חולשת הכח

מישהי, כנראה אני, הייתה פעם טירונית צעירה ומפוצצת אדרנלין, שנהגה להגיב בעוצמה לגירויים לא סימפטיים מהסביבה. מישהו היה מתקשר להתלונן על מאמר שכתבה? היא הייתה נכנסת לעימות קשוח. מישהו היה מתראיין לעיתון מתחרה? היא הייתה מראה לו מה זה. העורך בא בטענות? היא התנפלה עליו באגרסיביות. היא חשבה שהיא מפגינה כוח. אבל זו הייתה סתם כוחנות שבאה לחפות על משהו (חוסר ביטחון?). מאז עברו שנים, וזה, איך נגיד, עבר לה. כבר אין בה הדחף הזה. להפגין כוח, בשביל מה זה טוב?

עזבו, למי יש כוח. כשהוא שם, לא חייבים לצעוק את קיומו. אגרסיביות היא חיקוי של החלש לכוח.

* * *

הגנרטור. היה מי שאמר, שהכוח הוא האפרודיזיאק (מעורר התאווה) האולטימטיבי. יכול להיות שאנחנו מתאמצים כל כך קשה בעיקר בשביל להשיג כוח? עמדה בכירה - בשביל הכוח, יופי - בטח כוח, כסף - הכי כוח.

בואו נחבוט בקלישאה: כוח שמקורו בעושר הוא חמקמק עד זרא. תבדקו אצל האוליגרכים שהיו עד לפני מספר חודשים כל-יכולים ברוסיה, ועכשיו הם בשיא פגיעותם, עומדים בפני פשיטת רגל. הפסד של 250 מיליארד דולר בחודשים האחרונים לא משתמע לשתי פנים: הנפילה שלהם הייתה קשה יותר מזו של מרבית אנשי העסקים בעולם. הם עדיין עשירים, אבל הם איבדו את העוצמה.

עקרון הכוח. בעולם העסקים, אחד ממקורות הכוח החשובים הוא הדחף להישגיות. אבל הרעב לכוח יכול להיות גם הרסני. מי שמונע מהכוח להרגיש חזק על אחרים, נוטה להתנהג בכפייתיות, להפגין חוסר סבלנות ואפילו אכזריות כלפי מבצעים גרועים. בשלב זה או אחר - עודף הלהיטות יהיה בעוכריו. לפעמים דווקא כדי להשיג יותר כוח - צריך לוותר על הצורך לשלוט.

מגיע לי. הנה הפרדוקס הגדול של צבירת הכוח. כבר ראינו מנהלים אולטרא מוכשרים, עולים ועולים עד שמתרסקים. ריחו המשכר של הכוח הרטיט את נחיריהם. חלקם התמקדו יותר מדי במספרים ובצבירת כוח ופחות מדי בהבנת המוטיבציות של האנשים בסביבתם. הם חשבו שמגיע להם, וזה עלה מחיר.

האחד לקח לעצמו בונוס מפולפל בלי להתאמץ לאשר אצל הדירקטוריון, האחר עשה מניפולציות עם האופציות, השלישי לקח לעצמו מניות ששמר בנאמנות לאחר. אלה הדברים שהפילו את המנכ"לים הבכירים במשק.

רבים מהם היו ממוקדים כמו קרן לייזר, ואז דווקא כשהגיעו למעלה - משהו השתבש. לא כי מישהו תקע להם. הם תקעו לעצמם. גול עצמי.

על הדרך. הדברים השוליים, הזוטות, השטויות, שעשית בהיסח הדעת, זה מה שיעיף אותך מהמסלול. על זה יגלגלו אותך במדרון. רגע אחד אתה מרגיש בשיא, ובמשנהו את שואל את עצמך: איפה קלקלתי?

הלחיצה המוגזמת על הדוושה מזמנת את הנפילה. זו לא תופעה נדירה, זו כרוניקה ידועה מראש. היא גם נצפתה במחקרים: תסתכלו על כל אותם אנשים שהגיעו לעמדות כוח והתבלבלו. איך אמר לינקולן: "רוב בני האדם מסוגלים לעמוד במכות החיים, אבל אם רצונכם להעמיד בנאדם במבחן - תנו בידיו כוח".

להפר את הכללים ולקחת סיכונים? להם זה מותר. זה אפילו מתבקש. הרי זה מה שהביא אותם עד הלום, לא? האחרים, שנצמדים לכללים, הם לא פקחים כמותם, עובדה. הם שם למטה.

* * *

מוטיב הכוח לובש צורה ופושט, אבל הוא שם, לאורך כל הגיליון. כוח שמתועל לפעילות פוליטית, כלכלית, טכנולוגית, חברתית או סביבתית. כל גיבורי הגיליון הנוכחי הצליחו לצבור כוח לא מבוטל בזכות משאבים כמו ידע, כישרון, יופי או כסף. האם הם ידעו לעקוף את המלכודות ויפגינו מידה ראויה של מודעות עצמית וריסון?

בסרט שזיכה אותו באוסקר, מציג שון פן משחק מעולה בתפקיד הארווי מילק. ההומוסקסואל הראשון, שידע למנף את ההתארגנות של ציבור הגייז כדי להשיג כוח פוליטי, דווקא נבהל בזמן. "הומו עם כוח", הוא אמר על עצמו בלגלוג פרנואידי, "זה מפחיד".

זמן קצר אחר כך נרצח.

vered-r@globes.co.il