מורה לחיים: מי האנשים שמופקדים על הרפורמות בחינוך?

כ-1.5 מיליון תלמידים גדשו השבוע את כיתות הלימוד ברחבי הארץ עם הישמע הצלצול הראשון. אווירת ההתרגשות של התלמידים הייתה מהולה בניחוח של תקווה מצד מורים רבים לשינוי במערכת. השנה החדשה נפתחה ברגל ימין, ללא שביתות, הפגנות וסכסוכי העבודה המוכרים לנו כל-כך משנים עברו.

הסיבה לכך, בעיקרה, היא כניסתה לתוקף של הרפורמה הגדולה בחינוך העל-יסודי, "עוז לתמורה", המיושמת ב-50 בתי-ספר החל מהיום. והציפיות ממנה גבוהות. התקווה היא כי היא תחולל מהפכה במערכת החינוך הישראלית, ותוביל לקידום מעמד המורה ושיפור בהישגי התלמידים. רפורמה זו מצטרפת לרפורמת "אופק חדש", שנכנסה לתוקפה ב-2009, ושיפרה את תנאיהם של מורי בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים.

בדומה לכל רפורמה, גם לרפורמת "עוז לתמורה" יש מתנגדים. אלה טוענים שהעומס על המורים יהיה רב, שמכסת השעות שידרשו לתת גבוהה מדי, ושהשעות הללו ינוצלו לטובת "סתימת חורים" במערכת במקום מתן חיזוקים נדרשים לתלמידים, כמטרת הרפורמה. גם על תוספת השכר יש מי שמתלונן וטוען, כי אין די בתוספות שיינתנו כדי לשפר את מצבם של המורים. טענות דומות נשמעו גם בנוגע ל"אופק חדש", ויש המביעים אכזבה מיישום התכנית.

אבל חרף הביקורת, האווירה הכללית חיובית ונדמה כי האופטימיות סביב מערכת החינוך הייתה בשיאה במהלך היממה האחרונה.

בתוך כל ההתרגשות הזו שוחחנו עם חמישה אנשי חינוך - מנהלים, מחנכים ומורים - על הבחירה במקצוע, הרפורמות, התגמול הכספי, ובעיקר - על התגמול הנפשי-רוחני-אישי שלא נרשם בתלוש השכר, אבל בהחלט נלקח בחשבון על-ידי מי שאוהב את המקצוע. נא להכיר: אנשי החינוך שיגרמו לכם לוותר על הציניות ולקוות שכל המורים מרגישים כמותם.

הרפורמות שאמורות לשדרג את מערכת החינוך

"עוז לתמורה"

על-פי הרפורמה יקבלו מורי התיכון תוספת שכר של 42%, נוסף על 7.25% שקיבלו בהסכמי השכר במגזר הציבורי. בתמורה הם יחויבו לעבוד 40 שעות בשבוע - 16 שעות יותר מהנהוג עד היום. מדובר ב-6 שעות של הוראה פרונטלית בכיתות, ו-10 שעות המוגדרות "שהייה בבית-הספר", לצורך ישיבות, בדיקת מבחנים וכיוצא באלה. כן, המורים יחויבו בראשונה בהחתמת שעון נוכחות. בראשונה במערכת החינוך יתאפשר גם תגמול של מורים על-פי הישגים: מחצית מהמורים יזכו למענק שנתי של 3,600-8,000 שקל, בהתאם לחוות דעתו של המנהל. עוד נקבע, כי בראשונה יקבע תגמול מיוחד למורים שיבצעו תפקידים נוספים, כגון רכז מקצוע, רכז שכבה או מחנך. מורה שיבקש לשמור על תנאיו הקודמים, לא יחויב להצטרף לרפורמה.

"אופק חדש"

רפורמת "אופק חדש" נחתמה ב-2007 בין המדינה להסתדרות המורים. הרפורמה הבטיחה כי מורים חדשים שייקלטו במערכת יזכו לשכר התחלתי של 5,200 שקל בחודש - אמנם עדיין רחוק מהשכר הממוצע במשק, אבל בהחלט מהווה תוספת משמעותית ביחס לשכר הקודם (3,700 שקל). תוספת דומה הובטחה גם למורים הקיימים, שנדרשו בתמורה לעבוד יותר שעות הוראה פרונטליות ותגבור ממוקד. הרפורמה העלתה את שכר המורים החדשים בבתי-הספר היסודיים בשיעור של עד 43%, ואת שכר המורים הוותיקים ב-26%. בתמורה, התווספו למורי בתי-הספר היסודיים חמש שעות שהייה בבית-הספר וחמש שעות פרטניות, בעוד למורי חטיבות הביניים התווספו תשע שעות שהייה וארבע שעות פרטניות.

