גורם מרכזי לצניחת מניות הבנקים

הרבה סיבות היו לצניחת מניות הבנקים ב-2011, שנה שבה הבנקים עברו להיסחר הרבה מתחת להון העצמי, והסבו למשקיעים בהם הפסדים גדולים. המשבר העולמי, ההאטה במשק והחשש מהפסדי אשראי גדולים, הם רק חלק מהסיבות. סיבה נוספת היא מדיניות העמימות של בנק ישראל.

תחת הנגיד הנוכחי, סטנלי פישר, נוקט בנק ישראל מדיניות של ערפל קרב. כך לגבי יתרות המט"ח שאותן שילש בנק ישראל בלי להסביר את כוונותיו, ותוך הפרחת הסברים שונים ומשונים לפי הצורך. כך גם לגבי יציבות הבנקים, מדיניות ההון הנדרשת ומבחני הלחץ (STRESS TEST) שנועדו לבדוק את עמידותם למשברים.

בשבוע שעבר פרסם הפד את תוצאות מבחני הלחץ שערך לבנקים הגדולים בארצות הברית. הפד פירט בשקיפות מלאה את תרחישי הקיצון שלפיהם נערכו המבחנים, ומה תהיה הלימות ההון של כל בנק לאחר מימוש התרחישים.

מתוך 19 בנקים, 15 עברו את המבחנים בהצלחה, ארבעה בנקים, ביניהם סיטי בנק, לא עמדו ברף הנדרש, והפד הסביר מדוע, ומה עליהם לעשות: לחזק את ההון, ולהימנע מחלוקת דיבידנדים ומרכישת מניותיהם בחזרה.

גם בישראל נערכו לפני שנה מבחני לחץ. התרחיש היה חמור: נפילת שתי קבוצות לווים גדולות, הכפלת האשראי הבעייתי וחוסר יכולת לגייס הון נוסף.

"המערכת שומרת על עמידותה"

מה התוצאות? אין לנו מושג.

בנק ישראל הסתפק בדיווח לקוני: "בהתממשות התרחיש, מערכת הבנקאות כמערכת שומרת על עמידותה, והלימות ההון הממוצעת נותרת מעל המינימום הנדרש". עוד הוסיף, כי "קיים צורך בהמשך חיזוק הון הליבה במערכת הבנקאית, ובטיפול בריכוזיות קבוצות הלווים".

נחמד שהמערכת כמערכת שומרת על עמידותה, אבל מה קורה עם כל בנק באופן ספציפי? את הנתון הזה, הרלוונטי ביותר למשקיעים, בנק ישראל לא מספר לנו. איך ייראה כל בנק לאחר התממשות התרחיש? מה תהיה הלימות ההון של כל בנק? אילו בנקים זקוקים יותר מאחרים לחיזוק ההון? איזה בנק יקבל אישור לחלק דיבידנדים, ומי לא? אלו שאלות שאין לנו עליהן תשובה.

בנק ישראל לא מפרט, ומסתפק בעמימות קונסטרוקטיבית, משל מדובר במדיניות הגרעין של ישראל.

לא פלא שהאי-ודאות חלחלה לשוק ההון. לא פלא שבעלי מניות הבנקים היו לחוצים, וכפועל יוצא המניות צנחו. כולם הרי יודעים מי הלווים הגדולים, כולם רואים כמה הבנקים חשופים אליהם, וכל משקיע מבין היטב את הרגישות העצומה של כל שינוי במצב הלווים על הון הבנקים. וכשאף אחד לא בטוח, והשוק באי-ודאות, נוקטים צעדי זהירות ומוכרים.

לכך נוסיף עוד עניין סודי - מדיניות הלימות ההון. מאז ש"גלובס" חשף באוקטובר אשתקד את כוונת בנק ישראל להורות לבנקים להגדיל את ההון, ועד פרסום יעדי ההון הרשמיים לפני שבוע, שמר בנק ישראל על שתיקה. חוץ מהצהרות כמו "המתווה שייקבע (להון הליבה) ייקח בחשבון לא רק את המגמות בעולם, אלא גם את יכולת הבנקים לייצר הון, מבלי לפגוע ביכולתם לתמוך בפעילות הכלכלית של המשק", לא הסביר בנק ישראל לאן הוא מתכוון להוביל את הבנקים.

במשך יותר מחמישה חודשים היטלטלה חרב דמוקלס מעל ראשם של הבנקים, באוויר ריחפה האי-ודאות של דרישות ההון על נגזרותיהן - פגיעה ברווח, בדיבידנדים, ביכולת הצמיחה. כך שלא פלא כי מיד לאחר שהרגולטור פיזר במעט את מסך הערפל של העמימות, והציג את יעדי ההון, מניות הבנקים קפצו תוך שבוע אחד ב-10%.

 מדד הבנקים