מזוז לא נותן את הדין

הדברים הנוקבים שאמר בית המשפט העליון על התנהגות היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב, אינם יכולים לעבור ללא דיון ציבורי.

בית המשפט קבע כי הראיונות שנתן היועץ המשפטי לממשלה נגד נשיא המדינה מהווים "תקלה קשה ומצערת, וטוב היה לו דברים אלה לא היו נאמרים כלל - במיוחד לא מפי הגורם המשפטי הבכיר ביותר במערכת התביעה, אשר ללא ספק משפיע על עיצוב דעת הקהל".

חשיבות הדברים נעוצה בכך שמדובר בפעילות יזומה (ולא בפליטת-פה אקראית), שיטתית (ולא חד-פעמית) של היועץ המשפטי לממשלה עצמו ושל אנשים הכפופים לו, ובתיק שנתפס כמרכזי לפעילות רשויות התביעה.

3 מקורות ציין שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, בפתח דברים אלה, ואף אחד מהם איננו משפטי: שני ציטוטים מספר משלי ו"משל שלושת הקופים". חרף חומרתם כוונו, אפוא, דברי השופט לשמש נזיפה מוסרית, ציבורית, שלמעלה מן הדין.

השופט לא הזכיר את עיקרון חוקיות המינהל, ולא דן בשאלת חריגתו של היועץ המשפטי לממשלה מגבולות תפקידו, הוא לא דן בעבירות הפליליות שייתכן שהיה לייחס ליועץ המשפטי לממשלה, ולא נזקק, במסגרת המשפט הפלילי של קצב, לדון בהיקף החסינות, שאולי ניתן להקנות לדברים אלה מכוח חוק העונשין, חוק איסור לשון הרע ופקודת הנזיקין.

לעניין המשפט הפלילי קבע השופט כי התקלה הקשה והמצערת שאירעה איננה מצדיקה את זיכויו של הנאשם, וזאת - בלי להיזקק לדיון במשמעות המשפטית של ההתבטאויות.

בחירת הציטוטים מספר משלי הייתה מאופקת מאוד. באחד מהם נאמר "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו", ובאחר "מות וחיים, ביד-לשון; ואהביה, יאכל פריה". הקורא אותם מקבל את הרושם כי השופט מכוון את דבריו להמלצות אבהיות וחינוכיות לאיפוק סגנוני, ולא לדיון בהפרות חוק שבוצעו על-ידי צמרת מנגנון אכיפת החוק. לא צוטטו מספר משלי "שמח לאיד לא ינקה", אף לא הציווי הברור מהתורה "לא תלך רכיל בעמיך", והאמירה "ארור מכה רעהו בסתר" המיוחסת לדוברי לשון הרע.

השימוש במשל שלושת הקופים, שמקורו בתורת קונפוציוס, משווה לדיון אופי רוחני ושמימי. לא לגמרי ירדתי לסוף דעתו של בית המשפט, הקובע כי "סמל זה מתואר על-ידי המשפט 'לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי'"; וכנראה מדובר בשיבוש כלשהו של הפתגם היפני המצוטט בהקשר זה "אל תראה רע, אל תשמע רע ואל תאמר רע". מכל מקום, נדמה מדברי בית המשפט כי הוא מכוון למשל שעניינו גינוי ההתעלמות מעוולות, ושאין לו קשר לאיסור הוצאת דיבה.

היות שאלה המקורות שבית המשפט העליון מסתמך עליהם, ולא אחרים, אין לנו אלא להחרות להחזיק אחריו. מהו, אם כן, פשר הביטוי "ואהביה, יאכל פריה", שלאחר המילים "מות וחיים, ביד-לשון"? מסביר המדרש (על-פי ילקוט שמעוני) כי כוונת הממרה היא "אוהב את הטובה אוכל פירותיה, ואוהב את הרעה אוכל פירותיה". במילים אחרות, היות שמוות וחיים ביד לשון - המשתמש בלשון צריך לשאת בתוצאות הפעלתה, לטוב ולמוטב. עליו לאכול מפירות לשונו שלו: אם לטובה ואם לרעה.

והנה, זהו בדיוק לא מה שאירע במקרה של קצב. צמרת העוסקים באכיפת החוק ננזפה פעמיים על-ידי בית המשפט העליון מחמת "תקלה קשה ומצערת" - אולם שערה משערות ראשם לא נפלה, איש מהם לא נתן את הדין, המשפטי או הציבורי, על מעשיו, ואף עילה להקלה בעונשו של הנאשם, שהוא גם קורבן התקלה הקשה והמצערת, לא נמצאה.