זכות וחובה בבנק ירושלים; אורי פז - אביר הצדק החברתי?

לבנק המנוהל על ידי אורי פז מגיע כל הכבוד על ההתחייבות שלו להעניק לציבור ריבית גבוהה במיוחד על הפיקדונות ■ אבל כשפז מבקש למצב את המהלך כחלק מהמחאה החברתית, אין מנוס מלהזכיר לו את תכנון המס היצירתי שסידר לעצמו כדי ליהנות משכר גבוה יותר

("מי שיש לו חמאה על ראשו, מוטב שלא יתהלך בשמש")

לבנק ירושלים מגיעים פרחים על הגישה הצרכנית. הבנק התחייב לתת באופן קבוע ריביות גבוהות במיוחד על פיקדונות, ובקרוב ישיק שיתוף פעולה עם רמי לוי. אבל מנכ"ל בנק ירושלים, אורי פז, לא הסתפק בזה. קמפיין תקשורתי מתוכנן היטב, אותו מוביל יועץ התקשורת של הבנק, מנסה למצב את פז כאביר הצדק החברתי.

"הבנקים עושקים את הלקוחות", הסביר פז במסיבת עיתונאים ברצינות גמורה, "יש להם שיטה שנקראת שיטת המינימום והם נותנים ללקוחות את הריבית הנמוכה ביותר שאפשר". פז, כדאי להזכיר, כיהן בתפקידו הקודם כראש החטיבה הקמעונאית של בנק הפועלים. אז כנראה לא הפריעו לו הריביות האפסיות.

בהמשך הזמין פז את ראשי מחאת הקוטג' לפגישה, ובהודעה לעיתונות שיצאה לאחר מכן, הוא לא שכח להזכיר שבנק ירושלים מתחייב לתת ריביות גבוהות במיוחד. אך כמו בפתגם בו פתחנו, מי שיש לו חמאה על הראש עדיף שלא יצא החוצה אל השמש הלוהטת. ובמקרה של פז אפשר להחליף את החמאה בארנק, ליתר דיוק, בחברת ארנק.

חברת ארנק היא תכנון מס הנפוץ מאוד בשנים האחרונות בעשירון העליון. מאחר שמס החברות נמוך מהמס על הכנסות יחיד, נוח לאגור רווחים בחברה המוגדרת כמי שמספקת שירותי ניהול, וכך לשלם מס נמוך עד לחלוקת הרווחים כדיבידנד. כך חוסך המנהל דמי ביטוח לאומי, שמוטלים על שכר אך לא על דיבידנדים. ועדת טרכטנברג המליצה לטפל בחברות הארנק, ברשות המסים רואים בהן בעיה, ובאוצר צוות מיוחד מטכס עצה בניסיון לעצור את התופעה, שעולה למדינה לא מעט.

עם כניסתו של פז לבנק ירושלים, כאשר נערך המו"מ על תנאי השכר שלו, התברר שהסכום אותו רצה פז לקבל היה גבוה מזה שהבנק התכוון להעניק לו. פז לא אמר נואש, הפגין חשיבה יצירתית, ומצא דרך להוזיל את עלות העסקתו לבנק: הוא הקים "חברת ארנק". כך, בנק ירושלים ישלם פחות, פז יקבל יותר, וכולם נהנים. כולם חוץ מהמדינה כמובן, שהכנסותיה ממס נפגעות. כך קרה שמנכ"ל בנק ירושלים אינו מוגדר כעובד בנק, ובאופן רשמי בנק ירושלים פשוט שוכר שירותי ניהול עבור משרת המנהל הכללי מהחברה שבבעלות פז. אבסורד? כן. חוקי? בוודאי. לגיטימי? לטעמנו לא.

לטעמנו, יש פגם אתי במצב בו מנכ"ל בנק לא מגדיר את עצמו כעובד הבנק רק כדי לחסוך לעצמו תשלום מס של כמה אלפי שקלים בחודש. ולא שפז מקופח חלילה. שכר הברוטו שלו הוא כ-130 אלף שקל בחודש, ואליו מתווספים תנאים סוציאליים ומענקים. אך לפז לא מזיזה הנראות הציבורית, ואנחנו לא מתפלאים. ככלות הכל הוא גדל בבנק הפועלים בעשור הקודם, בתקופת "החטוף ואכול", כאשר לאף אחד בסביבתו לא צרם בונוס של 30 מיליון שקל בשנה למנכ"ל.

"יש דברים שלא עושים"

חברת ארנק הרי אינה סוד. זה פטנט שכל הבכירים מכירים. ובכל זאת, אף מנכ"ל באף בנק לא מעלה על דעתו להקים חברה כזו. זה נראה רע מבחינה ציבורית, וכפי שאומר לנו בכיר במערכת הפיננסית "זה חוקי, ויש דברים שמותר לעשות, אבל כמנהלי כספי ציבור אנו לא עושים אותם". כך שמן הראוי שלפני שפז מספר לכולם איך הוא דואג לצרכן ונושא ברמה את דגל הצדק החברתי, הוא יטרח להעניק דוגמה אישית ולא ינקוט תעלולים (חוקיים) להתחמקות ממס. מטעמו של פז נמסר בתגובה: "הכל נעשה כדין וכחוק".

הרווח והתשואה על ההון של בנק ירושלים
 הרווח והתשואה על ההון של בנק ירושלים