"מה שענת קם עשתה לא היה כזה נורא; היא הייתה משועשעת"

מיד בתום הקראת גזר הדין ששלח את ענת קם ל-4.5 שנים בכלא, עזבה משפחת קם את האולם. "לא דיברתי איתם אחרי הקראת גזר הדין", משחזר עו"ד איתן להמן, שייצג את קם מאז הארכת המעצר הראשונה שלה ועד סיום ההליך במחוזי. "הם יצאו משם מהר, ולא היו מסוגלים נפשית לשבת ולנהל שיחה אמיתית על מה שקרה. אחר-כך שוחחנו".

- כשאתה אומר שוחחנו, אתה מתכוון אתה וענת, או אתה והוריה?

"עזבי, לא נכנס לזה".

- קם שידרה הרבה עוצמה לאורך כל ההליך. אפשר להבין מדבריך שבסוף היא נשברה וההורים הם אלה שמנווטים כעת את המערכה המשפטית?

"אפשר להכניס לראיון הזה דבר תורה?".

- קדימה, לך על זה.

"בפרשת בוא שואלים, איך ייתכן שאחרי שהברד הרס את כל הצמחייה, עדיין בא הארבה? מה עוד נשאר לארבה לאכול? מסתבר שמי שהייתה לו הגמישות להתכופף עד שהברד יחלוף - שרד; ומי שלא הוריד את הראש, אלא נשאר לעמוד קשה וזקוף - נשבר ראשון".

- אני יכולה להסיק מזה שקם שהפגינה, לפחות מול המצלמות, הרבה חוסן וקור-רוח, נשברה כשהיא הבינה שהיא באמת הולכת לכלא.

"לא אמרתי שהיא נשברה. אמרתי שיש מחיר לכל אדם שמציג פסון של אני לא אשבר, כי כשהוא כן נשבר, זה יותר קשה. אני מודה שהפתיע אותי כמה היא הייתה חזקה לאורך השנתיים האלה. היא לא התמוטטה, שמעה את הדברים שלנו, קיבלה ביקורת כשהיה צריך. כשאביגדור פלדמן (הסנגור הנוסף שייצג את קם במהלך ההליך המחוזי) אמר בבית המשפט, הלקוחה שלי הייתה ילדה מטומטמת, זה בטח לא היה לה נעים".

- כל אחד היה מוכן להיקרא מטומטם, אם בזכות קו ההגנה הזה הייתה נמנעת ישיבתו בכלא.

"אז קחי את הדברים שאמרו עליה בתקשורת; איך שהפכו אותה לבוגדת, לנבל הגדול של האומה. בשלב מסוים, תודה לאל, היא נגמלה מקריאת הטוקבקים. כיף גדול זה לא היה".

- בסרט ששודר עליה בערוץ 10 היא דווקא מספרת איך נהנתה לחפש פרסומים חדשים עליה מדי כמה שעות.

"רוב הצילומים שמופיעים בסרט מתארים את חוסר הבנת המצב שהיה לה בהתחלה. בחודשים שבהם היה בישראל צו איסור פרסום על הפרשה, היא הוטרדה מהשאלה איך יאייתו את השם שלה בחו"ל; האם יכתבו קם עם שני M או עם אחד. לקח זמן עד שנפל לה האסימון והיא הבינה שכל מה שקורה לא ממש מגניב.

"ואז, לא רק שהרבה פרסומים היא הפסיקה לקרוא. יש בתיק חומרים שרציתי שהיא תקרא, כהכנה לעדות שלה בבית המשפט, והיא סירבה. היה לי חשוב שהיא תקרא את העדות שלה בשב"כ; שתיזכר מה אמרה שם, תגיד מה נכון ומה לא. אבל היא לא יכלה נפשית לחזור למצב שבו הייתה בשב"כ".

- אז מאחורי הקלעים היא לא הייתה כזאת חסינה.

"עדיין היא גילתה חוזק רב, ויכול להיות שזה גם פגע בה. בחורה מאוד חכמה, שהתחילה להצליח מקצועית וחברתית, מוצאת את עצמה בבור עמוק. היית מצפה שתעלה על דוכן העדים ותזיל דמעה. שתפגין איזו מצוקה בפני בית המשפט. ולא. הכול אצלה היה קורקטי, חד, שכלתני".

- לא הצעת לה להראות קצת יותר רגש?

"אני לא נותן הנחיות כאלה. זה לא מקצועי, וזה גם היה נראה מזויף. זה הבן אדם. גם בסימולציה היא הייתה ככה. ועכשיו היא תזדקק מאוד לחוזק הזה. שכלית, היא הבינה שיש אפשרות ממשית שתישלח לכלא. נפשית? אני מקווה".

- המלצת לה ללכת לטיפול?

"כל עורך דין הוא חצי פסיכולוג, אבל לא פסיכולוג באמת. חשבתי שראוי שהיא תחשוב על טיפול פסיכולוגי במהלך תקופת מעצר הבית, אבל היא חשבה שהיא לא צריכה את זה. ואני לא יכול לכפות כמובן".

- אז איך הגיעו לקם?

