המחדל שהפיל את אמריקה

שוו בנפשכם עולם שבו אדם יכול להיחקר פעם אחר פעם בגין שורה של פשעים חמורים, אך משום שאף חקירה לא הבשילה לכדי אישום פלילי של ממש, הוא זוכה שוב ושוב למחיקה מוחלטת של כל אירוע חשוד מעברו המפוקפק. עולם בלי סדרות פשע שהרוצח נתפס בהן לאחר עיון בתיקים ישנים ("סרג'נט, מישהו שם לב שגם שתי הנשים הקודמות של הבחור הזה החליקו באמבטיה ומתו?"), לא עוד כנופיית פורצים שתיתפס לאחר ששוטר חד עין ישים לב לשם שחוזר שוב ושוב בהצהרותיהם של עדי ראייה. עולם חדש ושונה, ידידותי בהרבה לעבריינים, כזה שאפילו החשדות נמחקים בו כליל מן הרשומות ואינם זוכים לשום תיעוד היסטורי.

וראו זה פלא: כך בדיוק, נדמה, פועלת הרשות האמריקאית לניירות ערך בכל הנוגע לפושעים פיננסיים מהסוג שריסקו את כלכלת ארצות הברית רק לפני שלוש שנים. בעשרים השנים האחרונות נהגה הרשות להשמיד באופן שיטתי את הרשומות הנוגעות לחקירות מקדימות בהיסגרן. כפועל יוצא ממחיקת העוונות הזו, דור שלם של חוקרים פדרליים נותר באפילה בכל הנוגע לחקירות קודמות שהתקיימו נגד כמה מן הפושעים הכלכליים הגרועים ביותר שידעה אמריקה, ובכללם בעלי תפקידים בחברות כמו גולדמן זאקס, דויטשה בנק ו-AIG. במחי כמה הקשות מקלדת, ראיות שנאספו באלפי חקירות - 18 אלף במספר - נבלעו לעד בחור השחור של ההיסטוריה.

רבים מהתיקים שהושמדו נגעו לחברות ולאנשים שלאחר מכן מילאו תפקידים מרכזיים בקריסה הכלכלית של 2008. שני תיקים הנוגעים לאשף ההונאה ברנרד מיידוף נגרסו, כך גם חקירה משנת 2002 שעסקה בהונאה פיננסית בבנק ההשקעות ליהמן ברדרס, וכן תיק מ-2005 שבמרכזו סחר במידע פנים באותו בנק, שלימים פשט רגל. עוד נמחקה חקירה מקדימה שנערכה בשנת 2009 ועסקה בסחר במידע פנים בגולדמן זאקס - וכך נמחקו גם רשומות באשר לשלושה מקרים נוספים לפחות שהייתה להם נגיעה לקרן הגידור הידועה לשמצה SAC קפיטל.

השמדתן הנרחבת של הרשומות הובאה לידיעתו של הקונגרס ביולי האחרון הודות לדרסי פלין, עורך דין ברשות ניירות ערך, שעומד מאחורי חשיפת הפרשה. לפי פלין, שסייע במסגרת תפקידו לניהול הרשומות של הרשות, הושמדו רשומות של חקירות מקדימות לפחות מאז שנת 1993. לאחר שהובא הדבר לידיעת הגנזך הלאומי של ארצות הברית, אומר פלין, ניסה הסגל הבכיר של הרשות לטייח את המחדל.

הראיות שהציג פלין בפני המפקח הכללי על הרשות ובפני שלוש ועדות של הקונגרס בקיץ האחרון משרטטות תמונה מטרידה ומזעזעת של כוח שיטור פדרלי שנכבש הלכה למעשה בידי אותם פושעים כלכליים שמתפקידו לחקור. לפחות במקרה אחד, טען פלין, העובד בסוכנות זה כ-13 שנה, חוקרים ברשות מצאו כי את כוונתם לחקור בנק בעל השפעה סיכלו דווקא בכירים בחטיבת האכיפה - אותה חטיבה ממש שמנהלה התמנה מאוחר יותר לתפקיד משתלם להפליא בבנק שחקירתו נמנעה (ראו פירוט בהמשך).

