורית. שבוע לפני שדיברנו הוא העלה סרטון שנצפה 2,470 פעמים, אבל רבים מהגולשים צפו רק בקדימונים, כך שהוא עצמו הרוויח רק 125 דולר.

"העניין הוא להמשיך להעלות חומר חדש, ולענות על בקשות ועל הודעות פרטיות מחברים", הוא אומר. "טוב לדעת שאנשים אוהבים את החומרים שלי, וחשוב לדעת גם מה הם רוצים לראות בהמשך".

רוב רק מתחיל את דרכו באקס-טיוב, אבל בני זוג מבוסטון, המתהדרים בכינויים קול והאנטר, הם כבר סלבריטאים של ממש. קול, מסגר לשעבר ובעל תואר בפסיכולוגיה, פגש את האנטר, בן למשפחה מורמונית אדוקה, כשהיה תלמיד קולג' צעיר. הם יחד כבר עשור. קול הוא חובב צילום ותיק, ולפני 4 שנים העלה כבדרך-אגב כמה תמונות לאקס-טיוב. אחר כך העלה גם כמה סרטונים, ובסופו של דבר סרטים של ממש בכיכובם לצד גברים אחרים, לא פעם ממעריציהם. הפופולריות העצומה שזכו לה הפתיעה אותם. הסרטים שלהם נצפו באקס-טיוב יותר מ-90 מיליון פעם, וכיום הם ניצבים בראש דירוג המועדפים. "אני זוכר את הפעם הראשונה שהעלינו סרט וקיבלנו את הצ'ק הראשון", אומר קול. "שאלתי את עצמי, למה לא כולם עושים את זה?!". כיום הם מצלמים במשרה מלאה, והאנטר מספר שהם זוכים להכנסה נחמדה בהיקף של 6 ספרות.

"המטרה המרכזית שלנו", אומר קול, "היתה להוציא את הפורנו ההומואי מהמרתף החשוך והמסריח, לנקות אותו מכל רגשות האשם ולהפוך אותו לסקס כיפי, בשמש, שהוא חלק ממערכת יחסים פתוחה וכנה. אנחנו מקבלים המון מסרים מעוררי השראה מבחורים ומבחורות שאוהבים את מה שאנחנו עושים".

למרבה האירוניה, אף שהטיובים הם מקור ההצלחה של קול ושל האנטר, גם הם בנפגעים: יותר ויותר הם מוצאים את הסרטים שלהם מוצגים פירטית באתרי טיוב, ובכללם אקס-טיוב עצמו. "הם פשוט גנבים," אומר קול.

משחקי חתול ועכבר

"מי שטוען שהתעשייה בהתמוטטות פשוט טועה", אומר פיראס אנטון, מנכ"ל ענקית הפורנו Manwin. "היא פשוט השתנתה, זה הכול". אתרי הטיוב, הוא מתעקש, אינם הורגים את התוכן בתשלום: אנשים שצורכים פורנו בחינם הם אלה שבעבר לא היו צורכים שום פורנו כלל. האנשים ששילמו תמורת פורנו עדיין מוכנים לשלם עליו. בנוסף, הוא מדגיש, אתרי הטיוב הגדילו את מספרם הכולל של צרכני הפורנו במידה כזו, שמספרם של אלה שמוכנים לשלם עלה גם הוא. לפני 10 שנים, נפח התנועה היומי הממוצע באתרי פורנו עמד על פחות ממיליון מבקרים ייחודיים באינטרנט כולו. כיום, אתרי Manwin לבדם מקבלים 42 מיליון כניסות ייחודיות בכל יום. "אני בעצמי חבר באתר או שניים", מציין אנטון בשמחה, "ואני עדיין גולש בטיובים. אני מקבל תיאבון בטיובים ואוכל מנה עיקרית באחד האתרים שלי".

קו המחשבה הזה מתקבל על דעתו של פארל טימלייק, שמעלה קליפים ממומנים לאתר פורנהאב (השייך ל-Manwin) וטוען כי החשיפה הזו של המותג הביאה לעלייה של 50% בתנועה ה"אורגנית", תנועתם הנכספת של גולשים שמתחילים את הגלישה בהקלדה של שם אתר בתשלום.

אלא שזו ככל הנראה דעת מיעוט. אלי צ'ייס, המפעילה באופן עצמאי את אתר הסולו אלי השובבה, חולקת גם על סוג ההיגיון המניע מפיקים להעלות לאתרי טיוב קדימונים של 5 דקות בתקווה לעורר עניין ולמשוך גולשים.

"מישהו באמת חושב שבחור ממוצע, שרואה סרטון פורנו של 5 דקות, או כמה סרטונים כאלה, לא יצליח לגמור? ברור שכן".

למעשה, אנשי Manwin בדקו מה אורך הקליפ האופטימלי: "בדקנו דקה אחת, 3 דקות ו-5 דקות," אומר אנטון. "יחס ההמרה המיטבי עבור בעל התוכן הוא 3 דקות, והיחס המיטבי בשביל אתרי טיוב - בשביל שהגולש יחזור לאתר שוב ושוב - הוא 5 דקות. אז אנחנו מבקשים תמיד 3 עד 5. אבל לא אכפת לנו אם שולחים דווקא 7 עד 9".

