עדיין מרגש

"קל, קשה, אנוש", יום א' 21:40, ערוץ 1

בסרט הזה כבר היינו, ועדיין הוא מצליח לרגש בכל גרסה חדשה שלו, לא רק מפני שכל סיפור מקבל את הניואנסים האישיים והאנושיים שלו, אלא משום שמדובר בדרמה שמתפתחת לעין המצלמה, וגם אם נדמה לך שראית את כל זה בעבר, עדיין לא תוכל להישאר אדיש.

מעשה בקצין צנחנים, שבגיל 22 מתהפך עליו עולמו: הוא נפצע באורח קשה בעת פעילות מבצעית בסמטאות הקסבה של שכם, מאבד שתי רגליים ויד אחד, מיטלטל בין חיים למוות, וגם כאשר החיים מנצחים לבסוף, הרי שזו רק תחילתו של מסע סיזיפי של שיקום.

אמיר בר שלום, בסרטו התיעודי הראשון, עקב במשך תקופה ארוכה אחרי איתי ארנליב, פצוע צה"ל, כמעט למן הרגע שבו פונה במסוק מזירת הלחימה, ועד לרגע שבו הוא משקם את חייו.

למרות הרקע הצבאי, מדובר כאן קודם כל בסיפור אנושי: אדם בן 22, "גבר-גבר" - כמו שרק קצין קרבי יכול להיות בגיל הזה, שהופך בבת-אחת לנכה ושלצד המאבק על עצמאותו, נאלץ לסגל גם נקודת מבט חדשה על החיים.

מה עובר עליו? ולא פחות מכך - מה עובר על משפחתו שכל מעייניה הופכים בבת אחת להיות נתונים לבן הפצוע. אז נכון, סרטים על נכי צה"ל שהיטלטלו בין מוות לחיים, ניצחו ושוקמו, כבר הורגלנו לראות, ועדיין, הסיפור המיוחד של ארנליב מצליח לרתק ואמיר בר שלום, בסרט הביכורים שלו למחלקת התעודה, אולי המחלקה האחרונה שנהנית מדימוי יוקרתי בערוץ הראשון, מצליח לספר את הסיפור באופן שמדלג מעל כמה קלישאות שאורבות לו בדרך.