במקרה אחר שכרה הרשות משרד עורכי דין פרטי כדי לנהל אחת מחקירותיה - משרד שבין לקוחותיו הייתה החברה הנתונה לחקירה. שלא במפתיע, המשרד מצא כי אין צורך בכל חקירה נוספת של לקוחותיו. וכדי להשלים את תהליך ההלבנה הביורוקרטית, אומר פלין, סגרה הרשות את החקירה והשמידה את התיק. עובד לשעבר ברשות אומר שהסוכנות גדושה ומלאה כל-כך הרבה מצליחני וול סטריט מבנקים מועדים לחקירה, עד ש"הלך הרוח הגולדמני כבר השתלט עליה מבפנים".

הליך השמדת הרשומות כפי שמתאר אותו פלין אינו דבר מה שניתן לפטור כתאונה אדמיניסטרטיבית או כמחדל ביורוקרטי. מדובר בסימפטום של נזק מוחי אקוטי ברשות ניירות ערך. מתישהו לאורך הדרך, האנשים שאמורים היו לפקח על הבנקים האמריקאיים נפלו וחבטו את ראשיהם היישר בערימה עצומה של כסף מוול סטריט - וזעזוע המוח טרם חלף.

"פשוט לא הגיוני שסוכנות שאחראית לחקירות תרצה להיפטר מראיות פוטנציאליות", אומר הסנטור צ'אק גרסלי, החבר הרפובליקאי הבכיר בוועדת המשפט של הסנאט, שצוותה ראיין את פלין. "אם ההאשמות האלה נכונות, הסוכנות תידרש להסביר מדוע השמידה מסמכים, כמה מסמכים הושמדו ובמהלך איזה פרק זמן, ובאיזו מידה עלו הפעולות הללו בקנה אחד עם החוק".

"החקירה בנושא שלעיל נסגרה"

איך קורה שעובד ותיק ונאמן ברשות - עורך דין שמרן בדרג הביניים - חושף את הסודות האפלים ביותר של בכירי הרשות בפני הקונגרס? חלק מן התשובה, מתברר, יש למצוא בהתנהלות של הבכירים הללו עצמם. ב-18 במאי השנה, שלח מנהל האכיפה של הרשות, רוברט קוזאמי, לעובדי הרשות אימייל בתפוצה רחבה שכותרתו "התנהגות פסולה של עורכי דין". בגוף ההודעה ביקש מהכפופים לו לדווח על כל מקרה שבו מצאו כי "התנהגותם של פרקליטים שייצגו לקוחות בחקירות נמצאה שנויה במחלוקת".

קוזאמי ביקש מהעובדים לספר על התנהגות לא אתית מצד עורכי דין חיצוניים, אבל פלין, מתברר, חשב שהבוס שלו רוצה דוגמאות ל"התנהגות פסולה" של עורכי דין בכלל, ובכלל זה עורכי דין בתוך הרשות עצמה. והיה לו סיפור ששמר לעצמו במשך שנים. "מר קוזאמי כנראה קיבל יותר מכפי שציפה לקבל", הסביר לקונגרס עורך דינו של פלין, גארי אגירה, לשעבר איש הרשות וחושף שחיתויות בעצמו.

פלין השיב לקוזאמי במכתב שבו דוגמה להתנהגות פסולה של עורכי דין ברשות. ראשיתו של הסיפור בשלב מוקדם מאוד בקריירה של פלין. זו הייתה שנת 2000, ופלין עבד עם קבוצת משקיעים שחשבו שיש להם "תיק סגור" נגד דויטשה בנק, ענק הפיננסים הגרמני. כמה שנים קודם לכן, מנכ"ל הבנק, רולף ברויר, התראיין לעיתון דר שפיגל והכחיש שהבנק מנהל ubernahmegesprache - שיחות לקראת מיזוג - בכוונה להשתלט על המתחרה האמריקאית בנקרס טראסט. נראה שהצהרתו לא הייתה בדיוק נאמנה למציאות, והיא ערערה את מניית בנקרס טראסט, ובכך גם הוזילה בפוטנציה את מחירו של המיזוג.

