"אין ראיות" זה כמו "חוסר אשמה"?

משהו טוב עוד יכול לצאת מפרשת השופט יורם דנציגר, אם ינצלו אותה כדי לבחון מחדש את מדיניות סגירת התיקים על ידי הפרקליטות. כיום, קיים הנוהג לסגור תיק באחת משתי צורות: בגלל היעדר ראיות מספיקות, או מחוסר אשמה. לכאורה, זה נראה כמו הבדל סמנטי, כי אחרי הכול, מה שמעניין את החשוד זה כתב האישום. אלא שכאן בדיוק הבעיה: יש מצבים שבהם מחליטים שלא יהיה כתב אישום - אבל בהחלט יש אישום, אפילו הרשעה - ללא משפט.

סגירת התיק מאיזו סיבה?

דנציגר, שופט העליון, יצא לחופשה לאחר שהפרקליטות התחילה לבדוק חשדות על עסקים שהיו לו, בתקופת היותו עורך דין, עם לקוח לשעבר, ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני. המשטרה חקרה במשך חודשים ארוכים, יש להניח ביסודיות, ולפי דיווחים עיתונאיים, עומד התיק להיסגר. השאלה שנותרה פתוחה היא: להיסגר מאיזו סיבה? היעדר ראיות, או חוסר אשמה? על כך אמור להחליט היועץ המשפטי, יהודה וינשטיין.

מה שנראה כהבדל לא משמעותי, יכול להרוס לדנציגר את עתידו, ולהכתים את המוניטין שלו כאדם וכמשפטן. כי "היעדר ראיות מספיקות", מה זה אומר? שכנראה קיימת אשמה, אלא שלא בטוח שניתן להוכיח אותה.

ההבדל הלא קטן

עכשיו, בואו תראו כמה זה לא הוגן - כלפי דנציגר, או כל אדם במצבו. אם יחליט וינשטיין על "היעדר ראיות מספיקות" - דנציגר לא יוכל לחזור לתפקיד השיפוטי הרם שיש לו, ושאליו שאף להגיע כל חייו. רק "חוסר אשמה" יפתח לדנציגר את הדלת חזרה לעליון, וגם "ינקה" אותו, ככל שניתן בחברה שבה "אין עשן בלי אש", גם כאשר אין שום אש.

הנוהל הזה הופך למעשה את היועץ המשפטי לשופט. אלא שלהבדיל מבית משפט, הוא מחליט מבלי שינהל משפט. למרות זאת, החוק מעניק ליועץ את הסמכות לגזור דינו של אדם. שהרי מבחינת עיסוקו ושמו הטוב של אדם, אין הבדל מעשי רב בין פסק דין מרשיע בבית המשפט, לבין פסק דין מזכה בגלל "היעדר ראיות מספיקות". בשני המקרים, מוטל כתם על שמו של אדם, ועל יכולתו לשמש בתפקידים מסוימים.

זכאי, נקודה

השורה התחתונה: מדובר כאן בפסק דין של איש אחד, הניתן ללא משפט, והחורץ גורל אדם, וזה עומד בניגוד לעקרונות של צדק משפטי וחברתי. לפי דעתי, היה צריך כבר מזמן לבטל את האבחנה הזאת, ולקבוע: אם הפרקליטות לא משוכנעת בזכאותו של אדם, שתעביר את ההחלטה על כך לבית המשפט; אם היא מחליטה לא לעשות זאת, עליה להכריז על החשוד כזכאי לחלוטין, בלי אם ואבל. בהתאם לכך: אם יוחלט לא להעמיד לדין את דנציגר, זו תהיה הזדמנות מצוינת לקבוע את הכלל התקדימי הזה לגביו. זכאי, נקודה.