אבי קסטרו מנהל כפר הנוער "כנות": "אני מעין ראש עיר, בקטן"

גיל: 59.

השכלה: תואר ראשון בהנדסת מכונות ותואר שני במנהל עסקים.

מגורים: כפר הנוער כנות.

מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה וסב לשניים.

ותק במקצוע: 34 שנה, מתוכם 22 שנה כמנהל כפר הנוער כנות.

■ קריירה בחינוך?

"ה'בינתיים' הפך ל-34 שנה"

"ב-1977 השתחררתי משירות קבע לא ארוך, ואמרתי לעצמי שעדיין לא תרמתי מספיק למדינה. כדי להשלים את החסר, החלטתי לעסוק בשרת הדרכה למשך שנה-שנתיים, ואחר כך לצאת לחיים האמתיים. כך הגעתי להדריך נוער בפנימייה ותוך כדי כך למדתי הנדסה. ראיתי בכניסה שלי לעולם הזה כמשהו זמני, אבל ה'בינתיים' הפך לאורח חיים, ל-34 שנה של עשייה בתחום החינוך. אורח החיים הזה, של המחנך, הפך לחלק בלתי נפרד ממני. אני עושה את זה טוב, באהבה ומתוך רצון לתרום ולהשפיע על הדור הצעיר. אני מאלה שקמים כל בוקר עם חיוך. 34 שנה במקצוע ואין לי יום אחד שדומה לקודמו. כל יום זו חגיגה בפני עצמה, פואמה פדגוגית חינוכית אחרת. מכיוון שאני מנהל כפר נוער, יש לי מגוון עיסוקים רחב - לא רק תלמידים וחינוך לערכים, אלא גם ביוב שפרץ, חשמל שנותק, מבנה חדש שצריך לבנות וכדומה. וזה רק על קצה המזלג. יש לי תושבים שעובדים וגרים בכפר. אני מעין ראש עיר, בקטן".

■ הרפורמה תשפיע?

"אני תולה בה תקוות רבות"

"כפר הנוער הוא אחד מ-50 המוסדות המדגימים את רפורמת 'עוז לתמורה', שנכנסת השנה באופן מלא. אני, כוותיק במערכת, תולה בה תקוות רבות. אני מאמין שהיא תשנה את האווירה במערכת החינוך, למרות שאצלנו היא לא מהווה שינוי דרמטי. זה רגיל שהמורים נמצאים פה הרבה מאוד שעות, רק שעכשיו במקום שב-14:00 החניכים יעברו לרשות המדריכים של הפנימייה, המורים יהיו משולבים ויוכלו לשתף פעולה טוב יותר עם אנשי צוות הפנימייה. לגביי באופן אישי היא לא משנה דבר, כי אני בין כה וכה נמצא תמיד לרשות תלמידי ועובדי בית-הספר. אני גר במקום וחיי אותו, כך שאני כל הזמן כאן".

■ סוגר את החודש?

"בתי מרוויחה יותר ממני"

"מרגע שהבנתי שחינוך הוא אורח החיים שלי, הפסקתי לפתוח את תלוש המשכורות. זה לא סוד שבכל הרמות במערכת החינוך השכר לא הוגן. הוא לא מתאים להוויה הישראלית ובטח לא ראוי בהשוואה למדינות אחרות, וכפועל יוצא מזה גם המעמד של אנשי החינוך נמוך.

"בתי, שסיימה תואר ראשון והלכה לעבוד בהיי-טק, הרוויחה מהיום הראשון יותר מאימא שלה, שהיא בעלת תואר שני ועוסקת 30 שנה בהוראה. ואני לא רוצה להגיד כמה היא מרוויחה מעל אבא שלה. אני באמת לא מתלונן בנושא שכר, אבל אם אני משווה את עצמי למנכ"ל של חברה קטנה, עם 100 עובדים, 1,200 דונם ועשרות מיליונים של תקציב שנתי, אז השכר שלי מצחיק. בערך כמו של השומר במפעל היי-טק.