פלין ועמיתיו החוקרים, אשר חשדו כי מישהו החליט להונות את משקיעי בנקרס טראסט, פתחו בחקירה מקדימה. חקירה מקדימה כשמה כן היא - מעין גישוש ראשוני. זו דרכה של הרשות לבחון את אין-ספור הטיפים שהיא מקבלת לגבי עסקות חשודות, הונאות במניות והצהרות כוזבות, ולקבוע איזו מההאשמות מצדיקה חקירה של ממש. בשלב החקירה המקדימה, חוקר של הרשות יכול לקיים ראיונות או לבקש מבנק לספק לו מידע מרצונו הטוב. במקרה של דויטשה בנק, פלין וחוקרים אחרים של הרשות אספו עדויות בשבועה ומסמכים שהעידו כי שיחות בענייני מיזוג אכן התקיימו בזמן שברויר התראיין ל"דר שפיגל".

בהתבסס על הראיות שאספו שלחו החוקרים "מזכר פעולה" לסגל הבכיר של הרשות, והמליצו באופן רשמי להפוך את החקירה המקדימה לחקירת הונאה נגד דויטשה בנק. הפיכה של חקירה מקדימה לחקירה רשמית היא עניין קריטי, משום שהיא מעמידה לרשות החוקרים את ארסנל האכיפה במלוא עוצמתו המלוהטת - צווי זימון, תצהירים וכמעט כל אמצעי אחר שאינו כולל שיפודים מלובנים.

תגובתו של ברויר הייתה אופיינית לבנקים גדולים: הוא שכר מנהל לשעבר של חטיבת האכיפה של הרשות כדי לשכנע אותה להרפות מהעניין. אותו עובד לשעבר, גארי לינץ', תזמר מהלך הגנה יצירתי ומלא ברק, אשר כלל בלשן שהסביר כי בגרמנית, ubernahmegesprache פירושו רק "דיונים מתקדמים". אף על פי כן, הבקשה לפתוח בחקירה רשמית אושרה בכמה דרגים של הרשות. נדרש רק אישורו של מנהל חטיבת האכיפה דאז, ריצ'רד ווקר.

ואז קרה דבר מוזר. ב-10 ביולי 2001 התבשרו פלין והחוקרים האחרים כי ווקר פסל את עצמו מלעסוק בעניין דויטשה בנק על רקע ניגוד עניינים מסתורי. שבועיים לאחר מכן, ב-23 ביולי, חטיבת האכיפה שלחה לדויטשה בנק מכתב שבו בישרה כי "החקירה בנושא שלעיל נסגרה". הבנק יצא בשלום, הרשות לא פתחה בחקירת הונאה. שלא כהרגלה, הרשות גם לא נימקה בשום צורה את החלטתה לסגור את התיק.

ב-1 באוקטובר של אותה שנה התפוגג המסתורין: ווקר התמנה ליועץ משפטי בכיר בדויטשה בנק. פחות מעשרה שבועות לאחר שסירבה הרשות לחקור את הבנק, מנהל חטיבת האכיפה שלה זכה ממנו למשרה נוחה ומשתלמת.

השפעתו של דויטשה בנק על החקירה לא עצרה בזאת. כמה שנים לאחר מכן שכר ווקר את רוברט קוזאמי, תובע פדרלי צעיר, לעבוד לצדו בדויטשה בנק. השניים יישארו בבנק עד פברואר 2009, אז יצטרף קוזאמי לרשות ניירות ערך בתפקיד הבוס החדש של פלין בחטיבת האכיפה. כאשר פלין שלח אל קוזאמי את התלונה באשר להתנהגות הפסולה של ווקר, הוא תקף למעשה את המנטור של הבוס שלו.

