דנציגר היה צריך לעשות את זה קודם

הוא הסתובב כל חייו באזורי המחיה של האלפיון והשלטון - זה המילייה, אלה חבריו

אחד המאפיינים המרכזיים באג'נדה של הפוליטיקאים ביחס למערכת המשפטית בשנים האחרונות הוא הרצון למלא אותה בשחקני חיזוק, אנשי השוק הפרטי. אנשי המערכת הפוליטית זכו בלא מעט ניצחונות בקרב הזה: בהתאם לאג'נדה הזו, שכלל לא הייתה מוסתרת, מונה לפני שנה וחצי עו"ד יהודה וינשטיין, היישר ממשרד הבוטיק היוקרתי שלו בעולם הצווארון הלבן, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

במקביל, שר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן - מינוי מן החוץ בעצמו במערכת הפוליטית - קידם מינוים של שני עורכי דין פרטיים לבית המשפט העליון. הוא זכה כמובן למחיאות כפיים מהברנז'ה, גם כי לא ניתן היה לומר מילה רעה על חנן מלצר ויורם דנציגר, שניים מהבכירים והטובים ביותר שהיה לשוק הפרטי להציע, וגם כי פתיחת מאגר המועמדים לעליון גם לעורכי דין פרטיים סימן כי לכל אחד מעשרות אלפי מחזיקי רישיון עריכת דין יש תקווה ויש סיכוי.

אלא שכל המינויים הללו לא היו נטולי בעיות. עוד לפני שוינשטיין נכנס לראשונה ללשכת היועץ, היה מי שהזהיר שהוא יהיה יועץ מקוצץ-כנפיים; זאת, מאחר שמומחיותו העיקרית היא בתחום המשפט הפלילי, ולא בתחומים האחרים שעליהם מופקד היועץ, ודווקא בתחום זה יצטרך וינשטיין לגזור על עצמו הרחקה מקבלת החלטות - למשל בנוגע לתיקי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט - בשל סדרה של ניגודי עניינים, בשל התיקים שבהם טיפל כעורך דין פרטי.

המילייה של דנציגר

ואכן, הקריירה הפרטית של וינשטיין רודפת אותו במידת מה גם בכהונתו כיועץ. כך, מתברר - ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - קורה גם לשופט העליון יורם דנציגר. לעבירות הפליליות, שבהן הוא נחשד כעת, אין שום קשר לכהונתו השיפוטית, ובכל זאת הן מכתימות את המוסד השיפוטי הבכיר ואת פניה של מערכת המשפט כולה, שאמורים להיות נקיים מכל רבב.

דנציגר עשה נכון כשהודיע היום (ב') על יציאה מיידית לחופשה. עם זאת, ניתן לתהות שמא ראוי יותר מצידו היה לעשות זאת כבר כשהיועץ המשפטי הורה על "בדיקה" בעניינו לפני כחצי שנה, או שמא ראוי היה שישתמש בפועל "השעיה" ולא "יציאה לחופשה", כאילו החליט לנפוש על שפת הכינרת נוכח החשדות הפליליים נגדו.

דנציגר מונה לבית המשפט העליון, מאחר שהיה אחד מעורכי הדין הבולטים, המצטיינים והמנוסים ביותר שהשוק הפרטי יכול היה להציע. הוא מונה גם כי אחד מחבריו הקרובים הוא עו"ד יורי גיא-רון, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין וחבר הוועדה לבחירת שופטים.

דנציגר הסתובב כל חייו המקצועיים באזורי המחיה של האלפיון ושל השלטון. זה המילייה, אלה חבריו. קשריו עם ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, הם גם אלה שמוליכים אותו כעת אל חדר החקירות.

מינויים בעייתיים

מוקדם ובלתי סביר יהיה להגיע כעת למסקנה כי הניסוי בדבר החדרת נציגים מהשוק הפרטי אל המוסדות הבכירים של מערכת המשפט נכשל. אך ראוי יהיה להישיר מבט ולהודות כי הניסוי אינו נטול בעיות.

היה כבר שופט עליון בדימוס שנגדו נוהלה חקירה פלילית - השופט צבי טל; היו כבר שופטים בערכאות נמוכות שהסתבכו לפני, במהלך ואחרי כהונתם השיפוטית. ביחס לרובם טורחת מערכת המשפט ומציינת כי הם אינם "שופטים בדימוס" אלא "שופטים לשעבר". לטובתו של דנציגר, יש לקוות שהדילמה הזו לא תתעורר גם בעניינו.

במשרד המשפטים התלבטו היום אם לפרסם את סעיפי החשד העומדים נגד דנציגר. בתחילת חקירתו באזהרה, בהתאם לחוק, יודיעו לדנציגר החוקרים, ובראשם ניצב דודו מנצור, מפקד להב 433, מהם סעיפי העבירה שבהם הוא חשוד.

בחקירות של ראשי ממשלה, שרים ונשיאים התפתחה פרקטיקה שבה מודיעים המשטרה ומשרד המשפטים לציבור מהם הסעיפים שבהם נחשד הבכיר. בהיעדר תקדים לחקירה פלילית נגד שופט עליון, מן הראוי להקיש מכך גם על עניינו.