חזרתי!

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מסכם שבוע מוצלח אחרי שנה מוצלחת הרבה פחות. הוא נכשל בניסיון להוביל את המחאה החברתית וסומן למעשה כחלק מהבעיה ולא מהפתרון, ספג ביקורת חסרת תקדים מהעובדים הסוציאליים, שטענו כי הוא השיג להם הסכם בינוני לכל היותר, ובין לבין זכה לחשיפה מביכה כשמינה את בת זוגו למנכ"ל רשת החינוך עמל והכחיש תחילה כי לשניים קשר רומנטי. גם כוחו הפוליטי נחלש השנה, לאחר שהעוגן המרכזי של ההסתדרות בזירה הזאת, מפלגת העבודה, פרשה מהממשלה. כך, באופן אירוני, יצא עיני למאבק הציבורי החשוב ביותר שהיה פה זה שנים, בעיתוי הטוב ביותר מבחינת הבשלות של החברה הישראלית, דווקא כשהוא עצמו בתקופה החלשה ביותר שלו מאז נבחר לראשות הארגון.

והנה, למרות נקודת הפתיחה הבעייתית מבחינתו, עיני רושם היום הישג חשוב לו ובעיקר לעובדי הקבלן בישראל. אפשר שהדיבורים על רגע היסטורי או על מהפכה בשוק העבודה הם לא יותר מקלישאות או סיסמאות מנופחות, אבל אי אפשר שלא לבחון את השורה התחתונה ולהגדיר אותה הצלחה: אחרי יום אחד ורבע של שביתה, כמה עשרות אלפי עובדי קבלן צפויים להפוך לעובדים מן המניין, ו-200 אלף אחרים יזכו בפעם הראשונה לתוספות שכר והטבות נלוות. עיני השכיל להגדיר מראש את היעד ולמתן את הציפיות, כשחזר והדגיש כי המטרה היא צמצום התופעה של העסקת עובדי הקבלן, ולא חיסולה. ואם זה אכן היעד, הרי שהוא הושג היום.

רק אתמול חווה עיני על בשרו את היחלשותו הפוליטית. אחרי שהגיע להסכם משותף עם המעסיקים הפרטיים, מתוך תקווה כי שר התמ"ת שלום שמחון יחיל אותו על המשק כולו, לרבות המגזר הציבורי, שמחון הזכיר לו שהוא כבר לא שר במפלגת העבודה. הוא חבר במפלגת העצמאות, זו שהוקמה על ידי אהוד ברק, האיש שעיני כינה "אהבל". שמחון הבהיר שאין לו שום כוונה להוציא צו הרחבה, חלקי או מלא, בלי אישור מפורש מהבוס שלו, בנימין נתניהו. וככה הסעיף המרכזי הנוגע לקליטת עובדי הניקיון ולהשוואת תנאיהם של יתר עובדי הקבלן, נותר מחוץ להסכם במגזר הציבורי. לעיני נותר לדמיין רק איך עשוי היה להיראות ההסכם הזה אם ה"אהבל" היה בצד שלו היום.

גלגל הצלה מהשופטת ארד

באופן מעט אירוני, מי שהצילה אמש את עיני מהסכם מעט פשרני מדי, לאחר שהודיע כי יפסיק את השביתה אם נתניהו יסכים לסעיף השוואת התנאים בלבד, היא נשיאת בית הדין הארצי לעבודה נילי ארד - זו שעשתה לעיני "בית ספר" בחודשיים האחרונים. פעם אחר פעם היא נזפה בו במהלך הדיונים כמו מנהלת קשוחה בתלמיד בעייתי, ופעם אחר פעם מנעה ממנו את זכות השביתה. והנה, בסופו של דבר, לא רק שאפשרה לו לשבות ופרסמה פסיקה תקדימית שמרחיבה את זכות השביתה בענייני שיטות העסקה והפרטות, היא כפתה אמש על כל הצדדים להגיע להסכם משולש שעל פניו נראה משמעותי יותר מאותו צו הרחבה חלקי, בטח עבור עובדי הקבלן במגזר הפרטי.

בסיכומו של שבוע, עיני חוזר אל הזירה הציבורית וידו על העליונה. אולי ללא התדמית של המלך הכל-יכול, זו שהודבקה לו ברגעי השיא שלו כשהרכיב ממשלות, אבל בהחלט כמנצח. לא ניצחון מהפכני, אבל ניצחון בנקודות, שגם מזכיר כי עם כל הכבוד לדפני ליף וחברים, מאבקים חברתיים זקוקים לארגון גדול, חזק, עם הרבה חיילים.

 עופר עיני / אייר: גיל ג'יבלי

shai-n@globes.co.il