חברת אוטוטו

ה"תספורת" של אורכית הרסנית לחסכונות הציבור לא פחות מ"תספורות" הטייקונים

תספורת של מיליארד שקל, ואף אחד לא קם, אף אחד לא מתרגש, אף אחד לא עושה מזה עניין. ייתכן שעומס האירועים השבוע - מפרישות גליה מאור ושלמה ינאי ועד דליפת פרטי כרטיסי האשראי לרשת ועליית מחירי החשמל - דחק את סיפור התספורת הקצוצה הצדה. גם ייתכן שחברי הכנסת הערניים, אלה המומחים בעשיית הון פוליטי מההתרחשויות בשוק ההון, התרשלו בקריאת מדורי הכלכלה ולא שמו לב או לא השכילו להבין את המשמעות של התספורת. אפשר גם להבין אותם: התספורת לא קפצה לראש הכותרות; אין בה כל הרכיבים שיהפכו אותה לסיפור עם רייטינג גבוה ומסרים קליטים כמו טייקון מפורסם שקל לשנוא, אג"ח, ציבור, שמיטת חובות וקומבינות. מדובר בתספורת מסוג אחר, תספורת אלגנטית, היי-טקיסטית, אבל בכל זאת בעלת אותה משמעות שכולנו מכירים: כיסוח הכסף שגויס מהציבור.

חברת ההיי-טק אורכית קיימת זה 22 שנה, 15 מתוכן כחברה ציבורית. חייה של אורכית היו סוערים מאוד, כפי שנראה בהמשך, עד שהחליטה השבוע להתגלגל בין בתי המשפט בישראל בגלל הצרות הידועות - הפסדים כבדים, כסף שאוזל והולך בקופה, מניה שצנחה כמו אבן לשווי אפסי, בעלי אג"ח מוטרדים ובקשה להגנה מפני נושים.

אורכית מייצרת ומספקת ציוד תקשורת המיועד לשירותי פס רחב בעלי קיבולת גבוהה. אל תשאלו אותנו מה זה אומר, כי אנחנו ממש לא מבינים בשבבים מתוחכמים, פס רחב וכל הג'יבריש הזה שאמור להפוך את החיים שלנו לקלים יותר. אנחנו רק יודעים, או לפחות התרגלנו לחשוב כך, שמדובר בחברת חלום, שכרגע עומדת בפני שלוש אפשרויות: או שהיא תתרומם, או שהיא תיבלע בידי אחת הגורילות, או שהיא תדעך. ככה זה בהיי-טק ובהון סיכון. הבעיה עם אורכית היא שמדובר בחברת החלום הכי נצחית שאנחנו מכירים: החלום הוא לא לשלוש-ארבע או אפילו חמש שנים, שבסופן הוא מתממש או שסוגרים את הבאסטה. זה חלום שנמשך כבר 22 שנה ומעולם לא התממש. אורכית היטיבה תמיד ליצור רושם שהיא אוטוטו פורצת, אוטוטו זוכה במגה-חוזים, אוטוטו מרוויחה בטירוף ואוטוטו עפה לשמים. 22 שנה היא כבר אוטוטו, ו-22 שנה היא חיה בשביל האוטוטו הזה.

איך אפשר לחיות זמן רב כל כך על אוטוטו בלי להרוויח כמו שצריך? הרי נדרש כסף בשביל המנהלים, העובדים והפיתוחים החדשניים. או, כאן בא לעזרתה של החברה שוק ההון, שמימן את החלומות, שוב ושוב, לאורך 15 שנה. אורכית ומנהליה ניהלו רומן ארוך עם שוק ההון וגילו כישרון פיננסי יוצא דופן והרבה יותר גדול מהכישרון להפיק ערך מהפיתוחים של החברה בתחום הפס הרחב.

אריק פנט ואיציק תמיר, שני המייסדים של החברה, הם באמת יזמים עלא כיפאק, שבשיא ההייפ בהיי-טק, אי אז בשנת 2000, ניהלו חברה שהייתה שווה 1.7 מיליארד דולר. פנט ותמיר ממש לא אוהבים לשתף את הציבור בתחושותיהם. לכל אורך התקופה שבה הייתה אורכית חברה ציבורית, הניסיון להוציא מהם ראיון דמה לניסיון להוציא מים מסלע. הם חזק בענייני השו-שו, לא רק בענייני האוטוטו. פנט אף הודה באחת האסיפות של החברה: "לי עצמי אין חיבה מיוחדת לא לעיתונים, לא לעיתונאים ולא למה שהם אומרים". פנט צודק: איזה מטומטמים היינו, איזו חפיפניקיות חשפנו וכמה נאיביות גייסנו כדי לקנות שוב ושוב את החלומות שפנט מכר לנו בתמימותו. בואו נראה מה היו שווים באמת החלומות הללו, באמצעות שני מספרים.