"מנהל בית-ספר עם עוד תוספות של ניהול פנימייה משתכר, ברוטו, בין 18 ל-19 אלף שקל. ויש בזה את כל התוספות שבעולם, על התארים שצבר, עבודות נוספות, גמול ותק ועוד".

■ הרהורי פרישה?

"היום כבר יש"

"בעבר לא היו, אך היום כבר יש. אני דקה לפני גיל 60 ואנשי חינוך יכולים לצאת לפנסיה מוקדמת, כך שסביר להניח שגם אני אעשה זאת. מתי? אני לא יודע. זה לא נובע מרצון לעזוב את המקצוע, אלא מהרצון להגשים עוד כמה חלומות בחיי. בשנים שבהם אני מנהל, כל כולי בתוך העולם הזה, ויש לי על המקרר רשימת מאווים, שאם לא אפרוש באיזשהו שלב לא אספיק לעשות אותם בחיי".

■ מה עם הנפש?

"אני כמו אבא של הילדים"

"הדבר שהכי מרגש ומחזיק אותי הם אותם בוגרים - מאות אולי אפילו אלפים - שמגיעים לכנות ומספרים לאן הגיעו בחייהם. אין יום שלא מגיע בוגר כדי לעשות סיבוב ולהיזכר. כל בוגר כזה מרגש אותי מחדש, נותן לי אנרגיות וכוח לומר לילד של היום: 'יש בפניך עתיד'. כשאני רואה ילד מהחלון, אני תוהה, האם יעשה את הצעד הנכון? לאן יגיע? אני מרגיש כמו אבא שמסתכל על הילד שלו".

 אבי קסטרו / צלם: תמר מצפי איל יצהר חגי אהרון

שמחה ארביב, מורה-מחנכת בביה"ס היסודי ממלכתי-דתי "מעלה שמעון" בראשל"צ: "המקצוע בחר בי"

גיל: 51.

השכלה: תואר ראשון בספרות ובתנ"ך ותואר שני בתנ"ך מאוניברסיטת בר אילן.

מגורים: ראשון לציון.

מצב משפחתי: גרושה ואם לשניים.

ותק במקצוע: 31 שנה.

■ קריירה בחינוך?

"הגעתי מתוך תחושת שליחות עמוקה"

"לא בחרתי במקצוע, המקצוע בחר בי. הגעתי אליו מתוך תחושה של שליחות עמוקה מאוד.

"כשניגשתי למבחן הקבלה ללימודים, שאלו אותי מה הביא אותי להוראה, ואני זוכרת שכתבתי להם כי הוראה היא אחד התפקידים של הכהן. הכוהנים היו מלמדים. זאת לא סתם עבודה, זאת עבודת קודש. במקצוע הזה יש את תודעת השליחות, והיא גם זאת שמחזיקה אותי בהוראה לאורך השנים. זה מקצוע שיש בו מעורבות חברתית, דינמיות, חדוות יצירה, עניין, ובאמצעותו אני נוגעת בעורק החיים של מדינת ישראל ולמעשה מעצבת את פני הדור החדש".

■ הרפורמה תשפיע?

"הועילה לחדשים ולתלמידים, הרעה עם הוותיקים"

"בבית ספרנו חלה תכנית 'אופק חדש'. הרפורמה שיפרה את השכר של המורה המתחיל והיא גם נותנת לו אפשרויות קידום לפי דרגות. גם עם התלמידים היא הטיבה מאוד, כי השעות הפרטניות נותנות אפשרות למורה להגיע לכל ילד. אבל היא לא הטיבה את תנאי העבודה של המורה הוותיק, ולא העלתה את שכרו לשעה. אדרבא, השכר לשעה ירד. אמנם העלו לנו כביכול את מספר השעות הרשמיות שמורה עובד - מ-30 ל-36 - אבל לא לקחו בחשבון את העובדה שמורה עובד הרבה מעבר לשעות שמדווחות בתלוש השכר שלו. אני, למשל, יושבת עד השעות הקטנות של הלילה. במהלך החופשה ישבתי עד 2:00 בלילה בהכנת תכניות לימודים ובבדיקת מבחנים. בסיכומו של דבר, גם לפני הרפורמה עבדנו הרבה מאוד שעות, רק שעכשיו שכרנו לשעה ירד והשעות בבית הספר התארכו".

