נאמן נגד היועמ"שים

שר המשפטים יעקב נאמן חי עדיין את פרשת התצהיר שעליו הועמד לדין, וממנה יצא זכאי, ואת אי-מינויו לשופט בית המשפט העליון, ומכאן אולי רצונו בהחלשת מערכת המשפט. הדבר מתבטא בהצעותיו שנדחו, להחלת דין תורה כחוק בישראל, לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ולביטול המעמד המחייב של חוות-דעת היועץ. עתה הוא מנסה להביא לפיטורי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.

בימים האחרונים ניסה נאמן להעביר החלטת ממשלה, בשם ראש הממשלה, שכנראה לא ידע על כך דבר, שלפיה תקצב כהונתם של היועצים המשפטיים, והם יפוטרו (חלקם בתוך חצי שנה) ללא קשר לתפקודם.

הצעתו לא לוותה בחוות-דעת משפטית, בניגוד לתקנון עבודת הממשלה, והיא מתעלמת מחוקי העבודה, כולל הפרת חוזי העסקה שעליהם חתומה המדינה; מונעת זכות שימוע וטיעון, פוגעת באינטרס ההסתמכות, עוקפת הליך חקיקה בכנסת (כיוון שיו"ר ועדת הכספים הודיע שלא ייתן יד למהלך שיפגע בפרנסת עובדי מדינה), והיא מנוגדת לדו"ח ועדה שטיפלה בנושא.

נאמן נקט בצעד כוחני, ללא שהתקיימו מגעים עם העובדים שייפגעו מן היוזמה, והגרוע מכול - יוזמתו תביא לפגיעה אנושה במערכת החוק. מזכירות הממשלה הייתה ערנית ולא העלתה את ההצעה לדיון, אלא העבירה אותה ליועץ המשפטי לממשלה, שייתן את דעתו עליה.

בכיר ב-OECD ששמע על היוזמה לא האמין כי במדינה החברה בארגון מעלה שר המשפטים דווקא, הצעה שלדבריו לא הייתה מתקבלת גם במדינות באזור שבהן מתחוללות עתה מהומות.

מאחר שההסתה נגד היועצים המשפטיים אינה נחלתו של נאמן בלבד, נדגיש כי לא היועצים המשפטיים קבעו את הכללים המתערבים בשיקול-הדעת של השרים והמנכ"לים. את החוקים והתקנות קובעת הכנסת, את הוראות התקשי"ר, נציב שירות המדינה, את הוראות הכספים והמשק קובע החשב-הכללי, ואת ההנחיות קובע היועץ המשפטי לממשלה.

גם עורכי דין בעלי מצפון מקצועי מהשוק הפרטי יצטרכו ליישם את אלה כשיגיעו למשרדי הממשלה להחליף את היועצים שיפוטרו. יהודה וינשטיין נוכח בכך כל יום. שרים ומנכ"לים מצליחים לא מעוכבים על-ידי יועצים משפטיים; השר יובל שטייניץ העביר תקציב דו-שנתי והצליח בחקיקת מסקנות ששינסקי למרות לחצים אדירים; השר משה כחלון משנה את שוק התקשורת מקצה לקצה; השר גדעון סער מקדם רפורמות משמעותיות בחינוך; השר גלעד ארדן הפך משרד מנומנם לגוף אכיפה יעיל; ויצחק (בוז'י) הרצוג תפקד כשר רווחה מצוין.

הם לא נזקקים לתירוצים ונעזרו בעשייתם ביועציהם המשפטיים. לעומתם, שרים ומנכ"לים חסרי כישורי ניהול ויכולת ביצוע, מחפשים תירוצים למחדלים, וקל להאשים את הייעוץ המשפטי "התוקע מקלות בגלגלי העשייה".

עורך דין פרטי שיתרשל בחוזה שהוא מכין ללקוח או ישכח להעלות טענה בבית המשפט, ייתבע על רשלנות מקצועית. עורך דין שלא יקפיד על כל פרט בתשקיף - יסבך את לקוחו ויעמוד לדין בעצמו. עורך דין טוב מתריע מראש ללקוחו ממה להימנע ואיך לנהוג. כך גם היועץ במשרד הממשלתי, אך כלפיו באים בטענות על מילוי תפקידו.

המניע האמיתי של נאמן הוא רצון לעבוד ללא מגבלות החוק, ושליטה במינויים החדשים כפי שעשה במינוי נציב שירות המדינה לאחרונה. אם שרים ומנכ"לים יעשו באינטרסים ציבוריים ובנכסי הציבור כרצונם, בחלל משפטי ריק, יהיה זה חלום בלהות.

התהליכים לא יהיו מהירים יותר; יוזמות ממשלתיות ללא ביסוס משפטי יידחו בבג"ץ, והתוצאה תהיה חזרה להליך ארוך ויקר בהרבה, אלא אם יצליחו היוזמות של השר נאמן וחבריו לצמצם גם את כוחה של מערכת השיפוט.

היועצים המשפטיים חלשים; אין להם גב ולא איגוד. הם זרועו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה, ומשום מה יהודה וינשטיין אינו רואה עצמו מחויב להגן עליהם. נגד החשבים במשרדי הממשלה, המדקדקים לא פחות בישום ההוראות, אין טענות גלויות, משום שהם עובדי החשב-הכללי, ואיש לא רוצה להסתכסך עם משרד האוצר.

גם מי שתומך, כמוני, בקציבת כהונה לבעלי תפקידים בכירים, אינו יכול לתמוך במהות ובדרך שבהן בחר נאמן. מובן שיש להעביר מתפקידו יועמ"ש שאינו מתאים לתפקידו, בדומה לכל בכיר אחר, אך המרחק מכאן ועד "עליהום" כללי גדול .

נקווה כי ראש הממשלה, הממשלה, הכנסת והיועץ המשפטי לממשלה לא ייתנו ידם לכך.

הכותב היה בעבר מנהל רשות המסים.