מורעלים

תראו לי מנהל מצליח, ואראה לכם אובססיה. בשביל להינעל על מטרה, לא להרפות, ללכת עד הסוף, צריך חומר בעירה.

להט זה נחמד. בבחינת תנאי הכרחי, אך לא מספיק. כשזה בא עם אובססיה לנצח, כשאתה מונע מכוח מנוע אדיר שמעיף אותך, יש לך גם אולי סיכוי להגיע.

מנהלים רבים אוהבים להתפייט על תחושת הלהיטות הזו שמציפה אופוריה. הם מתענגים כשהם מגלגלים אותה על הלשון, את המילה הזו, "פשן" לעבודה. האדרנלין מציף. הם מאוהבים בעבודה. אבל, ופה האזהרה, זה ממכר.

תמיד שמעתי את עצמי מטיפה לאיזונים. לא להגזים בכלום. להשקיע בקריירה, אבל גם בילדים, בזוגיות, בבית, בתחזוקה הגופנית, ובטח שבנשמה. אבל האמת? במציאות, כשהדחף להישגיות משתלט, היתר - נגרע. זה הטרייד אוף. משחק סכום אפס. אין איזונים כשהדבר הזה משתלט עליך.

רוב המנהלים הגיעו לטופ, כי יש להם את השריטה. לפעמים זה בור שהם צריכים למלא. אצל חלק זה נרקיסיזם, אחרים חדורי מגלומניה, ואם כל זה יושב על מצע של אובססיה, יש פה התחלה של מתכון לווינריות. נשמע מופרע? לאו דווקא.

אם אתה מאוד מאוזן, שווה נפש, שבע ופתור, מאיפה תביא את הדחף להתאמץ?

הרמוניה נפשית ורגשית יכולה להיות טובה מאוד לנשמה, אבל לא בהכרח לביצועים. דווקא המקום הנינוח והשלו יכול לתקוע קריירה.

תחשבו על כל אלה שעשו את זה. אנשים אמביציוזיים ומצליחים מונעים בהרבה מקרים מכוח הצורך לפצות על משהו. מנהל שאין בו איזשהו חסך פסיכולוגי, בדרך כלל אינו יכול לפתח אמביציה כל כך גדולה.

אנחנו מכירים לפחות שני מנהיגים פוליטיים, ראשי ממשלה לשעבר, שלולא האובססיה החזקה שמאפיינת אותם, ספק אם היו שורדים את המסע האפל, מורט העצבים וזרוע ההשמצות בדרך לפסגה, בפעם השנייה. לאובססיה, מגונה ככל שהיא נחשבת, יש אפקט פונקציונלי.

את הגיליון הנוכחי בחרנו להקדיש לעיסוק באובססיה. בעיקר להישגיות, לדרייב המטורף שמניע אנשים. תקראו לזה נחישות, דבקות, מורעלות, התמכרות, אותו דחף חמקמק שגורם לאנשים להתמסר לפרויקטים באופן טוטאלי, גם על חשבון כל כך הרבה דברים אחרים שיקרים לליבם.

כשאתה אובססיבי להצליח, אתה מפרק הרבה ליבידו ומהר. ליבידו חזק זה דבר טוב כשהוא מתועל היטב לערוצים שמקדמים אותך. כשהוא לא מתועל, זה עלול להיות הרסני.

לחשיפה התקשורתית יש תרומה רבה לעניין הזה. העיתונות הכלכלית הפכה הרבה מהמנהלים לחרדתיים. היא מציפה אותם בטבלאות, דירוגים וגרפים. מקבעת אותם כל הזמן עם המבט מעבר לכתף: איפה אני ביחס להוא. כמה ההוא מרוויח, איפה אני בדירוג, איך עוד לא עשיתי את האקזיט.

במינונים בעייתיים האובססיה עשויה לזלוג למקומות לא סימפטיים. במובן הנוירוטי שלה היא יכולה להיות משתקת, וגם כשהיא לא - היא גורמת סבל לא קטן. אבל במינונים הנכונים, ה"בריאים", זו שריטה די מדרבנת. הדרייב הגדול, המגה דרייב, צריך את הדלק הזה.

קשה להצליח בלי אובססיה להישגיות. בלי הרעב הזה. יש לזה מחיר, אבל יש בצד זה גם הישגים. נסו למצוא מישהו שעשה את זה בלי. הוא כנראה בורך בהרבה מזל. כשאתה עושה מה שאתה עושה רק כדי לחזור הביתה בשלום, לשאר העניינים בחיים, זה בדרך כלל גם נראה ככה.

vered-r@globes.co.il