■ סוגרת את החודש?

"חריגות מבוקרות"

"היום צברתי מקסימום תוספות לשכר, בין היתר תואר שני ו-30 שנות ותק, ושכרי ברוטו עומד על כ-14.5 אלף שקל. התחלתי עם משכורת הרבה יותר נמוכה ורק לפני כשנתיים הגעתי לרמת השכר הזו. לאורך השנים היה לי קשה מאוד לסגור את החודש, וגם היום זה לא פשוט כי יוקר המחיה גבוה מאוד. אני מפרנסת יחידה, כך שאני צריכה לכלכל את צעדיי היטב, לתכנן את ההוצאות שלי כך שהחריגה תהיה מבוקרת, ויש לי גם הלוואות כדי לאפשר לעצמי להתרווח קצת".

■ הרהורי פרישה?

"מעולם לא"

"מעולם לא חשבתי לפרוש מהמקצוע ולעבור לתחום אחר, כי באף מקצוע אין את הדינמיות ואת תחושת השליחות שיש בהוראה ובחינוך. גדלתי בבית ערכי מאוד שחינך לאהבת המולדת, אהבת עם ישראל, נתינה, חסד, צדקה, עשייה, ועודד אותי לתרום מעצמי למען הזולת. את כל זה אני עושה בתחום החינוך. אני לא חושבת שבמקצועות אחרים זה בא לידי ביטוי כמו בתחום הזה".

■ מה עם הנפש?

"התלמידים זוכרים ומודים"

"כל פעם שאני פוגשת תלמידים שלי והם אומרים לי 'המורה שמחה, בזכותך יש לי תעודת בגרות' או 'בזכותך אני לומדת באוניברסיטה', אני מתמלאת אושר. אני אף פעם לא מוותרת לתלמיד חלש, אני מלווה אותו יד ביד, ולא אכפת לי לשבת אתו בהפסקה על חשבון זמני הפנוי המועט שיש לי, העיקר שיצליח. הרבה תלמידים זוכרים לי את זה ומרגשים אותי כשהם מודים לי. זה מחזק אותי כל פעם מחדש".

 אורית ארביב / צלם: תמר מצפי איל יצהר חגי אהרון

אדואר שיבאן, מנהל בית הספר "האורתודוקסי ערבי" בחיפה: "יש פה הרבה מזון לנפש"

גיל: 57.

השכלה: תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני במדעי הרפואה.

מגורים: חיפה.

מצב משפחתי: נשוי ואב לשלושה.

ותק במקצוע: 35 שנה, מתוכן 7 שנים כמנהל בית הספר.

■ קריירה בחינוך?

"מנעוריי האמנתי שאתרום לחברה בתחום זה"

"החינוך, לא רק ההוראה, הוא הדבר המרכזי בחיי החברה. מנעוריי הייתה לי אמונה שאני יכול לתרום לחברה בתחום זה, ולכן בחרתי במסלול שבחרתי. כשאני רואה את הבוגרים שלימדתי ממשיכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ואחרי שנים חוזרים לבית-הספר ומספרים על מה שנתנו להם, הכלים עזרו להם בקריירה, לא רק מבחינת הוראה אלא גם מבחינת החשיבה ויחסי האנוש, אני מבין שבחרתי בקריירה הנכונה".

■ הרפורמה תשפיע?

"'היא ברכה לבתי הספר, למורים ולתלמידים"

"השנה החלטנו שאנחנו עדיין לא נכנסים לרפורמת 'עוז לתמורה', כי לא היה לנו די זמן להיערך לכך. עם זאת, אני סבור שהתכנית הזו היא ברכה לבתי-הספר, למורים ולתלמידים. יהיו יותר שעות הוראה וחינוך, יחס אישי וסיוע לתלמיד, ואני מקווה שזה ייתן את אותותיו בשנים הבאות".

■ סוגר את החודש?

