אנס. שקרן. עבריין. טיפש

כמה יוהרה יכולה להיות בבן אדם. רק אישיות ממש מעוותת יכולה להגיע למצב של קצב

אנס. אנס. אנס. שקרן. עבריין. טיפש. כמה טמטום, יוהרה והתרסה יכולים להיות בבן-אדם שהפגין כל חייו את אמונתו שיש דין ויש דיין. שיש שכר ויש עונש. רק אישיות כל-כך מעוותת יכולה להגיע למצב שהגיע אליו משה קצב, למרות כל פתחי היציאה הרחבים שהיו לו בדרך.

בית המשפט העליון עושה סדר חד וברור בכל אותם "רומנים", מעשי אהבים וקשרים מיניים המתקיימים תוך יחסי היררכיה במקומות עבודה. וזה חל על כולם. נשיא, שר, מנכ"ל, מנהל, בכיר, מפקד, מדריך, מורה, מנהיג.

לא משנה אם הגברת מראה, אולי אפילו מצהירה, כי היא "מאוהבת" בבוס, לא משנה אם הסכימה, או רצתה לפני כן לקיים יחסים; הדרישה להסכמה, בכל פעם מחדש, היא עקרונית, חדה. ברורה. לא סתם הסכמה - אלא הסכמה חופשית, שאינה באה ממקום של איום על מקום העבודה. גם חיבוק, נגיעות, דיבורים מכוונים, מבטים, רחרוח, עשויים להציף אווירה מינית במקום העבודה, ואי-אפשר לתרץ את זה ב"חום אנושי".

נגררו אחר הקליינט

"עצב עמוק", אמר השופט סלים ג'ובראן. זה דורש חשבון נפש עמוק של כל המערכות - הפוליטית, התקשורתית והציבורית. ההתנהגות המינית המפוקפקת של קצב הייתה ידועה. הוא מעולם לא הסתיר, אפילו היה גאה, בהיותו מבוקש, מפתה, המוקף במעריצה או שתיים.

לזכות אנשי המערכות ייאמר כי רובם לא ידעו שמדובר ביחסי כפייה ואונס; ובכל זאת, האם ראוי לבחור לנשיא אדם המתאפיין בהוללות מינית מפוקפקת? מה זה אומר על מי שבחר בו? מה זה אומר עלינו?

יום של חשבון נפש לסנגורים. עד כמה הם צריכים להיגרר אחרי הקליינט, עד כמה נותנים לו להכתיב את ההתנהלות המשפטית - גם כאשר הולך ומתברר, אפילו להם, כי הלקוח טועה, מטעה, משקר, מתעלם מהעובדות.

אפשר לכנות את זה: זכותו של כל אדם להגנה. אבל להמשיך ולהתעקש שנה אחר שנה שקצב לא נגע באף אישה, באף עובדת שלו, אף פעם, מעולם לא... ולחזור על זה שוב ושוב בבית המשפט - זו כבר בעיה.

לא לרוץ להסדרי טיעון

תמרור אזהרה למשרד המשפטים, לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה. קודם כל, לא לשאוף, לא לרוץ מהר להסדרי טיעון. ובעיקר: די לפטפוטים היהירים בתקשורת.

בית המשפט העליון התייחס בביקורת ישירה ליועץ המשפטי דאז, מני מזוז, שהתראיין וכינה את קצב "עבריין מין". אבל זה מתייחס גם לפרקליט המדינה הנוכחי, משה לדור, ששחרר הרבה מילים מיותרות בהתייחסות לאהוד אולמרט, כשהתיק עדיין נדון בבית המשפט.

תיק קצב חשף מצב רע ומסוכן על פחד ואימה שמטילות החברה, המשטרה והפרקליטות על נשים שהוטרדו מינית, שנאנסו. אף אחת מהנשים - אלה שבגינן נשלח האנס קצב לבית הסוהר, ואלה שהצטרפו אליהן כדי לחשוף ולגבש את דמותו השטנית - לא הגישה תלונה במשטרה ולא לממונים על המשמעת בנציבות שירות המדינה.

אפילו א' מבית הנשיא, שהייתה ראשונה לפתוח את תיבת החטאים, עשתה זאת רק לאחר שקצב, בטיפשותו, פנה ליועץ המשפטי לממשלה, התלונן כי היא סוחטת אותו וביקש לפתוח נגדה בחקירה.