ריח של כסף רוסי

עד שנכנס ל"הארץ", לאיש לא היה אכפת שעבריין מורשע הסתובב לו בבית התפוצות

יש מיליארדרים ויש מיליארדרים, כך למדנו בתקופה האחרונה. השינויים התכופים בשוק התקשורת הישראלי, בעיתונות ובטלוויזיה, מציגים ועוד יציגו לנו שורה של בעלי הון שזו להם טבילת אש ראשונה בעולם המדיה. האופן שבו הציבור מתייחס לכניסתם מוכיח שלא משנה מה אומרים, לכסף יש בכל זאת ריח.

אמנם חיבה רבה לבעלי הון אין במדינה הזו, אבל היעדר הסימפטיה מתחלק אף הוא לקטגוריות. שקל אינו סתם שקל, מתברר, כאשר הוא יוצא מכיס רוסי. ההתייחסות החשדנית של הישראלים ליוצאי ברית-המועצות לשעבר באה לידי ביטוי גם, ואולי במיוחד, כאשר מדובר במיליארדרים.

באופן אוטומטי מוצמד לשמם המונח "אוליגרך", ובמוחנו עולות מיד סצנות של עסקאות אפלות ומפוקפקות במרחבים מושלגים.

הרזומה של ליאוניד נבזלין אכן מרתיע לא מעט, אבל העובדה שאדם שהורשע בקשירת קשר לרצח מסתובב בחסות בית המשפט העליון באולמות בית התפוצות, לא הטרידה איש עד ליום שבו רכש מניות בעיתון "הארץ". כי אם מישהו נבהל ממיליארדר שמחזיק בכלי תקשורת, הוא נבהל עוד יותר כשזה "מיליארדר רוסי".

המציאות הרגולטורית והנצרכות של שוק התקשורת הישראלי אינן מותירות הרבה מקום לאנשים שאינם בעלי ממון רב להיכנס למשחק. באחרונה נדמה כי שילוב של מספר אלמנטים יחד יצר קרקע פורייה לכניסתם למשחק של אנשים שרוצים בהשפעה הזו. אם בעבר דובר בעיקר בהשקעה כלכלית הרפתקנית, תקדים שלדון אדלסון ו"ישראל היום" הבהיר כי באמצעות אידיאולוגיה והמון כסף, ניתן להזיז את סדר היום הציבורי, גם מכיסא בעל המניות.

מיליארדרים רוסים הם תופעה נדירה במדיה הישראלית, אם כי אותה אווירה מדוברת צפויה לגרום להם לתפוס יותר נוכחות. הלא עושר מופלג יש להם, וגם תפיסת עולם וראייה לאומית מובנית של ישראל.

מי שבולט כיום במיוחד בישראל הוא לן בלבטניק, יהודי בריטי, שלו חלק בקבוצת RGE, שזוממת בימים אלה על ערוץ חדשות ייעודי והביע עניין בכלי תקשורת אחרים בארץ.

כולנו זוכרים דמויות אחרות כמו ולדימיר גוסינסקי, ולהבדיל ארקאדי גאידמק שביקשו השפעה, כשזה היה פחות פופולרי ונעלמו. כעת נבזלין, ישראלי תושב הארץ אגב, הוא סנונית ראשונה של שובו של הטרנד, אם כי הוא מבטיח נוכחות סולידית יותר בצמרת העיתון. בינתיים.