קשה להפתיע בכל הקשור לתיק קם, שהעבירה קרוב לאלפיים מסמכים מתקופת שירותה הצבאי לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. התיק אמנם התנהל בדלתיים סגורות, אבל זכה לאין-ספור ניתוחים ופרשנויות. ועדיין, כמה מהפרטים שמספק להמן גורמים לאוזניים להזדקף. "יש דברים שנשארו עדיין בגדר תעלומה", הוא אומר. "עד היום, המדינה שומרת על חיסיון לגבי האופן שבו הגיעו לקם".

זה לא ברור? יום למחרת פרסום כתבתו של בלאו על הסיכולים הממוקדים, כבר הצביע העיתונאי יהונתן דחוח הלוי, כי מקור המסמכים הוא בלשכת אלוף פיקוד מרכז. קם עצמה סיפרה בערוץ 10 שהורתה לחיילת לצרוב לה מסמכים מתיקייה לדיסק-און-קי. זה מצמצם את מעגל החשודים באופן ניכר.

"בואי נלך עם מה שאת אומרת. החיילת הזאת מעולם לא אותרה, אבל לא זה מה שחשוב. יותר מעניין שלקח להם 13 חודשים להגיע אליה, מאז פורסמה הכתבה במוסף 'הארץ'. למה רק בדצמבר 2009 מתקשרים להזמין אותה לחקירה? או שבשב"כ יש חוקרים מאוד גרועים, מה שצריך להפחיד אותנו כאזרחים, או שהיה עוד משהו באמצע".

- אולי חיכו לעוד פרסומים, כדי להבין אם מדובר בהדלפה נקודתית או בשיטה?

"זה נכון שהיו עוד כמה כתבות שבלאו פרסם בזכות החומרים של קם. אחת על כך שגלעד שליט הוא בתחתית סדר העדיפויות והשנייה על מעקב שמתבצע אחרי פעילי שמאל בשטחים; אבל כולם פורסמו בהפרש זמנים קצר".

- אז למה אתה מתכוון?

"העליון כבר אישר בפנינו, אחרי שהגשנו בקשה לגילוי חומר הראיות, שפריצת הדרך בחקירה הייתה אחרי שבלאו מסר 51 מסמכים (שנה אחר-כך העביר את היתר). ועדיין, הוא מסר את המסמכים בספטמבר וקם נחקרה בדצמבר. מה קרה ב-3 החודשים האלה? התובעת עו"ד הדס פורר-גפני חשפה לראשונה, במסגרת הטיעונים לעונש, שהם חיכו שבלאו יצא מהארץ כדי לחקור את קם".

- למה?

"לא יודע. היא סירבה לפרט. אולי כדי שלא ידברו, אבל זה מוזר, כי הרי היא לא בבית מעצר, ואפשר לתקשר גם מחו"ל".

- אתה רומז שהוא הסגיר אותה ונעלם?

"אני לא חושב שהוא שדיבר עליה. אני באמת לא מבין את זה. מה שעוד מעניין זה שכשהפרקליטות דרשה צו איסור פרסום על התיק, היא נימקה את זה בטענה שאסור שבלאו ידע שיש חקירה כזו. הם כנראה הניחו שהוא יוצא לשבוע-שבועיים וחוזר. הם לא העריכו שיחליט להישאר בחו"ל".

- ככה התביעה ניסחה את הבקשה? למה לפרקליטות בכלל לחשוש שבלאו ידע שתפסו את קם?

"אולי הם לא האמינו לו שאין ברשותו עוד מסמכים, מה שהתגלה כנכון. אולי הם פחדו שמישהו ינסה לחטוף אותו בחו"ל בהנחה שהמסמכים איתו. הם לא אמרו במפורש שאסור שבלאו ידע מהחקירה, אלא סיפקו נימוק כללי יותר - צורכי החקירה מחייבים חשאיות. אבל אנחנו יודעים שפעולת החקירה היחידה שהתבצעה מהגשת הבקשה לאיסור פרסום ועד שבלאו חזר לארץ הייתה חקירתו של בלאו".

- מה לגבי החקירה של קם?

"לא הייתה כאן חקירה ממושכת. רוב התיק בנוי על ההודעה שלה בשב"כ שהייתה מאוד מפורטת. לפני שהיא בכלל התייעצה עם מישהו, היא מסרה הודעה מלאה וכנה; כנה חלקית, בואי נאמר, בגלל עניין המניע. לא הזהירו אותה, לא הציעו לה להתייעץ עם עורך דין. אחד הדברים שסייעו לנו להגיע להסדר הטיעון היה העובדה שהחקירה התנהלה בצורה פגומה, וגם המדינה הבינה את זה. קם לא הבינה בכלל שהיא בבעיה, ושהיא במעמד של חשודה, והייתה מאוד משועשעת מהסיפור".

- במה זה התבטא?

