לקראת יום כיפור חשמלי

1. חברת החשמל היא חברה עצומה בכל קנה מידה: על פי נתוני המאזן, מספר העובדים, גודל החוב לבעלי אג"ח ובעיקר בהיותה מונופול רב כוח המספק בלעדית חשמל לכל המדינה (למעט יצרנים שוליים). מכוח כל אלה, היא מעסיקה באופן קבוע את הציבור, את משרדי האוצר והתשתיות (להם אחריות לתשתית, לפיתוח משק החשמל, לביצועיה של החברה ולחובותיה לבעלי האג"ח), את הרגולטורים ואת כלי התקשורת.

מובן שבצד כל אלה אחראיות מועצת המנהלים והנהלת החברה לתפקודה התפעולי והפיננסי של חברת החשמל, ולהתנהלותה על פי כללי מינהל תאגידי תקינים. למרבה הצער, ספק אם כל הגורמים הללו אכן ממלאים את תפקידם כיאות, ומודעים לאחריות המוטלת עליהם.

2. הממשלה חוטאת לחברת החשמל ולמשק החשמל כמעט בכל היבט. החברה גייסה ומגייסת מאות מיליוני שקלים, לעיתים במחיר מופקע ממש, לצורך רכישת דלקים ולצורך פיתוח, ומשרד האוצר מסרב להגדיל את הונה או לערוב לגיוסיה. זאת, למרות שהיא פועלת לפי הוראותיו והוראות משרד התשתיות, ולמרות שביום פקודה - להבדיל ממה שקרה בפרשת אגרקסקו - תאלץ הממשלה לעמוד מאחוריה.

מחיר ההתנהלות הזאת של הממשלה בא לידי ביטוי בהחלשת החברה, בהימנעות מפיתוח משק החשמל ובהעלאת מחירים. שרי התשתיות לדורותיהם תרמו במידה רבה למצבה הקשה של החברה ואילצו אותה להיכנס להשקעות תשתית שלא יכלה לעמוד בהן

האוצר ומשרד התשתיות ויתרו למעשה על כל מתווה של התייעלות בחברה או שינוי מבני בה, למרות הוראות מפורשות בחוק החשמל. רשות החשמל מקיימת מדיניות קבלת החלטות בלתי קוהרנטית, כשעל החלטותיה אין כל בקרה. לא ניתן לעמוד על הבסיס להחלטות, ובין השאר היא אינה מכירה בחלק מההוצאות שהוצאו בייצור החשמל, לצורך חישוב התעריף, וכך מונעת מהחברה הכנסות המגיעות לה. דוח הבנק העולמי מצביע על התנהלות רשות החשמל כאחד הגורמים העיקריים להורדת הדירוג של החברה.

הזיגזוגים בהחלטות הרשות, יחד עם אלה של משרדי האוצר והתשתיות, הרגו למעשה כל יוזמה לאנרגיה ירוקה שתקל על הרזרבות המתמעטות, ותרמו באופן ישיר להגדלת חובותיה של החברה. הממונה על השכר באוצר נמנע מלהפעיל את סמכותו לביטול חריגות שכר בלתי חוקיות ולהשבת כספים, וביחד עם ההנהלות החלשות הוא אפשר במשך השנים, ומאפשר גם היום, ניפוח משכורות הן לעובדי החברה והן לפורשיה.

בנוסף לכך, רשות ניירות ערך ורשות החברות מתירות לחברה (כמו גם לחברת מקורות) להגיש דוחות כספיים בהתאמה לאינפלציה, דבר ששום חברה ציבורית אחרת אינה זכאית לו. הדיווח הזה מנפח את הונה העצמי של החברה הרבה מעבר להון האמיתי שלה, ואינו מאפשר השוואה לשום חברה אחרת. העיקר שבזכותו אפשר להימנע מהזרמת הון לחברה.

