נוער שוחר מדע ורובוטים: המדענים והמפתחים של העתיד

בזמן שבערוץ 10 נערכים הערב (ג') לגמר "היפה והחנון", במוזיאון המדע בירושלים מתאספים מאות בני ובנות נוער בני 15-20, לאו דווקא חנונים, להתחרות על תואר המדענים והמפתחים הצעירים של העתיד, בחסות אינטל והמינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך.

ובינתיים בתל אביב, בהיכל נוקיה ביד אליהו, מאות בני 14-9 מחזקים את הברגים האחרונים ברובוטי המחמד שלהם, שאותם בנו לקראת תחרות של ארגון FIRST ישראל - מוסד ללא כוונות רווח לעידוד עניין במדע ובטכנולוגיה בקרב בני נוער, שבו תומכים משרד החינוך, הטכניון וקרן רש"י.

לתחרות המדענים והמפתחים הצעירים הוגשו עבודות בפיזיקה, בכימיה ובמתמטיקה, אבל גם בהיסטוריה. 40 עבודות עלו לגמר שייערך מחר, מול ועדת השופטים בראשות פרופ' חנוך גוטפרוינד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

רובוט שמגיש אוכל

בין הפיתוחים שעלו לשלב הגמר: מערכת לחיטוי מים המורכבת ממכסי סירים ומבקבוק קולה ריק; בובה ללימוד ניתוחי לב פתוח בילדים ומצלמה זעירה המורכבת על לוויין.

"הדבר הכי נחמד בתחרות הוא שהרבה אנשים קוראים את העבודה שלך", אומר דן שגב, כיום חייל בפרויקט תלפיות, שכתב עבודה לתחרות במסגרת קורס מורחב באסטרופיזיקה, שלמד כשתלמיד בתיכון למדעים ולאומנויות בירושלים.

שגב ביקש לחקור בעבודתו, יחד עם המנחה אלעד זינגר, תופעה הנקראת חיכוך דינמי. "רצינו לדעת כיצד מתנהג גוף מאסיבי, כמו גלקסיה, כשהוא נע בתוך שדה של צפיפות מסה. בהתחלה בונים מודל פשטני, ואז מוסיפים הנחות מורכבות יותר. אחת מהן היא מה קורה אם החומר אינו רגיל אלא אפל".

שגב מדגיש כי 90% מהחומר ביקום הוא חומר אפל וכי גם הגלקסיה שלנו נמצאת בתוך הילה של חומר אפל. "מודלים מראים שכשגלקסיה נכנסת להילת חומר אפל, היא מאטה. בתנאים כאלה קשה לשמור על מסלול אליפטי והגלקסיות קורסות למרכז. הרבה מסה במקום אחד - זה חור שחור".

את השאלה כמה מהר קורסות הגלקסיות, יצאו שגב וזינגר לתרגם למודל, שהניב נתון של מהירות אך גם ניבא כי עד כה 200-300 גלקסיות היו אמורות להיכנס להילה שסביב שביל החלב. אלא שעל-פי תצפיות, יש רק 20-30 גלקסיות כאלה ולכן משהו במודלים הקיימים שגוי. "זו המסקנה העיקרית, אבל זה בסדר - אף אחד עוד לא הגיע למספר הנכון. העבודה שלנו מכוונת את המדע", הוא אומר.

* מה מושך אותך בפיזיקה?

שגב: "היקום הוא ענק, ואני יושב כמו ג'וק קטן בחדר שלי ושואף להבין אותו. זה כמו שנמלה תשאף להבין מה עושים בני אדם. הכול מסביבנו הוא פלא, ואם לא שואלים איך ולמה, אז בשביל מה אנחנו פה? על שאלת ה'למה' אי אפשר לענות. שאלת ה'איך' היא כנראה הכי קרובה לפתרון שנגיע".

יוסי סירוטקין מבית הספר אורט גבעת רם בירושלים הוא חלק מצוות שכלל גם את טל סגל ובנימין סגל, שפיתח רובוט ממלצר, דווקא לתחרות המדענים הצעירים ולא לתחרות הרובוטים.

"פיתחנו את הרובוט במקור לתחרות הרובוטים הממלצרים של ארגון הנכים בקולומביה", אומר סירוטקין. "הם הקימו מבוך בצורת בית של נכה, ובחנו איזה רובוט מצליח להגיש אוכל. הרובוט שלנו זכה, כי הוא היה אמין ומהיר". לדברי סירוטקין, "השקענו בפרויקט את הנשמה. תכננו את הרובוט בעצמנו מרמת חוט החשמל ועד לרמת המודלים המתמטיים של עיבוד התמונה. בעתיד, אני מאמין שרובוטים יחליפו אותנו בכל עבודות הבית".

פיתוח מעניין נוסף הוא של ולדיסלב חרומוב ורוני לב: בובת סימולציה לטיפול בילדים שעברו ניתוח לב. הבובה פותחה לבקשת בית החולים תל השומר-שיבא, לאחר שנמצא כי לרופאים המאומנים בטיפול במבוגרים, אין כלי לסימולציה טובה של טיפול בילד - מצב שגורם לכך שהטיפול אינו אופטימלי.

למען ילדים פגועים

בתחרות FIRST בולטת קבוצת "סינדרלה" מבית הספר אורט תל נוף, גם בזכות הרובוט שבנתה, אבל לא רק. "לאחר שסיימנו לבנות את הרובוט, יצאנו לעזור לקבוצות אחרות בכל הארץ לבנות את שלהן", אומר ולנטין אלכסנדרוביץ', אחד מחברי הקבוצה.

* אבל יש לכם רק שישה שבועות לבנות את הרובוט, והפרס הוא נסיעה לארה"ב.

אלכסנדרוביץ': "זה נכון, והעזרה שלנו לקבוצות האחרות עלולה לפגוע בתחרותיות שלנו, אבל אם קבוצה כמעט פרשה מהתחרות ואנחנו אפשרנו להם להשתתף, זה שווה לנו. אולי בעתיד גם אנחנו ניעזר באחרים".

הקבוצה גם למדה משהו על גיוס כספים וחסויות. לדברי אביב זיו, אחד מחברי הקבוצה, "פיתוח הרובוט עולה כ-5,000 דולר ואת הסכומים גייסנו מנותני חסות. הרמנו טלפונים לחברות ואמרנו להן: 'אם יש לכם כסף, אם יש לכם יכולת ייצור, נשמח לקבל כל עזרה'. היו בקבוצה ילדים שעובדים במסעדת בשרים, אז הם למשל תרמו לנו לאפות".

הרוח של הקבוצה עולה בקנה אחד עם הפעילות ההתנדבות של חבריה. הם מעבירים חוגי רובוטיקה בבית הספר "אסיף" בבית החולים אסף הרופא, שבו לומדים ילדים עד כיתה ב' הלוקים בשיתוק מוחין ובנכויות מוטוריות נוספות.

לדברי אביב זיו, חבר נוסף בקבוצה, "אנחנו לוקחים ילד מבואס אחרי ניתוח, ילד שלא מרוצה מעצמו, ונותנים לו לשחק ולבנות. בתוך כמה שעות הוא מחייך ושוכח מהכול".

 נוער שוחר מדע / צילומים: בן יוסטר ואבישי פינקלשטיין