"דיברה איתם על קבוצות ספורט, על מה היא עשתה בתיכון, אילו כתבות היא אוהבת לכתוב, מה היא חושבת על ההתחרדות של ירושלים. היא מספרת להם בגאווה על כך שהופיעה בטלוויזיה כבר בגיל 17 כדי להסביר כמה טוב לקיים יחסי מין בגיל צעיר, הייתה בעמדת הטיזינג. נורא מתרברבת ומנסה לשים עצמה בשורה אחת עם החוקרים. ואז היא גם אמרה, תסלחי לי, את הקשקושים השמאלניים שלה, שאני לא יודע כמה היא עצמה האמינה בהם באותו זמן. אנחנו יודעים שלא זה מה שהניע אותה בזמן אמת".

- קו ההגנה שמציג אותה כבחורה מבולבלת, במקום כאידיאולוגית מחושבת, לא ממש הוכיח את עצמו בהמשך הדרך.

"אני לא טוען טיעונים שאני לא מאמין בהם, ואני באמת מאמין שהיא פעלה מטמטום ומחוסר בשלות. אפילו שמניע אידיאולוגי זה דבר יפה ונאצל, לא קניתי את הקשקושים האלה. הבאנו מספיק הוכחות שהראו שלא רק שלא זה מה שהניע אותה, היא גם כתבה באותן שנים מאמרים בגנות הסרבנות ובעד סיכולים ממוקדים. חבל שבית המשפט נתן פסק דין קצת מעליב, ולא ניתח את הראיות הרבות שהראו שלא באמת היה לה מניע. הרי היא צרבה עוד דיסק של מצגות, שבסופו של דבר שכחה לקחת, היא לא באמת איזו מאטה הארי מתוחכמת".

"המדינה ניפחה את הסיפור"

4 חודשים הוטל צו איסור פרסום על כל פרט בפרשת קם. השמועות התרוצצו, פה ושם הופיעו רמיזות ברשת שהוסרו מחשש לסנקציות המדינה או בגלל תחנוניה של קם, שחששה מנקמתה של מערכת הביטחון. התקשורת הממוסדת נאלצה להתאפק עד אפריל 2010, אז הותרה לפרסום הפרשה. למרבה ההפתעה, זה לא תסכל את ההגנה.

"לא רק שלא ביקשנו את הסרתו של הצו, עשינו הכול כדי שהסיפור לא יצא לתקשורת", כך להמן. "לא הפריע לי שיש איפול כבד. מצדי הוא יכול היה להימשך עד ההגעה להסדר טיעון. זה היה עושה לקם רק טוב אילו הייתה נחשפת לאחר שכבר ירדה העבירה של פגיעה בביטחון המדינה. החשיפה התקשורתית הזו לא שירתה את עניינה, בטח לא עם הדמוניזציה שעשה לה ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, במסיבת העיתונאים שכינס".

- ועדיין, קם הורשעה בעבירות של ריגול חמור, שכללו איסוף של מידע סודי, החזקתו ומסירתו ללא היתר. הדברים נופחו עד כדי כך?

"פרקליט המדינה משה לדור הודה בראיון ל'הארץ' שמלכתחילה לא האמין שקם רצתה לפגוע בביטחון במדינה. אז למה האשמת אותה בזה, אם לא כדי לנפח את הסיפור? זה מסוג הטריקים שמתאימים לעורכי דין פרטיים ולא לפרקליטות שאמורה לייצג את האינטרס הציבורי. המדינה הייתה חייבת להעצים את הסיפור כדי לתרץ את הארכת צו איסור הפרסום ואת הפיכת קם לסוג של מיסטר איקס. אפשר לראות בזה עבירה גוררת עבירה".

- חזקה על השופטים שהם אנשים אינטליגנטיים וביקורתיים. איך הם נתנו לזה יד?

"כשאומרים לשופט או לפרקליט 'ביטחון המדינה' הוא נעמד ומצדיע. ראיתי את זה קורה בבית המשפט. מגיע המומחה של התביעה, רס"ן ממחב"ם (מחלקת ביטחון מידע), חתיך, שרירי וגבוה, מדיו מגוהצים לעילא ולעילא, והוא מספר כמה זה היה איום ונורא אם המידע שקם לקחה היה מגיע לאויבינו, כי מדובר במסמכים שחלקם סודי ביותר. ואני דווקא שירתי במודיעין, וזוכר איך גם הסכם אוסלו ב' עם חתימתו של ערפאת הוגדר במצגות כסודי ביותר. אבל זה כבר לא משנה אילו דוגמאות אביא. בית המשפט כבר שבוי בקונספציה".

- כאיש מודיעין, נוח לך עם המעשים של קם? חיילים יכלו להיהרג אילו תוכניות מבצעיות שהיו בדיסק היו נופלות לידיים הלא נכונות.

"אל תשכחי שהיא העבירה את החומר לעיתונאי שמחויב לצנזורה, לא לוויקיליקס. קראתי את כל 1,800 המסמכים שלקחה, מה שכנראה לא עשו השופטים, ולא שי ניצן מפרקליטות המדינה שניזון מכל ההגזמות של שירות הביטחון. אני מסכים שזה לא היה בסדר, והיו שם דברים, שאילו הם היו יוצאים, זה לא היה טוב. אבל גם לא נורא. את יודעת מה, גם אם תהיה עוד ענת קם, צה"ל לא יתמוטט".

* הכתבה המלאה - במגזין G שחולק למנויי "גלובס"