לאחר הפיאסקו של דויטשה בנק עם בנקרס טראסט עבד פלין ברשות במשך ארבע שנים נוספות. הוא עזב אותה לתקופה קצרה כדי לעסוק בנדל"ן - ואז חזר בשנת 2008 כעורך דין בחטיבת האכיפה. בינואר 2010 הועברו אליו תחומי אחריות נוספים, ובכללם סיוע בניהול מאגר הרשומות של החטיבה. אז התוודע לראשונה, לגרסתו, להשמדה הבלתי חוקית לכאורה של רשומות מחקירות מקדימות.

החברה תחקור את עצמה

כדי להפוך חקירה מקדימה לחקירה של ממש, עליה לצלוח את התהום הפעורה בין עובדי מדינה קרייריסטיים כמו פלין לבין הפסגה, שמאחורי הדלת המסתובבת המובילה אליה יושבים אנשי ההנהלה הבכירה - רובם מינויים בשכר גבוה מהסקטור הפרטי, הקשורים בעבותות חברתיים ומקצועיים איתנים לבנקים שעליהם הם אמורים לפקח. לא פעם מתקשים עובדי הרשות לקבל מהבוסים שלהם אישור לחקירות של ממש אפילו באשר לפשעים הפיננסיים הגלויים והבוטים ביותר. ואם ההנהלה הבכירה אינה מאשרת חקירה, לעתים קרובות המסמכים פשוט מושמדים - כפי שעתיד היה פלין לגלות.

באתר הפנימי של חטיבת האכיפה הוא גילה הוראה לסגל, להשמיד כל רשומה הקשורה באופן ישיר או עקיף לחקירות מקדימות שלא הבשילו לכדי חקירות רשמיות. נראה שההוראה היא הפרה של החוק הפדרלי האמריקאי, שלפיו האחריות על שמירת כל הרשומות ועל השמדתן מוטלת על הגנזך הלאומי (NARA). למעשה, יותר מעשר שנים קודם לכן הסכימו הרשות והגנזך כי רשומות של חקירות יישמרו במשך 25 שנים - וכי תיקים שיושמדו לאחר מכן ייגרסו בידי הגנזך ולא בידי הרשות.

ואולם, עד מהרה מצא פלין כי מסמכיהן של אלפי חקירות מקדימות כבר לא היו בנמצא. במכתבו לקונגרס הוא העריך כי במסגרתו של הנוהל הושמדו יותר מ-9,000 תיקי חקירה. אלפי הטיפים שהתקבלו ברשות, אלפי הראיונות שאנשיה ערכו, הררי הראיות - מכל אלה נשארו רק כמה שורות ששורבטו בחופזה.

קריאה ברשימת המקרים המתים והקבורים שהגיש פלין לקונגרס היא כמו מבט מבעד למשקפת אינפרה-אדומה בבית רדוף הרוחות של המשבר הכלכלי; רוחותיהן של תביעות שלא היו מרצדות הלוך ושוב על המסך.

חקירה מקדימה אחת, תיק MNY-08145, כללה האשמות במסחר במידע פנים ב-AIG ב-15 בספטמבר 2008, ממש בעיצומה של קריסת ענק הביטוח. עובדת ב-AIG, ז'קלין מילאן, דיווחה לאחראים עליה על אי-סדירויות במסחר במניית AIG, ופוטרה במפתיע. קשה להאמין, אבל הרשות, במקום לבדוק את העניין בעצמה, הסכימה ל"חקירה פנימית בידי ועדה חיצונית או AIG". ההערה האחרונה בתיק מלמדת כי "ביום ב' 24 באוגוסט (2009) מתעתד הצוות לדבר עם עורכי דין חיצוניים, שישתפו אותנו בממצאים שלהם". העובדה שהרשות סמכה על עורכי הדין של AIG שיחקרו את הנושא היא דוגמה לגישתה הבסיסית התמוהה באשר לחקירות האלה מתקופת הקריסה. הרשות סגרה את התיק רשמית ב-1 באוקטובר 2009.