"אני לא מתלונן. אני חי בסדר גמור"

"המשכורות בתחום החינוך - גם של מנהל בית-ספר - לא גבוהות מאוד. אני עובד במשרת ניהול ובעוד חצי משרת הוראה. ב-150% משרה, משכורתי ברוטו היא כ-20 אלף שקל. ואני מגיע למשכורת הזו בזכות ותק של 35 שנה במקצוע, גמולים בגין תואר שני ולימודים, ומקסימום התוספות של מה שעוסק הוראה יכול לצבור. במערכת החינוך מגיעים לשכר כזה עם הרבה עבודה מעייפת, ענפה ומורכבת. מנהל עובד מול צוות הוראה, שבבית ספרנו כולל יותר מ-40 מורים ו-10 עובדי מנהלה, ומול 600 תלמידים, כפול המספר הזה של הורים, משרד החינוך, מפקחים ומדריכים. זה לא קל, אבל אני לא מתלונן. אני חי בסדר גמור".

■ הרהורי פרישה?

"היו לי הרבה כשהייתי מורה, היום כבר לא"

"במהלך הקריירה היו לי הרבה התלבטויות האם לעזוב את המקצוע. בעיקר כשהייתי מורה. בשלב מסוים התחלתי לעשות תואר שלישי וחשבתי לעזוב לכיוון מחקר, אבל לא זה לא התממש כי אתה ממשיך בעבודתך ולאט-לאט מרפה מהרעיונות האחרים. היום אני כבר לא מתלבט. מאז שהפכתי למנהל, כל כולי מושקע בלשרת את בית הספר בו עבדתי כל-כך הרבה שנים, והמחשבות האלו חלפו".

■ מה עם הנפש?

"הסיפורים המרגשים, בזכותם אני במקצוע"

"במקצוע הזה יש הרבה מזון לנפש. כל הזמן יש סיפורים מרגשים ודברים שאתה אומר לעצמך: 'בזכותם אני במקצוע'. היה לי מקרה כזה לפני כמה ימים, כשבחורה שלימדתי בעבר וסיימה תיכון בשנת 2004, חיפשה במיוחד איפה אני גר היום ובאה אישית להזמין אותי לחתונה שלה, ולהגיד תודה על הכלים לחיים שהענקתי לה. היא רצתה לשמוע ממני שאני גאה בה על כך שהיא עושה עכשיו תואר שלישי בביולוגיה, ובאמת הייתי גאה מאוד. זה מרגש מאוד כשמקבלים את הפידבק מתלמידים שסיימו לפני הרבה שנים, וגם מעצם ההצלחה שלהם".

 אדואר שיבאן / צלם: חגי אהרון

גלית ברנשטיין מורה ללשון ולתנ"ך בביה"ס "גוונים" במועצה אזורית מנשה: "תכננתי אקדמיה ונסחפתי"

גיל: 40.

השכלה: תואר ראשון בלשון ובמקרא ותואר שני בלשון.

מגורים: פרדס חנה.

מצב משפחתי: אם לשלושה.

ותק במקצוע: 13 שנה.

■ קריירה בחינוך?

"לא היה מה לעשות עם לימודי לשון ומקרא, פרט להוראה"

"בכלל לא תכננתי ללמוד באוניברסיטה אבל ההורים דחפו, אז לקחתי תחום שאהבתי מבית-הספר, לשון, ותחום אחר שהיה אתגר (כי בביה"ס לא הצלחתי בו מי יודע מה), מקרא, ולמדתי את שניהם. במהלך הלימודים הבנתי שאין הרבה מה לעשות עם התחומים הללו, אלא אם אני הולכת להוראה. ולכן, השלמתי תעודת הוראה והתחלתי לעבוד במקביל ללימודים בבי"ס יסודי, כדי לרכוש ניסיון. אחר-כך המשכתי לתואר שני ורציתי להיכנס לאקדמיה, אבל ברגע שנכנסתי להוראה בבתיה"ס, נסחפתי פנימה ולא יכולתי לוותר עליו. בתחילת הדרך הייתי מחנכת בבי"ס בבת ים, ולאחר חמש שנים עברתי לפרדס חנה. התלמידים שלי מבת ים בקשר איתי עד היום, מזמינים לחתונות, לסיום קורסים בצבא. יש תחושת של משפחה וחברות".

■ הרפורמה תשפיע?