לא ברור אם תהיה אי-פעם אפשרות לעצור את הפירטיות. ברגע שאתר טיוב עוזב את הפירטיות לטובת פעולה חוקית, מאה אחרים תופסים את מקומו. סטיבן הירש מויויד אומר שזה משחק של חתול ועכבר. תחת חוק זכויות היוצרים הדיגיטליות של ארצות-הברית, קורבנות הפירטיות אמורים לנטר את אתרי הטיוב בעצמם ולשלוח בקשות להסרת תוכן מוגן. אין להירש מילה רעה על Manwin ("כל המגעים שלי איתם היו הוגנים מאוד, והחומר שלנו לא מופיע ב'פורנהאב', כך שאני מאמין להם"), אבל גם אם האתרים עצמם נענים היטב לבקשות ההסרה, את התוכן עצמו הרי אפשר לשוב ולהעלות בתוך דקות. הירש מקווה כי בנובמבר יעביר הסנאט האמריקאי חוק שיאפשר לקורבנות להשיג סגירה מלאה של אתרי הפירטים.

כולנו יכולים להיות כוכבי פורנו

תהיה אשר תהיה הצורה שתלבש התעשייה לבסוף כדי להתמודד עם האיום הכפול שמציבים מולה התוכן הגנוב והתוכן החינמי, השלכותיהם של אתרי הטיובים ודאי יחרגו בסופו של דבר מתחום השפעתם המאיימת על הפורנו המקצועי והרווחי גופו.

יותר מכול, יש להם הפוטנציאל לשנות את יחסו של הצופה לארוטיקה עצמה. יש טיובים שבהם עולים ונצפים גיגבייטים על-גבי גיגבייטים של סרטים ביתיים, ושום כסף אינו מחליף ידיים. הצרכנים הם גם המפיקים, והעלאה של סרט יכולה להיות מגרה לא פחות מאשר הצפייה בו. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות כוכבי פורנו, אם רק נרצה.

באקס-טיוב, רק 20% מהסרטונים בקטגוריית החובבים הם סרטונים בתשלום. 80% הנותרים נוצרו והועלו בשביל הריגוש לבדו. קחו לדוגמה את "אלפא הרלוט", שתורמת לאתר סרטונים באופן קבוע. שמה האמיתי הוא ליז. היא בת 30 ומתגוררת בקליפטון, ניו-ג'רזי. היא רואת חשבון. לפני שנתיים החלה להעלות לאקס-טיוב סרטים שצילם מי שהיה אז בן זוגה.

"הייתי במקום די מוזר בחיי כשהצטרפתי", היא אומרת. "יצאתי עם הבחור ההוא ועם עוד כמה אחרים, שהיו בעצם יותר סטוצים מזדמנים מאשר מערכות יחסים של ממש. אבל אקס-טיוב נתן מוצא אחר לאנרגיה המינית שלי, אז הפסקתי עם הסטוצים בחיים האמיתיים. אקס-טיוב גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי".

היא נכנסה לעניין בהדרגה. ראשית העלתה תמונות. היא אהבה את התגובות שקיבלה, ועברה לסרטונים, תחילה כאלה שהפנים שלה אינם נראים בהם. עכשיו יש לה מעל 4,000 "חברים" שעוקבים אחריה באקס-טיוב. פעמיים זיהו אותה בציבור. היא העלתה כמעט 150 סרטונים, שבכמה מהם היא מופיעה לצד אישה או לצד גבר - היא חיה "חיים פולי-אמוריים", כהגדרתה - אבל ברובם היא מופיעה לבדה. תפעילו את הדמיון כדי להבין מה היא עושה שם.

ליז מעולם לא ניסתה להרוויח כסף מהסרטונים שלה. "מרגש אותי לעשות אותם, להעלות אותם ולראות את התגובות של אנשים אליהם", היא אומרת. היא חוששת שאם תגבה תמורתם כסף זה יהיה פחות כיף ויותר כמו עבודה. "אקס-טיוב היא המשפחה שלי. היא שינתה לגמרי את האופן שבו אני רואה אנשים. היא גרמה לי להבין שיש בעולם אנשים שמבינים שמיניות היא לא רק עניין של שחור ולבן, ולכל אחד יש מקום".

ואף-על-פי כן אפילו ליז, שנותנת לאנשים לצפות בסרטונים שלה בחינם, לא שמחה למצוא אותם באתרים אחרים. כמה פעמים בחודש מעריציה באקס-טיוב מדווחים לה על העלאה פירטית זו או אחרת. לרוב, הסרטון מוסר מן האתר לאחר שהיא מבקשת. לפעמים מתווכחים איתה. "את רוצה שתהיה לך שליטה במקום שהחומר שלך מופיע בו", היא אומרת. "פורנו גנוב נורא מרגיז אותי". לכן, היא משתדלת לקנות סרט פורנו בחנות לפחות פעם בחודש, "בשביל להרגיש שאני מחזירה משהו לקהילה".