344 מיליון דולר, כ-1.3 מיליארד שקל, הם היקף הגיוסים של אורכית בשוקי ההון. 8 הנפקות, בוול-סטריט ובישראל, במניות ובאג"ח (ראו טבלה), רק ממחישות את העובדה שאורכית הפכה למכונת הנפקות משומנת, שמזכירה חברה פיננסית יותר מאשר חברת היי-טק. כמובן, חלק הארי של הגיוסים (במיוחד במניות) נשרף בניסיונות של אורכית לפרוץ לעולם עם הפיתוחים שלה בתחום הפס הרחב. למען ההגינות, אנחנו חייבים להודות שהניסיונות הללו צלחו לפרקי זמן מסוימים, גם אם קצרים: בתחילת שנות ה-2000 ובאמצע העשור הקודם הצליחה אורכית להגיע להכנסות שנתיות מכובדות של כ-100 מיליון דולר, ואף הרוויחה פה ושם, אבל הסך הכול היה עגום: ב-12 השנים האחרונות, שמונה שנים הסתיימו בהפסדים כבדים שאילצו את אורכית לעשות את הדבר החביב עליה: לגייס, לגייס ולגייס.

32 מיליון דולר, כ-120 מיליון שקל, הם היקף מכירות המניות ע"י פנט ותמיר, שנעשו עוד ב-2005-2006, השנים היותר מוצלחות של החברה, כשהמניות שייטו בשמים. שני המייסדים אמנם השקיעו חלק מהכסף הגדול שזרם אליהם חזרה בניירות ערך של החברה (באג"ח), אבל אין צורך לרחם עליהם ולארגן להם מגבית כדי שיוכלו לגמור את החודש. השורה התחתונה כבר מוכרת לקוראים מחברות אחרות בענפים מסורתיים: בעלי המניות ובעלי האג"ח מתרוששים, בעלי העניין מתעשרים. וכמובן, תעשיית הפיננסים שגובה עמלות שמנות על כל הנפקה הייתה מרוויחה גדולה נוספת מהרומן הסוער והממושך בין אורכית לשוקי ההון.

בשלב הזה, ייתכן שקוממנו על עצמנו לא מעט קוראים; הרי יש שני הבדלים מהותיים בין אורכית לשאר המסתפרים הקונבנציוליים. האחד הוא שבמקרה של אורכית מדובר בהיי-טק, ענף תחרותי מאין כמוהו, מנוע הצמיחה של המשק, שהסיכון בו גדול מאוד. הוא בנוי על יזמים מוכשרים שמנסים שוב ושוב להצמיח את הצ'ק פוינט הבאה, ולכן הכישלון של אורכית אינו צריך לעורר התרגשות רבה; הוא סטנדרטי. ההבדל הנוסף הוא שרוב הכסף שהושמד על ידי אורכית גויס במניות, מכשיר שונה בתכלית מאג"ח. מי שמשקיע במניות יודע שאלו כללי המשחק - אפשר להפסיד את המכנסיים, ולעתים גם אפשר להרוויח. לעומת זאת, באג"ח מדובר בהלוואה - צריך להחזיר אותה בכל מצב.

הטיעונים הללו אמנם ראויים, אבל המקרה של אורכית קצת שונה, הן באורך החלום והן בהיקף הגיוסים. לפעמים הבטחות לדבר הגדול הבא בפס הרחב אינן שונות במהותן מהבטחות לתשואה פנטסטית בנדל"ן במזרח אירופה. ולפעמים, התספורת במניות הרבה יותר גרועה מאשר תספורת באג"ח. היא נחשבת אמנם לגיטימית וכשרה בעיני רבים, אבל כישלון ניהולי ממושך, שמשמיד ערך במאות מיליונים, הרסני הרבה יותר לחסכונות של הציבור מעוד תספורת מכעיסה באג"ח.

מכונת ההנפקות של אורכית
 מכונת ההנפקות של אורכית