"מקווים שלא ינצלו את השעות הנוספות למטרות לא נכונות"

"אנחנו אמורים להירשם לתכנית 'עוז לתמורה', אך ועד המורים המליץ לנו שלא להירשם לפעימה הראשונה (מתוך שלוש). גם היו שמועות שאמנם יתנו לנו את השעות הנוספות האלו, אבל ביה"ס ישתמש בנו לסתימת חורים, ולא יאפשר לנו לפעול לפי רוח התכנית - לסייע לתלמידים מתקשים, לקדם את המצטיינים או לנצל לבדיקת מבחנים. התגמול בתכנית הזאת מפתה מאוד, כי השכר שלנו יעלה בתום שלוש הפעימות. אנחנו רק מקווים שנוכל להגשים את מטרות התכנית ושלא ינצלו את השעות הנוספות הללו למטרות לא נכונות".

■ סוגרת את החודש?

"לא פעם עשינו בביה"ס מגבית לטובת מורים שנקלעו לקשיים"

"מכיוון שאני עושה כמה תפקידים במקביל, שכרי עומד על כ-10,000 שקל. יש לי תואר שני ותעודת הוראה ואני מלמדת מעל משרה מלאה וגם כרכזת לשון וכמדריכה של מספר בתי"ס בלשון מטעם משרד החינוך. כל זה מעלה את המשכורת, אבל אין זמן לנשימה. כל חבריי, וגם אני, בקושי סוגרים את החודש. אני לא נשואה, ובן זוגי לא חייב לי שום דבר, כך שאני מפרנסת את עצמי ואת ילדיי, כולל תשלומי משכנתה. זה מאוד לא פשוט לכלכל משפחה עם שכר של מורה. חלק מחבריי נקלעו לא אחת למצבים שאין להם כסף לצרכים בסיסיים. לא פעם עשינו בביה"ס מגבית לטובת מורים שנקלעו לקשיים".

■ הרהורי פרישה?

"ניסיתי לעשות הסבה, אך רגליים קרות עצרו אותי"

"היום אין לי הרהורי פרישה. בעבר חשבתי לעבור לתחום העריכה הלשונית ודברים כאלה, אבל עם כל התלונות על המקצוע, שעות העבודה הארוכות והשכר, אני יודעת שכשיבוא הרגע שבו אנסה וארצה לעבור לתחום אחר, משהו בי יעצור. ניסיתי פעם לעשות הסבה מקצועית, אך רגליים קרות עצרו אותי. ממש ככה. וזה רק בגלל התלמידים, אני מחוברת אליהם מאוד".

■ מה עם הנפש?

"יש לי תלמידים לשעבר שהם חברים שלי היום"

"לימדתי תלמידים בגילים שונים, והכרתי את ההתפתחות של כל ילד וילד שלימדתי מרגע שהיה קטן. יש לי תמונות של תלמידים כשהם נכנסו לביה"ס, אחר-כך בטיולים שנתיים ובאירועים משפחתיים. תלמידיי ואני כמו משפחה מורחבת. יש לי תלמידים לשעבר שהם חברים שלי היום. אי-אפשר להחליף את זה בשום דבר אחר. לימדתי בעבר תלמידים בפנימייה, מבתים קשים מאוד, והם עשו פריצה גדולה והצליחו לצאת מהמעגל הזה, בזכות הרבה שיחות והרבה עידוד מצדי. אין סיפוק יותר גדול מלראות תלמיד שלך מצליח, במיוחד כזה שמצליח כנגד כל הסיכויים".

 גלית ברנשטיין / צלם: תמר מצפי איל יצהר חגי אהרון

אופיר בן-פורת מורה להיסטוריה ואזרחות בכפר הנוער ויצ"ו בנהלל: "במקום דוכן לפילוסופיה"

גיל: 30.

השכלה: תואר ראשון בפילוסופיה ובמדע המדינה, כותב תזה בהיסטוריה ובפילוסופיה של החינוך.

מגורים: נהלל.

מצב משפחתי: נשוי ואב לילדה.

ותק במקצוע: שנתיים.

■ קריירה בחינוך?

