כך תציל בית"ר את הליגה

מה יכול לעשות ערוץ שמשדר ליגה חסרת מאבק אליפות? התשובה מסתתרת בטדי

תחילת חודש מארס, עם הכניסה למה ששדרי הספורט מכנים "הישורת האחרונה" של עונת הכדורגל, היא בדרך כלל תקופה מרנינה לצופים המכורים: המשחקים המיוזעים של תחילת העונה עברו, והגענו לשלבים הקריטיים שבהם מתרבים המשחקים "על שש נקודות" בקרבות הצמרת והתחתית. יש סיכוי טוב לקרבות רייטינג שירימו את נתוני הצפייה של הכדורגל הישראלי שמגרדים את הרצפה.

אבל רגע, מה עושים השנה כשמאבק האליפות כבר סגור, ומי שסוגרת אותו היא דווקא קבוצה שלא מעניינת אפילו את האוהדים שלה עצמה? מבחינה טלוויזיונית זהו הרגע שבו צריכים אנשי ערוץ 1 לשאול את עצמם על מה הם הולכים בשליש העונה שנותרה. האם להמשיך וללכת ב"משחק המרכזי" עם קרית שמונה מתוך הגינות ללוות אותה בדרך לאליפות היסטורית ושימוש בתירוץ של סיקור הפריפריה, בידיעה שהמשחקים הללו יצנחו לאזור ה-5% רייטינג ביום טוב; או אולי ללכת על המשחקים של "הגדולות" שמשיגים אחוזי צפייה כפולים מאלה של הקטנות, אבל הם על תקן מפגשי יוקרה חסרי משמעות ספורטיבית העונה.

מבחינת ערוץ 1, המחשבה על רייטינג כלל לא אמורה להוות שיקול משמעותי בהחלטה מה לשדר. אבל הדברים לא ממש נכונים מבחינה פוליטית-ציבורית: כשאתה משקיע 15 מיליון שקל בעונה ברכישת זכויות של ליגת העל בימים שהערוץ הציבורי קורס, אתה לא יכול להצדיק את הרכישה עם נתוני צפייה שתביא לך קרית שמונה. גם מבחינת ההתאחדות לכדורגל יש כאן דילמה לא קטנה לגבי העתיד של המוצר הזה: איך ההתאחדות תמכור את ליגת העל במכרז הבא כשכבר ברור שהעונה הנוכחית עומדת להיות הגרועה אי פעם מבחינת נתוני צפייה.

מה עושים? נראה שחבל ההצלה של הליגה העונה, וגם של ערוץ 1, צריך להיות שילוב של הכל: עניין ספורטיבי, קבוצה גדולה ושיקולי רייטינג. מי שעונה נכון לעכשיו על הקריטריון הזה היא בית"ר ירושלים, למרות שההפסד האחרון שלה בקרית אליעזר למכבי חיפה (1-0) הסתפק בנתון צפייה צנוע של 8.3% (גם בגלל המעבר החד-פעמי של "המשחק המרכזי" מיום שני ליום ראשון, כלומר התמודדות חסרת סיכוי מול "האח הגדול" של קשת). בית"ר תקועה במאבקי הירידה עד הצוואר, ונראה שמאבקי ההישרדות שלה (בשילוב הקשר המסתורי גל יוסף-קורנפיין-גאידמק) הופכים להיות מעניינים הרבה יותר מגרירת הרגליים של קרית שמונה לאליפות. תוסיפו לזה עוד כמה קבוצות מעניינות, כל אחת מסיבותיה היא, במאבק בתחתית: באר שבע (הרבה אוהדים), הפועל חיפה (בסיס אוהדים היסטורי לא מבוטל) ומכבי פ"ת (מי לא רוצה לעקוב אחרי הקבוצה של הלוזונים יורדת ליגה). והנה עוד סיבה להתחיל ולסקר את הליגה מלמטה.

כך שעשרת המחזורים הקרובים (האחרונים של הליגה) יכולים להיות יופי של הומאז', על בסיס טלוויזיוני מלא בפריים-טיים אחת לשבוע, לסיכום פעילותה של בית"ר ירושלים בליגת העל. במובן מסוים, עם הדמויות המיתולוגיות ביציע, ההופעות בבית הדין באמצע השבוע, והקשרים האפלים בחדרי חדרים סביב השליטה על הקבוצה - יש פה פוטנציאל לא פחות טוב מריאליטי.

***

חוויה לא שגרתית ציפתה לצופי צ'רלטון שצפו במשחק בין נוריץ' למנצ'סטר יונייטד ביום ראשון ב"ספורט 2": בערוץ שמעדכן תדיר בתוצאות משחקים שמתקיימים במקביל, התקבלה הידיעה על השער השני של טוטנהאם לרשת ארסנל ("ספורט 1"), כשרמי וייץ ששידר את המשחק של מנצ'סטר יונייטד, קיבל את העדכון במילים: "ביזיון! ונגר הביתה!".

מעבר לעובדה שוונגר הוא, עדיין, אחד המאמנים המוערכים באנגליה ושצריך טונות של חוצפה ישראלית פרובינציאלית כדי "לפטר" אותו כך בשידור חי כאחרון האוהדים ביציע, הרי שמווייץ - שראה דבר ורבע בכדורגל - היה אפשר לצפות לקצת יותר מקצועיות מאשר לסגור משחק בדקה ה-30. וייץ הוא חלק מתופעה שבה שדרנים הם כבר לא רק שדרנים. הם רוצים לעשות הכל. לפרשן, לשדר, לפטר, ולקבוע את ההרכב. העונש של וייץ הגיע כמובן מהר מאוד: עד סוף המחצית ארסנל כבר השוותה ל-2-2, בדרך לניצחון הגדול ביותר שלהם העונה 2-5 על היריבה העירונית.

כשארסנל חזרה למשחק, נזכרתי בעוד מקרה שבו וייץ התקשה להמתין לסיום: גמר ליגת האלופות של 2008. בעוד ג'ון טרי רץ אל הכדור ההוא, זעק וייץ לשמיים: "וצ'לסי היא אלופ.... לא!!!". כך, בעולמו של וייץ התקיים חלקיק של שנייה שבו היה אברם גרנט אלוף הצ'מפיונס.