תעשה לי גורו

גורו. פעם ראיינתי את מי שנחשב לגורו של עולם השיווק והמיתוג, ג'ק טראוט. הוא הפליג בדבריו על רעיון הפשטות. הוא, שהבריק בספריו על חוקי השיווק, הסביר לי שהפשטות צריכה להיות העיקרון המרכזי במיצוב נכון של חברות. הקשבתי לו ארוכות, ואז עצרתי אותו.

"אתה אומר בדיוק מה שאומר אל ריס, רק שהוא קורא למה שאתה מכנה פשטות בשם אחר - מיקוד. בסופו של דבר שניכם מגיעים לאותה מסקנה, רק משתמשים בתיוג אחר לאותן תופעות".

"תשמעי", הוא לא מצמץ, "בכל זאת היינו נשואים 25 שנה. אל ריס פנה יותר לעולם המיתוג ואני בא מעולם האסטרטגיה, אבל בכל זאת, היינו במשך שנים סיימון וגרפונקל של עולם השיווק. אנחנו חושבים דומה".

אפילו הכנות שלו הייתה פשוטה.

"אז למה נפרדתם?", תהיתי.

"כי אל ריס רצה לעבוד עם הבת שלו (לורה ריס)", הוא עדיין לא מצמץ. "אני לא רציתי אותה. אמרתי לו: 'הי, זו הבת שלך. זו הבעיה שלך, לא הבעיה שלי'. אבל הוא רצה להפוך אותה לגורו. אמרתי לו שאי אפשר להפוך אותה לגורו רק בגלל שהיא הבת שלו. זה כמו שתרצה להפוך את הבת של פרנק סינטרה לזמרת כוכבת. אני במשך שנים גורו בגלל מה שאני עושה, זה יוצא טבעי".

האמת שריס באמת ניסה לכתוב ספרים עם בתו, אבל טראוט צדק. קשה לומר שהיא הפכה לאוטוריטה בתחום.

האם אפשר להנחיל אוטוריטה למישהו אחר? האם אפשר רק מכוח למידה להפוך לאוטוריטה?

אוטוריטות. את כל הגיליון בחרנו להקדיש לנושא הזה - לאנשים שהפכו אוטוריטה בתחומם. המקבילה העברית, 'סמכות', לא תופסת את הניואנס הנכון.

לפעמים נראה שבמציאות הקלולסית שלנו מספיק שתוזמן להופיע בטלוויזיה לחוות דעה בנושא כלשהו, כדי שתרגיש מלא מעצמך להסתובב אחר כך עם הילה של אוטוריטה. צריך להיות מספיק מיומן כדי לבודד את הבולשיט של היח"צנות והפרסום הריק, כדי להכיר בידענות אמיתית, נכס שמושג רק אחרי שנים ארוכות של השקעה בהשחזת יכולת וצבירת ידע.

להבריק. בעולם תחרותי, בדיוק כמו שחברות צריכות להיות מתמחות, גם אנשים שרוצים להציף את ערכם צריכים לדאוג להיות סופר-מומחים בדבר מסוים. הם צריכים לעשות דבר אחד באופן מבריק. אם אתה מתמקד בדבר אחד - אתה עשוי בסופו של דבר גם להיות מומחה בו. ועל דרך ההיפוך: אנשים שעושים הרבה דברים בו זמנית לא יכולים להיות טובים בכול. הרעיון הוא להיות סופר מומחה במה שאתה עושה. תחשבו על זה: יש תחום אחד כזה, קטן ככל שיהיה, שבו אתם האוטוריטה?

וירטואוזים. תתפלאו, אבל מחקרים מלמדים שגם את זה אפשר ללמוד. מחקר גדול בחן את תקופת הילדות של 120 מבצעי-על בתחומים שונים, ממוזיקה ואמנויות ועד מתמטיקה ונוירולוגיה. מסתבר שלא נמצאו שום סימנים מוקדמים שיכלו לנבא את הצלחתו של מי שלימים יהפוך לרב-אומן. גם מחקרים אחרים שנעשו מלמדים שאין מתאם בין מנת המשכל ובין ביצועי מומחה בתחומים כמו שחמט, מוזיקה, רפואה, אפילו ניהול.

הממצאים חד משמעיים: כל המבצעים הוירטואוזים שנבדקו, תרגלו באופן אינטנסיבי ולמדו עם מורים מצוינים. המסקנה: מומחים תמיד נעשים, הם לא נולדים כאלה.

פיתוח מומחיות אמיתית דורש מאמץ עצום. אין קיצורי דרך. אך ורק עבודה על מה שעדיין אינך יודע לעשות, עשויה להפוך אותך לאותו מומחה-על שרצית להיות.

יכול להיות שההוא, טראוט, צחק מוקדם מדי. עוד יש סיכוי לבת של הגורו.

vered-r@globes.co.il