עשור של טרור

ארה"ב מציינת היום עשור להתקפות הטרור על מגדלי התאומים בניו יורק והפנטגון, בהן נספו קרוב ל-3,000 אנשים.

העובדה שמדובר בהתקפה אחת, הקלה על החוקרים לבחון את אמריקה לפני ואחרי ההתקפה. בנוסף להרס ולשכול, ההתקפה גרמה לשינויים, אפילו ברמה הגופנית. מחקרים מצאו שכיחות גבוהה יותר של התקפי לב, בשלוש השנים הראשונות שלאחר פיגועי 9/11.

מחקר שנערך באוניברסיטת איוורין בקליפורניה, הראה כי הסיכון להתקפי לב אצל נבדקים שאמרו שהם "חוששים מאוד מהתקפת טרור נוספת", היו גבוהים פי 3-4 מאשר באחרים שהיו פחות מודאגים, גם כאשר לא היה להם קשר ישיר לאירוע. נמצאו עליות גם בלחץ הדם, במקרי השבץ, הכולסטרול, הסוכרת, המשקל והעישון.

הפחד, שהוא למעשה טרור במובן המילולי שלו, גבה לא מעט קורבנות בנפש בנוסף לאלה שנפגעו ישירות. "נראה כי מדובר בטראומה קולקטיבית", פסקו החוקרים.

מחקר שנערך ב-2009 מצא קשר נוסף - בין החרדות לבין נהיגה. חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה מצאו כי בשלושת החודשים לאחר האירוע, חלה עלייה במספר תאונות הדרכים, בעיקר בצפון מזרח ארה"ב, קרוב לניו יורק. העלייה הזו לא נבעה רק מהשפעת הלחץ על איכות הנהיגה, אלא גם משימוש מוגבר באלכוהול וסמים בקרב נהגים.

השפעה פחות צפויה הייתה על נשים שהיו בהיריון באותה התקופה. הסתבר כי נשים שסבלו מחששות מוגברים לאחר ההתקפה, ילדו תינוקות עם רמות קורטיזול חריגות.

הריונות אחרים הסתיימו בצורה טרגית יותר - הפלת עוברים, בעיקר זכרים. בדצמבר 2001 נולדו פחות זכרים, בהשוואה לממוצע בשנים קודמות. התופעה חרגה מגבולות ניו יורק. מספר ההפלות של עוברים זכרים עלה ב-3% בתקופה שאחרי התקפות הטרור.

מתח נפשי מוגבר

"במגוון מיני חי, אירוע טראומטי מעלה את מספר ההפלות של זכרים", אמרו החוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. "זהו כנראה מנגנון שמאפשר לאימהות ללדת רק את העוברים המוצלחים ביותר גנטית, בתקופות של איום על הזן".

חלק מן הילדים שנחשפו להתקפות, סבלו כמו המבוגרים מתסמונת פוסט טראומטית. הסיכון הגדול ביותר היה לילדים בני 10 לערך, שהיו מבוגרים מספיק כדי להבין את זוועות האירוע, אך לא בוגרים עדיין כדי לפתח הסברים הגיוניים שיעזרו להם להתמודד עם תחושת הסיכון.

ארכיטקטורה של פחד

להתקפה היו כמובן השלכות שחרגו מהתחום הבריאותי ושינו את התרבות האמריקנית ללא הכר. "הגירוש מדיסנילנד", כינו זאת כותבי מאמר בנושא שפורסם השבוע בכתב העת American Psychiologist, וציינו שהתחושה הזו משותפת לכל העולם המערבי ולא רק לאמריקנים.

החרדה וחוסר הביטחון, הובילו לעלייה בגזענות ובאפליה כלפי מוסלמים וערבים, אך גם לסולידריות חברתית ופטריוטיות מוגברת, שהתבטאה בהנפת דגלים ותרומה לצדקה. עד היום, האמריקנית ממתינים בתורים בשדה התעופה בסבלנות רבה יותר מאשר לפני עשור.

עוד מאפיין של ארה"ב שהשתנה הוא ה הערים שלה. פרופ' ג'רמי נמת' מבית הספר לתכנון ועיצוב באוניברסיטת קולורדו, מראה במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Environment and Planning כי מרכזי הערים האמריקניות הפכו ל"מתחמי ביטחון".

כך, עד היום, 37% מהמתחמים הציבוריים לכאורה במרכז ניו יורק, הם למעשה 'מתחמים מוקפי גדרות 'זמניים', אליהם רשאי אדם להיכנס רק לאחר הזדהות או בדיקה. התחימה נעשית באמצעים "כאילו זמניים", כמו גדרות ביטחון ניידות, קונוסים או שרשראות הפרדה.

במאמרו טוען נת' כי מתחמי הביטחון משתלטים על מרכזי הערים על פי שיקול דעתה העצמאי והאקראי למדי של כל עירייה. "נוצרה ארכיטקטורה של פחד", הוא אומר. "מדובר בקרקע שהופקעה מן הציבור לטובת הציבור, בדיוק כמו כבישים או פארקים, ולכן יש לתכנן אותה יחד עם מתכנני הערים. גדרות ההפרדה הללו התחילו כמשהו זמני, אך ברגע שהחציצות הללו הופכות לחלק קבוע מן הנוף, יש להתייחס אליהן בהתאם ולהבין כיצד לשלב אותן בערים שלנו במינימום הפרעה".