"בית-הספר לחינוך פתח לי את העיניים"

"מגיל צעיר עסקתי בהדרכה בתנועת הנוער, ובהמשך בצבא הייתי מפקד צוות של לוחמים בשייטת 13, ויצא לי להשפיע גם עליהם מבחינת חינוך. אחרי הצבא למדתי פילוסופיה. הבנתי שדוכן לפילוסופיה אני לא יכול לפתוח, אז חיפשתי משהו פרקטי לעשות, וככה הגעתי להוראה. ביה"ס לחינוך בת"א פתח לי מאוד את העיניים על מערכת החינוך, על האופציות שגלומות בחינוך, ומהר מאוד תחברתי לזה. כשנכנסתי למערכת היו לי דעות שליליות על מצב החינוך בארץ ועל תחום ההוראה, מכל מה שקראתי בעיתונים. אבל מאוד הופתעתי לטובה מהתכניות, הפרויקטים והרצון שיש לאנשים בתחום זה. בנוסף, אני חושב שאני מצליח למצות את הפוטנציאל ואת הכישורים שלי בתחום של החינוך. אני ממש מרגיש שאני עוזר לילדים. אין תחושה טובה מזו. אני נהנה לקום בבוקר".

■ הרפורמה תשפיע?

"השכר ישודרג מאוד-מאוד"

"אנחנו עדיין לא יודעים אם אנחנו נכנסים לתכנית 'עוז לתמורה' כבר השנה, אך מבחינת שעות העבודה שלי אין בה הרבה שינוי. אני גם ככה נותן את השעות. גם כשאני עובד בבית וגם כרכז חינוך חברתי יש לי המון-המון שעות בביה"ס מעבר לשעות הלימוד. כשניכנס לתכנית אתוגמל על השעות האלו שכבר נתתי, כך שזה לא משנה את מצבי מבחינת ההשקעה בתלמידיי, אבל זה כן משמעותי מבחינת שכרי. זה ישדרג לי את המשכורת בצורה משמעותית. בשביל מורים צעירים כמוני הרפורמה חיובית מאוד-מאוד".

■ סוגר את החודש?

"אשתי עורכת דין"

"אני עובד בכמעט משרה וחצי ומשתכר מקסימום 6,500 שקל לחודש. וזה רק בזכות התארים שלי. אני לא רוצה לומר מה היה שכרי בלעדיהם. עם משכורת כזו קשה לסגור את החודש, אבל אשתי עו"ד ואני עובד במשרה נוספת. מדי פעם אני גם נותן שיעורים פרטיים, וככה חולב מכל המקורות שאני יכול. אלה הם חייו של מורה, אבל אני לא מתלונן כי הסיפוק בעבודה הזו רב".

■ הרהורי פרישה?

"אין לי, אני בתחילת הדרך"

"אין לי. זה קל מאוד לומר בתחילת הדרך. אבל מעבר לזה שאני מרגיש שאני תורם ומשפיע, הפידבק שאני מקבל מדהים. אני מרגיש שאני ממש משפיע על נפשות צעירות ומצליח לכוון נערים לאן שהם צריכים ורוצים להיות. אני קם בבוקר והולך לעבודה עם חיוך, נוסף על זה שאני חוזר הביתה ומספיק לקחת את הילדה שלי מהגן ויש לי אחר צהרים שלם להיות איתה. בערב אני כותב שיעורים ומדבר עם הורים, אבל אני בבית, נוכח בשביל המשפחה שלי, וזה מאוד חשוב לי. אני גם רואה אופק של קידום בתחום והמון נקודות להתפתח גם באופן אישי, גם מבחינה ניהולית, כך שאין לי סיבה לעזוב".

■ מה עם הנפש?

"אין 100% הצלחה, אבל יש שינוי והוא משמעותי מאוד"

"השנה אהיה מחנך בכיתה י', ובשנתיים הקודמות הייתי מחנך של ט', כך שאני מוצא את הילדים בנקודת מפנה של להפוך מילדים לקצת יותר בוגרים, של לקחת אחריות על המעשים שלהם, על הלימודים ועל העתיד שלהם, וזו נקודה שבה אני יכול להשפיע מאוד. היו לי לא מעט אירועים של ילדים שממש ראיתי את המהפך שלהם קורה מול העיניים שלי, שילד שהתחיל את השנה בצורה לא טובה, התנהגותית, משמעתית, חברתית ולימודית ומגיע בסוף שנה להישגים, לא הישגים בשמיים, אבל כאלה שבשבילו זה כמעט 100% שיפור - זה דבר מספק מאוד. אין 100% הצלחה בשום דבר, אבל יש שינוי והשינוי הזה משמעותי מאוד בשביל הילדים וגם בשבילי".

 אופיר בן-פורת / צלם: תמר מצפי איל יצהר חגי אהרון