סכנה ברורה ומיידית

המתקפות כנגד בית המשפט העליון וכל מה שהוא מסמל בדמוקרטיה הישראלית לא החלו היום, אך בשנים האחרונות הן מעלות הילוך. לוקחים בהן חלק לא רק מורשעים בפלילים וגורמים מהימין, הרואים בבתי המשפט ובחוק מכשול לשאיפותיהם הדתיות והלאומניות - ולא רק טוקבקיסטים מתוסכלים, אלא גם פוליטיקאים בכירים מאוד ואנשי אקדמיה מהימין, שיש בידיהם להפוך את המילים למעשים.

בתחום הפלילי הותקפו היועץ המשפטי לממשלה לממשלה ובית המשפט כבר לפני כ-50 שנה על-ידי ח"כ יצחק רפאל, עת הועמד לדין ודרש כי דתיים יוכלו שלא לעמוד למשפט בפני ערכאות חילוניות. שנים אחריו השתמשו גם אריה דרעי ותומכיו בדרך דומה להפעלת לחץ על בית המשפט, ובאחרונה הוטחו דברי-בלע כלפי המערכת על-ידי משה קצב ועורכי דינו.

בתחום הפוליטי המתקפות הן מעשה יום ביומו. הן החלו מכיוון הימין הקיצוני, וחלחלו גם לגורמים שבעבר היו קיצוניים פחות. אמרתו של מנחם בגין, הדמוקרטור הגדול, "יש שופטים בירושלים", לא נטמעה בקרב המתיימרים להמשיך את דרכו.

אהוד אולמרט, באמצעות שר המשפטים שלו פרידמן, ניסה להחליש את בית המשפט בכל דרך. יעקב נאמן, שר המשפטים של ליברמן ונתניהו, חזר על דברי רפאל, והצהיר כי היה רוצה שחוק המדינה יהיה החוק הדתי כמו במדינות האסלאם. נאמן, בתמיכת נתניהו, ממשיך את דרכו של פרידמן בהצהרותיו ובפעולותיו כנגד בית המשפט העליון ומערכת המשפט בכלל, בתמיכת חברי כנסת רבים.

השתלחות לא מוצדקת

אכן נכון כי הנשיא הקודם של בית המשפט העליון, אהרון ברק, סיפק נשק למתנגדי המערכת כשהתנהל ביוהרה לא מעטה וטען כי הכול שפיט, אך בפועל לא כך פעל בית המשפט, שנטה שלא לפסול חוקים ולא לצאת חוצץ כנגד הכנסת - גם כשהייתה הצדקה לכך.

השופטים מעדיפים, במסגרת פסקי הדין, לפנות למחוקק ולהאיר עיניו בצורך בתיקון חקיקה, אם כי המחוקק בדרך-כלל מתעלם מכך. גם את החלטות הרשות המבצעת אין בג"ץ מבטל כלאחר יד. החלטת בג"ץ בעניין גלעד שליט וההנמקות לה מצביעות על כך שבית המשפט מכיר בכך שלא הכול שפיט.

אפשר להבין, אם גם לא להצדיק, את ההתפרצות כנגד בית המשפט מפי אביו של הנהג ההורג טל מור. דברי האב על הטיית משפט מופרכים, אך אין אב נתפס בשעת צערו על בנו. לעומת זאת, לא ניתן לעבור לסדר היום כשהשופט דב פולוק בבית משפט השלום בירושלים מתבטא, כפי שפורסם בעיתונות, כנגד נשיאת בית המשפט העליון והמשנה לפרקליט המדינה, ונותן להבין כי מניעיו כשופט הם פוליטיים. לא שמענו את שר המשפטים, שלו סמכויות כנגד שופטים שסרחו, מתבטא או פועל בעניין זה. ייתכן כי בהרכבה העתידי של הוועדה לבחירת שופטים יזכה פולוק לקידום.

גם שר האוצר השתלח בבית המשפט העליון בשל פסיקותיו בעניין מיגון בתים בשדרות, הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורך מס והפרטת בתי סוהר. ב-3 המקרים לא סטה בג"ץ מלשון ומרוח החוק, והגן על הציבור מפני החלטות בלתי סבירות של הממשלה. במקרה המיגון בשדרות, כל שעשה בג"ץ היה לחייב את האוצר לקיים את החלטת הממשלה עצמה בנושא. שטייניץ כינה את מערכת בתי המשפט "בזבזנית", האשים את בית המשפט העליון ב"חוסר אחריות שגובל בהפקרות כלכלית", ונתן לגיטימציה למתקפות נוספות.

עתה יוצא גם יו"ר ועדת הכנסת, יריב לוין, נגד העליון. על-פי לוין, העליון "מהווה סכנה ליכולת שלנו לשלוט על קיומנו", השתלטה עליו "קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית", ומי שמתבטא כנגד המערכת חזקה ש"ייוולדו נגדו לפתע תיקים והאשמות".

אין ספק כי התבטאויות כאלה יוסיפו לו נקודות אצל שולחיו, אך בחינת טענותיו מעידה כי אין להן שום ביסוס עובדתי. שר המשפטים, שאמור היה לחזק את המערכת, מכריז כי היה מעדיף דין תורה על פסיקת בית המשפט.

שאיפה לערער את מערכת המשפט

לא מדובר בקבוצות שוליים, בכירי הממשלה והכנסת פועלים לממש את שאיפתם לערעור מערכת המשפט. כך הצעת החוק של חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין שפוליטיקאים יאשרו מינוי שופטים, כך שינוי שיטת בחירת נשיא העליון, כך חקיקה שתבטיח בחירה במי ששר המשפטים וחברי כנסת מהימין רוצים ביקרו משיקולים פוליטיים, כך ההצעה להפריט את השפיטה לעורכי דין פרטיים במסגרת בוררות חובה, להלבין בנייה על קרקע פרטית בשטחים בסיוע עורכי דין פרטיים, אי-מילוי עשרות הנחיות בג"ץ על-ידי הרשות המבצעת והרשימה ארוכה.

העליון, בעיקר בשבתו כבג"ץ, הוא אבן-יסוד בהגנה על הערכים לאורם הוקמה המדינה והמגן האחרון של כולנו נגד שרירות לב השלטון. הוא היחיד המגן על זכויות המיעוט, בעיקר כשהפוליטיקה הולכת ומקצינה, ונבחרינו הולכים לכיוון פופוליזם ולאומנות.

על הממשלה ועל חברי הכנסת להתעשת ולעצור את ההשתלחות בו ואת היוזמות לרסקו, כדי שלא נגיע למצב הדמוקרטיה וההגנה על זכויות השורר בארצות השכנות.

הכותב הוא עורך דין ונציב מס הכנסה לשעבר.