דני דנקנר: לא היה לי עניין אישי ברכישת בנק פוזיטיף

"לדני דנקנר מעולם לא היה עניין אישי באישור ההסכם לרכישת בנק פוזיטיף הטורקי על-ידי בנק הפועלים, ואין מדובר בעסקה חריגה. לדנקנר גם לא צמחה טובת הנאה אישית כתוצאה מהסכם הרכישה או מפשרת 2008, וחברת אלרן שבבעלות משפחת דנקנר לא היתה מעורבת, ולא היה לה כל קשר להסכם הרכישה או לפשרת 2008" - כך טוען יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, בתגובה שהגיש באחרונה לתביעה הנגזרת שהוגשה נגדו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת פרשת הבנק הטורקי (תנ"ג 7500/07/10).

תגובתו של דנקנר לבית המשפט לא גובתה בתצהיר מטעמו, וזאת לטענת באי-כוחו מאחר שטרם קיבל לידיו את חומרי החקירה מהפרקליטות לקראת השימוע שאמור להיערך לו, בהמשך להחלטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע. כל המסמכים הרלוונטיים, טוען דנקנר, אינם נמצאים ברשותו, ומתן גירסה המושתתת על זיכרונו בלבד עשוי לפגוע בהגנתו בהליך הפלילי.

בתגובתו של דנקנר, שהוגשה באמצעות עורכי הדין יוסף בנקל, ניר שמרי וסיוון גליקמן-גבעוני, נטען עוד כי התביעה הנגזרת עצמה מבוססת על כשל לוגי.

"הנחת המוצא של התובעים הינה כי דנקנר הסתיר מחברי הדירקטוריון של הבנק את העניין האישי שהיה לו מכוח זיקתו לחברת אלרן, כמו גם את העובדה שאלרן היתה שותפה עסקית של RP, שעימה התקשרה תרשיש בהסכם הרכישה ובפשרת 2008", נכתב בתגובה. "גם אם נניח כי אלה הם פני הדברים, ולא היא, הרי שבהיעדר טענה כי דנקנר היה פעיל בשכנוע, או חלילה הטעה את דירקטוריון תרשיש באיזה אופן שהוא - הרי שחזקה על הדירקטוריון, שדנקנר לא נמנה עם חבריו, כי החליט את שהחליט משום שסבר כי החלטותיו מקדמות את האינטרסים של תרשיש והבנק".

עוד טוענים באי-כוחו של דנקנר כי אם ייטען כי חברי דירקטוריון תרשיש היו מודעים לדברים, הרי שמכך עולה שדנקנר לא חטא בהסתרה. "אם נוסיף לכל אלה את העובדה שמאז קבלת ההחלטות האמורות התחלפו כמעט כל חברי דירקטוריון תרשיש, כמו מרבית חברי הדירקטוריון של הבנק, ודנקנר שוב אינו נושא כל משרה בבנק, ולמרות זאת סבורים הדירקטוריונים האמורים כי יש לקיים הן את הסכם הרכישה והן את פשרת 2008 - היכן אם כן עילת התביעה כנגד דנקנר?".

תביעה נגזרת נוספת - נגד נחמה

בד-בבד הוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה נגזרת נוספת, הפעם נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה. התובעים הם אותם תובעים המנהלים את התביעה הנגזרת נגד דנקנר, והתביעה הנגזרת נגד נחמה הוגשה לאחר שהשופטת יהודית שבח דחתה את בקשתם לצרף את נחמה לתביעה הנגזרת המקורית.

לטענת התובעים, המיוצגים הידי עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, נחמה הסב לבנק הפועלים נזק של 88 מיליון שקל בתפקידו כיו"ר הבנק.

"בחודש אפריל 2005 השקיע נחמה בקרן RP סך של מיליון דולר, ובחודש יוני 2005 השקיע נחמה סך של 300 אלף דולר בקרן אחרת מקבוצת RP. זמן קצר לאחר ההשקעה של נחמה בקרנות של RP החלה לקרום עור וגידים עסקת רכישת בנק פוזיטיף בין בנק הפועלים לקרן RP, שהובלתה נעשתה על-ידי נחמה כיו"ר הבנק ועל-ידי דני דנקנר כסגנו.

"יוער כי מר נחמה היה בקשר ישיר עם המוציא והמביא בקרנות RP, רפי ברבר, בכל הקשור לעסקת הרכישה של בנק פוזיטיף. למיטב הבנת התובע, נחמה לא גילה למי מנושאי המשרה בבנק אודות השקעותיו וקשריו העסקיים עם קרנות RP".

עוד טוענים התובעים כי "נחמה היה, כך לטענתו, שותף במעשה או בידיעה למשא-ומתן שהתנהל עם RP לאחר שהרגולטור הטורקי דחה את בקשתה של RP לרכישת מניות בנק פוזיטיף על-פי ההסכם, ובמשך כל זמן המשא-ומתן הוא נמנע, למיטב ידיעת התובע, מלגלות לנציגי הבנק הנושאים והנותנים, לא כל שכן לדירקטוריון הבנק על קשריו העסקיים עם RP ועל עניינו האישי בעסקה. בשנת 2008 שילם הבנק ל-RP תשלום בסך של כ-88 מיליון שקל.

"נחמה פעל בניגוד לחוק החברות, הן בכובעו כבעל שליטה בבנק הפועלים והן בכובעו כנושא משרה בבנק זה, בכל הקשור לאישור ההסכם עם RP ובכל הקשור למשא-ומתן שהתנהל עמה לאחר דחיית בקשתה לרכישת מניות בנק פוזיטיף על-ידי הרגולטור הטורקי". (תנ"ג 46423/10/11).