3. מחדלי משרדי הממשלה והרגולטורים אינם פוטרים את הנהלת החברה ומועצת המנהלים שלה מאחריות. אלה לא השכילו במשך כל השנים להביא לשום התייעלות או לקיצוצי תקציב, למרות השומנים הרבים העוטפים את התנהלות החברה: עודף של 2,500 עובדים, שכר מופרז ללא אישורים, מינויים שאינם על פי הכללים, קידום מחוץ לקריטריונים, מתן קביעות מחוץ לתור, פיקוח חסר על מכרזים ונפוטיזם.

4. למרות שכולם מודעים לבעיות האלה, קצרה היד מלחייב את מקבלי ההחלטות לפעול בדרך שתמנע משבר. ועדיין ישנם שני נושאים שבהם ניתן להביא לשיפור משמעותי גם בתנאים הקיימים: אגירה שאובה, ומונים חכמים.

אגירה שאובה היא הדרך לרפא את חוסר האפשרות לאגור חשמל. בניגוד למוצרים אחרים, שניתן לייצרם, לאחסנם, ולמכרם זמן רב לאחר הייצור, הרי שאת החשמל מוכרים ממש בעת ייצורו, ואין אפשרות מעשית לאגור אותו. הפתרון שמצאו לכך מהנדסים חכמים הוא ביצוע שאיבת מים לגובה בשעות שבהן הביקוש לחשמל הוא מינימלי (שעות הלילה), והזרמתם מטה, בכוח הכובד, בשעות העומס, לצורך הנעת טורבינות המייצרות חשמל.

אין מדובר בייצור אזוטרי. מתקן אגירה שאובה יכול לספק את כל שתחנת הכוח באשקלון או בחדרה מספקת. מעבר לכך, האגירה השאובה ניתנת להפעלה על ידי גורם חיצוני, חוסכת צורך ממשי בהקמת תחנות נוספות לפחות בטווח הבינוני, היא מווסתת את צריכת החשמל, מעלה את הרזרבות, ומונעת נקודות שיא בהן לא תוכל החברה לספק ביקושים.

למרות כל זאת, התנהלות נרפית של משרד התשתיות, רשות החשמל, משרד האוצר והחברה עצמה, ומלחמה על פרינציפים מיותרים, גרמו לכך שעד היום לא החלה פעילות בנושא.

עניין אחר שאינו מקודם דיו הוא המעבר לצריכה חכמה וחסכונית באמצעות לוחות חשמל ומונים חכמים. כיום אין אפשרות מעשית לחברת החשמל להעביר את מרבית צרכניה (למעט מספר מצומצם של צרכנים גדולים) לתעריף דיפרנציאלי. משמעות תעריף כזה היא שהחברה והצרכן יוכלו להגדיר שעות בהן יצרוך הצרכן פחות חשמל (שעות העומס), וישלם פחות על צריכתו בשעות אלה. חברת החשמל, בתיאום עם הצרכנים, תוכל לווסת את הביקושים, וצרכנים נבונים ייהנו פעמיים: הן על ידי הקטנת צריכה והן על ידי תשלום נמוך יותר. להערכת מומחים, צעד כזה יכול לחסוך בטווח של שנים ספורות 10%-15% מתצרוכת החשמל.

המהלך הזה אינו מקודם בגלל הוועד, היודע שמעבר למערכת כזאת ייתר את תפקידם של קוראי המונים, ובגלל הנהלת החברה, שאינה חפצה בעימותים ואף חוששת שהקטנת הביקוש לחשמל תקטין את הכנסותיה. גם משרדי התשתיות והאוצר מודעים ליתרונות, אך כרגיל נמנעים מלהשקיע מעט בטווח הקצר כדי להרוויח הרבה בטווח הארוך.

5. העובדה שיש גופים רבים האחראים למצב הקשה, וכל אחד מהם מטיל את האחריות על אחר, מטילה ספק באפשרות שמשהו ישתנה ללא זעזוע. הסיכוי לשינוי הוא יום כיפור חשמלי, שיגיע בשל מצבה הפיננסי החמור או בשל מגבלות ייצור ואספקה. אולי אירוע כזה יהיה מבחינת משק החשמל, מה שהייתה השריפה בכרמל למכבי האש.

הכותב שימש כדירקטור וכממלא מקום יו"ר חברת החשמל