המקרה של AIG הוא דוגמה למכשול נוסף שניצב בדרכן של חקירות מקדימות המאיימות להפוך לחקירות של ממש. במהלך העשור האחרון החלה הרשות לאפשר לפירמות פיננסיות לחקור את עצמן, ועשתה זאת כדבר שבשגרה. שוו בנפשכם שוטר הניגש לאנשי כנופיה ולעורכי הדין שלהם ומבקש מהם בנימוס לחקור ולמצוא אם העובדה שירו על יריביהם ממכונית נוסעת ראויה או שאינה ראויה להגיע לבית המשפט. כך, כעיקרו של דבר, מתייחסת כיום רשות ניירות ערך האמריקאית לרבות מן החקירות המקדימות שהיא מנהלת נגד יעדים בוול סטריט.

המהלך שהוביל למודל השיטור העצמי הזה החל בשנת 2001, כאשר קונגלומרט ההובלה והמזון סיבורד ביצע חקירה אגרסיבית במקרה יחיד של הונאה חשבונאית באחת מהחברות הבנות שלו. סיבורד פיטר את האחראים וביצע שינויים גורפים בפרקטיקות הפנימיות שלו - והרשות התרשמה עד כדי כך, שהנהיגה מדיניות חדשה שעיקרה "לתת קרדיט" לחברות ש"ימשטרו" את עצמן. מבחינה מעשית, פירוש הדבר הוא שהרשות פשוט פינתה את מקומה והתירה לחברות לחלוק לעצמן נזיפות.

במקרה של החקירה נגד סיבורד, לדוגמה, הרשות גמלה לחברה בכך שלא השיתה עליה שום קנסות. הארי מרקופולוס, חוקר הונאות מוסמך הידוע במיוחד בזכות זאת שהזהיר מפני מיידוף כבר בשנת 2000 - איש לא הקשיב לו - אומר כי הנוהג הזה הוא שאפשר למיידוף להסתתר מתחת לרדאר במשך שנים. "הרשות פשוט האמינה לכל מה שמיידוף אמר", כך החוקר.

האחראים מגלגלים אחריות

נחזור לפלין. משהשתכנע עורך הדין שהרשות שבה הוא מועסק משמידה מסמכים, הוא החל לחשוש שמא הוא נוטל חלק בפעילות לא חוקית. ולכן, בקיץ של השנה שעברה פנה לגנזך הלאומי וביקש הנחיות. פנייתו הניבה תגובה מודאגת מאת פול וסטר, מנהל הרשומות המודרניות של הגנזך. ב-29 ביולי 2010 פנה וסטר אל בארי וולטרס, האחראי על בקשות מסמכים ברשות ניירות ערך. "דרסי פלין הביא לאחרונה לידיעתנו שבמשך 17 השנים האחרונות השמידה הרשות תיקי חקירות מקדימות שנסגרו", כתב וסטר. "אם אתה מאשר שרשומות פדרליות אכן הושמדו באופן לא ראוי, נא ודא כי הדבר לא יקרה שוב והעבר לנו דיווח כתוב בתוך שלושים ימים".

וסטר שלח עותק של המכתב של אדם סטורץ', איש גולדמן זאקס לשעבר, שהיה למנכ"ל חטיבת האכיפה של הרשות פחות משנה קודם לכן, עוד בטרם מלאו לו 30. סטורץ' הגיב למכתב מהגנזך הלאומי בדרך אופיינית לרשות: בניסיון למצוא דרך לעקוף את הבעיה ולהעלים אותה בלי להודות בדבר.

