פרופ' שריג ומלחמתו בעובדות

פרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון, לא רוצה לעסוק בדמי הניהול. לדעתו, הדיון בעניין "חסר פרופורציות". מבחינת שריג, דמי הניהול צריכים להיקבע על ידי השוק "התחרותי". אם היה יכול, ואלמלא הנודניקים בתקשורת ובכנסת, היה מניח לכל הנושא. לרוע מזלו, הוא נדחק לפינה ונאלץ, כבר לפני שנה וחצי, להציג תוכנית להפחתת תקרת דמי הניהול, שעומדת היום על 2%, בשני שלבים: ל-1.5% מהצבירה ב-2012 ול-1.2% מהצבירה פלוס 5% מההפקדות השוטפות ב-2015.

כעת נמצא שריג במסלול התנגשות עם ח"כ חיים כץ, שתובע אולטימטיבית להוריד את התקרה ל-0.7%. בצר לו, משחרר שריג הצהרות לחלל האוויר שנועדו להסביר מדוע אין שום בעיה, השוק תחרותי והכול מצוין. תודה ששאלתם. עם זאת, בין האמירות של שריג ובין המציאות אין קשר רב.

1. "תסתכלו על בנקאות ותראו ריכוזיות מהי. תסתכלו על שוק הפנסיה ולא תראו ריכוזיות" (שריג בשבוע שעבר, בכנס הרצליה)

ובכן, יש ריכוזיות במערכת הבנקאית. יש חמישה בנקים גדולים והם מחזיקים ב-96% מהאשראי לציבור וב-95% מפיקדונות הציבור. ריכוזיות ללא צל של ספק. אבל בואו נביט על מה שקורה בענף הביטוח. הפתעה. גם שם יש חמש חברות ביטוח גדולות, והן חולשות על 96% משוק ביטוחי החיים. ומה קורה בענף הביטוח הפנסיוני? המצב לא יותר טוב. חמש קרנות פנסיה (שבבעלות אותן חברות ביטוח) חולשות על 97% מהשוק. ואיך הגענו למצב הזה? ב-2004 מכר האוצר את קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שחלשו אז על 75% מהשוק, לחברות הביטוח והקפיץ בבת אחת את הריכוזיות בענף.

אבל מבחינת שריג אין בעיה ואין ריכוזיות בפנסיה. מדוע? כי בשוק הגמל חמשת הגופים הגדולים הם 48% מהשוק. בכך שריג מתעלם באלגנטיות מהגדרת השוק הפנסיוני כפי שהאוצר עצמו קבע אותה: קופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי חיים הם חלקים שונים של שוק החיסכון הפנסיוני, עם אותם מוצרים שנועדו לאותה מטרה ואותם משווקים ומפיצים. והשוק, כפי ששריג יודע היטב, נשלט בידי חמישה שחקנים עיקריים - חברות הביטוח הגדולות, שבמקרה הן גם הבעלים של המשווקים הגדולים (סוכנויות ניהול ההסדר הגדולות) ושולטות ללא עוררין במשווקים הקטנים (סוכני הביטוח).

2. "השוק תחרותי וההוכחה לכך היא שהמחיר הממוצע בגמל נמצא מתחת לרף הנוכחי" (שריג בשבוע שעבר, בכנס הרצליה)

לשריג יש גם הוכחה שהשוק תחרותי. הנה עובדה שאין לערער עליה: דמי הניהול הממוצעים בשוק הם 1.02% בשעה שהתקרה היא 2%. אם לא גובים מהלקוחות את המחיר המרבי, יש תחרות, מסיק הפרופסור. מעניין איזה ציון היה שריג נותן לסטודנט שהיה מציג לו תזה כזו.

התזה של שריג מופרכת לחלוטין: (1) בשוק יש אפליית מחירים. הממוצע הוא בסביבות 1%, אבל שריג שוכח למרבה הנוחות שהפערים בין דמי הניהול שמשלמים לקוחות שונים גדולים מאוד. אם אתה לקוח פרטי תשלם לפחות 1.2%, תלוי בגובה הצבירה שלך, ואם אתה לקוח פרטי קטן, תשלם 1.6%-2%. אבל אם אתה לקוח שהוא חלק מקולקטיב, מקום עבודה, ארגון מקצועי, סקטור או קבוצת השתייכות אחרת, תשלם בדרך כלל כמחצית עד שליש מכך, בין 0.4% ל-0.7%. שישלח מר שריג את אנשי אגף שוק ההון לעשות סקר טלפוני בין קופות הגמל ולבקש הצעת מחיר ללקוח עם 40 אלף שקל, ונשמח לשמוע ולפרסם איזה בית השקעות יציע לו דמי ניהול נמוכים מ-1.8%.

(2) דמי ניהול נמוכים מהתקרה היו גם לפני 2005, בתקופה שבה הבנקים שלטו בשוק. הבנקים גבו בממוצע דמי ניהול של 0.65% ואף אחד לא טוען ולא טען אז שהשוק היה תחרותי. (3) מאז נמכרו הקופות לבתי השקעות ולחברות הביטוח, קפצו דמי הניהול ב-75%. באיזה שוק תחרותי אפשר להקפיץ תוך שנתיים את מחיר המוצר בשיעור כה גבוה? באיזה שוק תחרותי, למרות עלייה כה חדה במחיר, שיעור המעבר בין היצרנים זניח ונע בין 1% ל-3%?

3. כדי שתהיה תחרות, צריך שיהיה מספר גדול של מתחרים וחסמי מעבר אפסיים - שני פרמטרים שאכן קיימים בשוק הגמל, ובכל זאת השוק, כפי ששריג יודע היטב, אינו תחרותי. יש לכך שתי סיבות עיקריות: פערי המידע בין הלקוח ליצרן וההטיה של המשווק, קרי סוכני הביטוח.

המוצר הפנסיוני מסובך מאוד. הלקוחות אינם מבינים את המוצר, אינם יודעים כמה הם משלמים עליו, ואפילו אינם יודעים מי מנהל את כספם. מי שאמור לסייע ללקוחות הם המשווקים, סוכני הביטוח, אך הם מוטים לפי התגמול שהם מקבלים ומעבירים את הלקוחות בין קופות כרצונם ובהתאם לגובה העמלה, ההטבה או הטיול לחו"ל שהם מקבלים מחברת הביטוח. אם יש תחרות בשוק, היא בין חברות הביטוח על סוכני הביטוח ולא על הלקוחות.

אבל מבחינת שריג כל האמצעים כשרים כדי להסביר מדוע לא צריך לעשות דבר בנושא תקרת דמי הניהול. גם אם צריך לטעון טענות אבסורדיות כאילו "השוק תחרותי".