האח הנשכח גלעד שליט

איך קורה שכוכבן ריאליטי כלוא, כמו ב"האח הגדול", מעורר בנו יותר רגש מחייל חטוף

באחד הפרקים האחרונים של "האח הגדול" חולקו דיירי הבית לאסירים וסוהרים. האסירים נזרקו לקלבוש, והסוהרים הסתובבו חופשיים (חמושים באלות) ברחבי הווילה המפנקת.

משימת התקציב הונחה על כתפי האסירים: אם הסוהרים לא יגלו שבמקום לאכול קוואקר תפל ולהפריד בין עדשים כתומות לירוקות האסירים חומקים באמצעות מנהרה סודית ל-Club Med של "האח", כולל סה-בון-פור-לה-מוראל, מסאז'ים וחלוקים לבנים - דיירי הבית יזכו לתקציב מותרות, והאסירים - לביקורים של משפחותיהם.

כמו ברוב פרקי "האח הגדול", גם הפעם הייתה העריכה מופתית. הדרמה נתפרה לעילא ולעילא, בקצב נכון, כזה שלא משאיר מקום לגירויים נוספים, והפרק כבש את טבלת הרייטינג השבועית. 36.4% מהצופים היהודים ישבו מול המסך וצפו במפגשים סוחטי הדמעות, הרגש והבאזז התקשורתי.

האסירים הובלו על-ידי הסוהרים לחדר שבו זכוכית הפרדה ושתי אפרכסות טלפון. אמא של ג'קי הבטיחה לו ש"התחת שלה במים", מרב בטיטו רעדה כולה, ונופר התעלתה אפילו על עצמה כשהתרסקה על הרצפה כמקוננת מקצועית.

שבוע לפני שידור הפרק המדובר ציינה משפחת שליט 1,700 ימים לנפילתו בשבי של גלעד. כמה מאות בודדות של משתתפים ליוו את המשפחה בעצרת שהתקיימה בירושלים (לא רחוק מבית "האח הגדול") מול מעונו של ראש הממשלה.

האירוע, שזכה להתייחסות מנומסת בעיתונים היומיים ובמהדורות החדשות, הותיר את הציבור ואת נבחריו אדישים, כדרכם.

מיותר להזכיר כי המנהרה הסודית היחידה שגלעד יכול לברוח אליה היא המנהרה שנחצבה בנפשו ונשמתו, בהמתנה אל הלא נודע, ושבניגוד לאמא של אלעד, שמתעוררת והולכת לישון בכל יום מול ערוץ 20, אביבה שליט חולמת על קלטת מעודכנת בתיווך הצלב האדום.

איך קרה שאסירי הריאליטי, שכלאו את עצמם בהתנדבות לתקופה מוגבלת, מטעמי בצע-כסף או פרסום, ושיכולים בכל רגע נתון לשבור את הכלים ולחזור הביתה, מצליחים לעורר אצלנו יותר אמפתיה ועניין מאשר חייל חטוף, שכבר קרוב ל-5 שנים חי (אם אפשר לקרוא לזה ככה) במציאות מבעיתה?

קל הרבה יותר להתמודד עם רגש מזויף, כזה שלא מניע לפעולה שכרוכה בקימה מהספה ומתמוסס ברגע שהוא נעלם מטווח הראייה שלנו.

בחסות הטלוויזיה אנחנו שמים בצד את הרגש האמיתי ומתמכרים לזיופים. כדי לנקות את המצפון אנחנו מעלים לפייסבוק תמונה של גלעד שליט.

אך מטבעו של זיוף, הווליום גבוה והריגוש רגעי, ואת זה גם תחנות השידור הבינו. אז הן מעלות את הווליום, מחזקות את המינון ומבטיחות שאירועי היום לא יפריעו לרייטינג. וככל שאיכות הסם מידרדרת, כך אנחנו צורכים ממנו יותר.

כי אם נתחיל להתרגש מזוטות שהדרמה שבהן לא מתקדמת - כמו חיילים חטופים, עובדים זרים, קשישים מחוסרי בית, נבחרי ציבור מושחתים או ממשלה שגורמת נזקים בלתי הפיכים - מי יכתיר את הכוכב הנולד הבא של מדינת ישראל?