שבר פשוט

זה אולי הזיכרון הכי מוקדם שלי מכיתה א'. הריח ההוא המשכר של העיפרון החדש שקניתי ב-25 אגורות בחנות מכשירי הכתיבה השכונתית. עד היום אין לו תחליף מבחינתי. המגע הבלתי אמצעי של הקו השחור הרך שנמרח על הדף הוא מגע של תום.

עזבי אותך מלכתוב, דחקו בי, קחי לך יומן אלקטרוני. ואני בשלי. לעבור לדיגיטלי? עזבו. לא עושה לי את זה.

בעולם קטטוני, שבו כל יום מוטחת טכנולוגיה חדשה לשוק, רק כדי למחוץ אותך תחת הגודש של החדשנויות המפוצצות והתובעניות, זה די מנחם לדבוק בפשוט.

אז תגידו שאני בחורה אנלוגית בעולם דיגיטלי. לא נעלבת.

אין לי סבלנות למסובך, למורכב, למסורבל. גאדג'טים משוכללים מדי? לא בשבילי. מלא פונקציות? איבדתם אותי. כל מכשיר שבא עם חוברת הפעלה עבת כרס - דינו להישכח במגירה עלומה. ספר הדרכה עבה הוא רק עדות למורכבות של תפעול ועודף פונקציות. אבל זה לא רק טכנולוגיה. זה גם עיצוב, גם אופנה, אפילו אוכל. אוכל פומפוזי מדי, מולקולרי מדי, מתייפייף ועשוי מדי - חבל לבזבז עליי.

פשוט זה נקי. זה כמה שפחות.

בעידן שבו כל קנייה של שמפו בסופרמרקט משמעה בחירה מבין 30 אופציות; הסתפקות בשלושה חברים טובים דנה אותך לחיי בדידות, כאשר במרחק נגיעה, בפייסבוק, מונחת האופציה לאלפי חברים; ולהיות בעניינים משמעו לקרוא חמישה עיתונים ביום ולעקוב אחרי אינספור ערוצים בטלוויזיה - "לחיות נורמלי" הופך להיות מושג חמקמק מאוד.

כשהכול בחוץ רק נעשה מורכב ועמוס ומבעבע - בסחורות, במידע, בנגישות להמונים - כל מה שאתה עשוי להשתוקק לו בסוף זה קצת פחות גירויים.

אל תבלבלו בין פשוט וקל. ההיפך הוא הנכון. במאי הקולנוע וים ונדרס התלונן לאחרונה כמה קשה לו לעשות קולנוע פשוט, כמו שידע לעשות פעם. "איבדתי את זה", הוא התאבל.

לעשות את זה פשוט זה הכי קשה. ככה זה באמנות, באדריכלות, בהייטק וגם בשיווק: החוכמה היא לנפק את הרעיון הכי פשוט. הוא זה שעושה את העבודה.

שמורה אצלי אהדה לא קטנה לאנשים שיודעים להגיד את זה פשוט. ככה הם גם קולטים את המציאות. בתוך ים של גירויים יודעים לזהות את העיקר, את הפתרון. בקיצור, לפשט.

כמובן שלא כולם רואים את זה כך. אחת המנהלות הבכירות במשק, למשל, פיתחה סלידה עזה מכל מה שמריח פשטות. היא העדיפה להעסיק תחתיה מנהלים ויועצים שהתייצבו מולה חמושים בפרזנטציות גרנדיוזיות עתירות גרפים, אפקטים ודיאגרמות. היא נמסה מול שליטתם באקרובטיקה מילולית נוטפת ז'רגוניות פסיאודו-מתקדמת, שנועדה לערפל את הרעיון עד שקשה לעקוב ולקלוט מה הוא.

הגברת נפנפה באלגנטיות את המנהל שחטא בפשטות, כי הוא לא היה נוצץ. הוא היה רק שחקן נשמה עם היגיון בריא, שהיה מחובר לשטח, לאנשים, לעובדים ולתחושות הבטן שלו. במקום זה הביאה מנהל משוכלל מאוד, שהשאיר אחריו ארגון מבולבל ומסובך שהלקוחות די התרחקו ממנו.

יש מנהלים שפשוט סוגדים למורכבות. לא בהכרח מבינים אותה, אבל היא מצלצלת להם טוב. תגידו עליהם הכול, רק אל תגידו עליהם שהם פשוטים. זה יבהיל אותם עד מוות. הם ירגישו חשופים, בלי הגנות. הסיבוך הוא להם שיריון.

הרבה פעמים הם מסבכים כדי להיראות מתוחכמים. קלף את זה קצת ותגלה - כל מה שהם מנסים, זה להסתיר שהם פחות חכמים ממה שנדמה.

ניסינו להרים גיליון פשוט, וגילינו שזה לגמרי לא פשוט. אולי פעם, כשנהיה מתוחכמים מספיק, נצליח להביא אותה פשוט באמת.

vered-r@globes.co.il