קוקה קולה היא חברה סופר מקצוענית. אפשר ללמוד ממנה איך להיערך לתרחישים ואיומים. יש לה תוכנית מגירה מוכנה לכל משבר שלא יבוא. טובי המומחים שוקדים שם על אסטרטגיית התמודדות עם זכוכית בקולה, אקונומיקה בקינלי ואיומים של העדה החרדית.
אבל אף אחד לא הכין אותה להתמודדות עם ראיון מפרגן של סמנכ"ל בעיתון. איך נחשפה חברת מוצרי הצריכה הכי חשאית בישראל באחד המשברים הכי מוזרים שנודעו בדברי ימי הכלכלה הישראלית. ויותר מזה, לא נמצאה מוכנה.
בשבועות האחרונים לא היה כמעט מי שנתקלנו בו ולא הביע השתוממות מפרשת פיטוריה של סביון בר סבר מקוקה קולה, אחרי הראיון ב"ליידי גלובס". שוב ושוב זה נשמע: "זה מטורף", "הזוי", "לא ייאמן".
בממשק הזה בין תקשורת ועסקים כבר נתקלנו באירועים ביזאריים. כזה עוד לא היה.
יוצאת מנהלת בכירה בראיון רציני, אינטליגנטי ולא באמת פרובוקטיבי על פועלה של חברה דינמית. ואז מה? במקום לקבל זר פרחים, התוצאה: פיטורים. מה ראה מנכ"ל החברה בטקסט או בסאבטקסט, שכולנו לא ראינו? בשביל לפצח את זה נזדקק למומחים בתורת הנסתר.
שוביניזם, אמרו רבים. קנאה, אמרו אחרים. תקיעות ושמרנות, גם את זה שמענו. מה שלא היה שם, זו לא הייתה שעתה הגדולה של החברה למשקאות.
* * *
סביון הייתה לסמל. באמת חשבנו שקוקה קולה צועדת עם הקדמה, כשהציבה אישה סופר מוכשרת בראש מערך השיווק שלה. אבל האירוע האחרון מחזיר אותה שלושים שנה אחורה.
"אין בי פחד", אמרה סביון בראיון, שדווקא כל כך שמחה לקראתו, ובו שיקפה דמות מעוררת השראה שמצליחה לתמרן בתוך חברה גברית וקשוחה מאוד. יום אחד בדיוק עבר עד שהגברים הקשוחים העמידו אותה במקום.
אז נניח שהמנהלת, שעשתה בשנתיים האחרונות שניים-שלושה מהלכים שווים, רצתה הכרה? נו, אז מה. האם זה מצדיק תגובה כזו רדיקלית?
בסופו של דבר, אין לנו ספק שיצא הפסדה בשכרה. התנהלות מהסוג הזה כלפיה מן הסתם לא התחילה יום אחרי פרסום הכתבה. אפשר להניח שניקרה עוד קודם. ואולי טוב שקולה הספיק להישמע לפני שנפלטה מהחברה. האם זו פעם ראשונה שמישהו נשלח הביתה דווקא כי הוא מנער את האבק מארגון? לגמרי לא. הפעם זה פשוט היה חד, נוקב, בוטה.
את סביון לא תמצאו בדירוג הנשים המשפיעות של השנה, המשתרעת כמעט לכל אורך הגיליון שלפניכם. אבל הפרשה שלה, כך נראה, השפיעה במשהו על התודעה, של נשים וגברים כאחד, בעולם העסקי.
הדירוג השנתי
רשימת 50 הנשים המשפיעות של "ליידי גלובס" לשנת 2009 מספרת את הסיפור של השנה החולפת. היא משרטטת תמונה לא רעה על אירועי השנה הכלכלית, למרות שמדובר בנשים בלבד. זה מפתיע, בהתחשב בעובדה שברשימות של "איש השנה" נכללות בקושי ארבע, אולי חמש נשים, במקרה הטוב. הן אולי מעטות, הנשים המשפיעות, אבל הן נמצאות בעמדות בכירות ומרכזיות כל כך, שסיפורן משקף את הנרטיב הכללי (הרציונל המורחב לפרויקט - ראו עמ' 32).
החלק הקשה בפרויקט היה לדלות את המהלכים המעניינים מתוך כל אלה שנערמו על שולחננו. מה חשוב יותר, מהלך עסקי ופיננסי או פיצוח מדעי שמקדם את הרפואה? רפורמה במשפט או השגת תשואה גבוהה לכספי הפנסיה? לא פשוט. זהו טיבה של מלאכה המערבת שיקולים שאינם מדידים.
בסופו של דבר, הגלריה שהורכבה היא מרתקת. המשקל הסגולי הגבוה מאפיין כל אחת מהדמויות המרכיבות אותה. מכל אחת אפשר ללמוד משהו. על הצבת מטרות וחזון, על התמודדות עם קשיים, על קבלת החלטות. אנו מקווים שהצלחנו במידה מסוימת גם לרענן את הרשימה ולא לשחזר רשימות עבר.
הפקת פרויקט הדגל הזה הייתה מרגשת במיוחד. בגלל הראיונות הגדולים, כמו גם בגלל הפרטים הקטנים. אפילו הצילומים, שבהיבטים רבים מהווים קפיצת מדרגה בכל הקשור להופעתן של נשות עסקים ישראליות (ועל זה תודות למפיקה הקוסמת מיכל שדר-משה).
בואו נגיד את זה ככה, זה לא מה שהכרנו.
משהו שם השתחרר. חלף זמנן של החליפות האפורות הגבריות, שאמורות לצעוק את המסר: תראו, אנחנו כמו גברים, לטשטש את האישיות ו"ללכת על בטוח". מה יש, אפשר גם אחרת. לא כולם עובדים בקוקה קולה.
מקווה שתשכילו ותפיקו הנאה מהקריאה,
שנה טובה
vered-r@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
