תהליך גמילה משלדון אדלסון

העסקה עם ליאוניד נבזלין עשויה לחלץ את "הארץ" ולו במעט מתלותו ב"ישראל היום"

כניסתו של ליאוניד נבזלין לעיתון "הארץ" מעלה שוב את השאלה, מדוע לו למשקיע להיכנס היום לעולם התקשורת המסורתית - עיתונות או טלוויזיה? הרי כולם מדברים על עתיד עגום ועל מגבלות ברורות מאוד של השוק.

התשובה הכמעט ברורה היא "יוקרה". אדם עשוי להחזיק בכלי תקשורת משני טעמים עיקריים: האחד הוא הכוח, המשמעותי עדיין, ויכולת ההשפעה על סדר היום; והאחר הוא פילנתרופיה טהורה.

כדי לחדד עוד יותר את התשובה, יש לבחון מיהו אותו בעל הון. במקרה האחרון של "מעריב" היה זה נוחי דנקנר, אדם בעל קשר ברור מאוד לעולם העסקי הישראלי ולא פחות לחברה הישראלית. אדם בעל תפיסה מובנית באשר לאופן שבו צריך להתנהל המקום הזה. להציל עיתון, הוא אומר, זה מהלך פטריוטי. אם בדרך הוא גם יהיה אלטרנטיבה מבחינת האופן שבו על כלי תקשורת להתנהל לטעמו - מה טוב.

היכן נפגשים נבזלין ועיתון "הארץ"? המשקיע הוא מיליארדר ממוצא רוסי, שנמלט מהאשמות חמורות של קשירת קשר לרצח במוסקבה. העיתון, חרף כל הביקורות נגדו בארץ, ממוצב בעולם כקול הישראלי המוסרי והליברלי. המשקיע, מאז הגיע לישראל, השקיע סכומי-עתק בפעילות יהודית זולתנית שזיכתה אותו בתפקיד יו"ר בית התפוצות. העיתון מואשם לא אחת בעמדה פרו-פלסטינית מוגזמת. האם כאן מתחברים הקצוות? האם עיתון "הארץ" הוא לנבזלין מה שנבזלין הוא לארץ, תו איכות מטהר ומלבין?

כך או כך, יש כאן מספר נקודות ציון משמעותיות. הראשונה שבהן היא שזו הפעם הראשונה שעיתון "הארץ" מכניס שותף שאינו מגיע מתחום העיתונות. מתעשר רוסי שעשה את הונו מנפט. הדבר מעלה תהיות כיצד הדבר ישפיע על הקו שנוקט הארץ דה מרקר בסיקורו את בעלי ההון. אם ירחיב את עסקיו בישראל עוד יותר, מעניין איך יתייחסו שם לנושא הריכוזיות.

נקודה אחרת היא שהעסקה עשויה לחלץ את "הארץ" ולו במעט ממעמדו הבעייתי כתלוי לחלוטין ב"ישראל היום". אמון של אדם בעל ראייה עסקית יכול אט-אט לשחרר את "הארץ" מהקשר הגורדי שלו לשלדון אדלסון ולהחזיר אותו למשחק בשוק התקשורת הישראלי.