באוגוסט שעבר, עם התקרב הדדליין שקבע הגנזך, נפגשו סטורץ' ושניים מבכירי עורכי הדין של הרשות עם פלין כדי לדון בתגובות אפשריות. רשימותיו של פלין מאותה הפגישה, שגם אותן העביר לקונגרס, מתארות כיצד תהו אנשי הרשות במפורש אם זה רעיון טוב לספר לגנזך הלאומי את האמת, בהתחשב בעובדה שאולי כרוכה בכך אחריות פלילית.

"אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מאמינים שלא הייתה שום השמדה של רשימות שלא הייתה לפי לוח הזמנים", מצטט פלין את קן הול, עוזר ליועץ המשפטי הראשי של הרשות. "יהיו השלכות להודאה בהשמדה", הצטרף סטורץ', והוסיף כי יהיה זה "לא חכם" מצדו לחשוף את המידע מיוזמתו, לנוכח השלכותיו הפליליות של מהלך ממין זה. כשעלתה שאלת היקף הקבצים שהושמדו השיב סטורץ': "18 אלף תיקי חקירה מקדימה הושמדו, כולל זה של מיידוף".

ארבעה ימים לאחר מכן הגיבה הרשות לדרישתו של הגנזך הלאומי בהודעת הכחשה נטולת הכחשות ופתלתלה להלל. "החטיבה אינה ערה למקרים ספציפיים של השמדת רשומות מכל חקירה מקדימה אחרת, אבל אין לנו אפשרות לומר בוודאות שלא הושמדו כל מסמכים כאלה במהלך 17 השנים האחרונות", לשון ההודעה. עוד נכתב בהודעה כי החטיבה נקטה צעדים כדי להבטיח שרשומות נוספות לא יושמדו במהלך בדיקת הנושא. תרגום: אה, אולי רשומות הושמדו ואולי לא, אבל אנחנו מבטיחים שזה לא יקרה שוב. בינתיים.

העובדה שהרשות מיאנה להודות בהיקף של מעשיה הפגומים הותירה את פלין במצב לא נוח. בין היתר על רקע הרקורד הגרוע של הרשות בכל מה שנוגע לטיפול בחושפי שחיתויות ומחדלים. בשנת 2005, כאשר עורך דינו של פלין, גארי אגירה, ניסה לנהל תיק חקירה על סחר במידע פנים שאחד המעורבים בו היה ג'ון מאק, המנכ"ל לעתיד של מורגן סטנלי, פיטרו אותו בטלפון בעת שהיה בחופשה. שתי ועדות של הסנאט קבעו מאוחר יותר כי אגירה, שפתח מאז משרד פרטי לייצוג של חושפי מחדלים, פוטר באופן שאינו הולם, כחלק מ"פעולת תגמול" שנקטה נגדו הרשות.

"אין ברשות שום מנגנון שמאפשר להעלות את הנושאים האלה", אומר חושף שחיתויות אחר. פנייה למפקח הכללי על הרשות, הוא מוסיף, נחשבת ל"אופציה גרעינית" - צעד ש"ידוע שיגמור לך את הקריירה".

במקרה של פלין, הוא ואגירה גם יחד ניסו להבטיח טיפול פנימי בעניין. הם פנו אל יו"ר הרשות, מארי שפירו, והבטיחו לא להוציא את הדברים אל מחוץ לרשות אם היא תגן על פלין מפני התנכלות. לאחר שלא קיבלו כל הצעה ברוח זו, פנה פלין אל המפקח הכללי על הרשות, ואז שלח מכתב מפורט בנושא לשלוש ועדות של הקונגרס.

מה היה קורה אילו

המפקח הכללי של הרשות חוקר את עניין התיקים שהושמדו ומתכונן לפרסם דוח בנושא. גם הגנזך הלאומי מחפש תשובות. "ביקשנו מהרשות לבדוק את העניין ואנחנו ממתינים לתשובתה", אומר לורנס ברויר, אחראי רשומות בגנזך.

הרשות עצמה מנסה לפוגג את ההאשמות בנוגע להתנהלות בלתי חוקית מצדה באמצעות טריקים סמנטיים. ג'ון נסטר, דובר הרשות, מכיר בכך ש"מסמכים שיש להם נגיעה לתיקי חקירה מקדימה" הושמדו. "אין לי כל סיבה להאמין שזו לא הייתה המדיניות מאז ומעולם", הוא אומר. אבל לצד זאת הוא טוען שמסמכים כאלה אינם "עומדים בהגדרה הפדרלית לרשומות", ולכן אין חיוב לשמור אותם מכוח החוק הפדרלי.

אבל גם אם בכירי הרשות יצליחו לחמוק מאישום פלילי, העובדות ייוותרו בעינן: גוף החקירות הפיננסיות העליון של ארצות הברית השמיד מידע שנצבר במשך יותר מעשור על כמה מהעבריינים הבולטים ביותר בוול סטריט. השמדת התיקים פירושה שבנקים בוול סטריט יכולים לבצע אותו פשע בדיוק פעם אחר פעם, ואף אחד לא ידע.

"אתה אמור לשמור את התיקים האלה בשביל שתוכל להבחין בדפוסים, כך שאם יש לך חמש חקירות מקדימות במשך עשרים שנה על מעשים דומים באותה חברה, תהיה לך אפשרות לחבר את חמש הנקודות האלה ולהגיד, 'תראו מה זה, יש לי כבר חמש חקירות מקדימות - נראה שהם עושים משהו. בואו ניכנס בהם'", אומר החוקר מרקופולוס.

אמנם רגולציה אינה חזות הכול, ואפשר שגם אילו הייתה הרשות מציבה סוכנים פדרליים בכל פינה של מנהטן תחתית במהלך העשור האחרון, היא לא הייתה מצליחה לעצור את גאות השחיתות וההונאה שהתניעו את החורבן הכלכלי של 2008. אבל יש אפשרות נוספת, שכבר לא נדע אם עשויה הייתה להתממש. מה היה קורה אילו רק קומץ מהחקירות הראשוניות היו הופכות לתיקי חקירה אמיתיים?

כמה משקיעים היו ניצלים מהפסדים איומים אילו הייתה נדרשת ליהמן ברדרס לחשוף את פרקטיקות החשבונאות המפוקפקות שלה כבר ב-2002? האם ניתן היה לחסוך משהו מכספי המסים ששימשו לחילוץ אילו חקירות ההונאה נגד סיטי גרופ ובנק אוף אמריקה היו מבשילות ב-2005 וב-2007? האם וושינגטון הייתה חוזרת בה מכוונתה לחלץ את AIG אילו ידעה שכמה ממנהליה נחשדו בסחר במידע פנים בספטמבר 2008?

למותר לציין ששום סוכנות אכיפה רגילה לא הייתה משמידה מרצונה ראיות שאספה בכוחות עצמה. למעשה, בכל הנוגע לנוכלים מן השורה, רשויות שיטור רבות יותר ויותר תופסות פושעים הודות למאגרי נתונים גדולים ומנוהלים היטב. "אכיפת החוק ברמת הרחוב היא יותר ויותר מו*נעת נתונים", אומר ביל לאופר, פרופסור לקרימינולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה. "אבל יש סיבות רבות לכך שאנחנו זקוקים לנתונים מוצלחים גם על פשעי צווארון לבן ופשעי חברות. כך שהרעיון שניקח את הנתונים המעטים שיש לנו ונגרוס אותם בלי שיהיה צורך חוקי לעשות דבר כזה מחייב הסבר יצירתי מאוד".

לעולם לא נדע מה הייתה יכולה להיות השפעתם של התיקים שהושמדו. לעולם גם לא נדע אם הושמדו מסיבות שניתן היה לנמק בצורה מתקבלת על הדעת. לעולם לא נדע מי בדיוק חמק מעונש, ועל מה, משום שהרגולטורים הפדרליים לקחו שק גדול של כביסת וול סטריט מלוכלכת וזרקו אותו לאגם, והוא נבלע כלא היה.