"רשות ני"ע סוגרת הרבה תיקים כי משאביה מוגבלים"

"עבדתי ברשות ניירות ערך במשך כשנתיים וחצי, ועסקתי בריכוז עבודת המטה הקשורה בהליכי אכיפה. גיליתי שהרשות סוגרת הרבה תיקים שבהם נעברו עבירות מכיוון שכוח-האדם והמשאבים שלה מוגבלים. זו אחת הסיבות לאכיפה המינהלית. במקביל, הייתי שותף לצוות שהוביל את בניית המודל של האכיפה המינהלית. יכולתי להישאר ברשות ולעסוק בהפעלת החוק, אך התגעגעתי להיות עורך דין".

כך מספר בשיחה עם "גלובס" עו"ד ד"ר צבי גבאי, שותף במשרד גורניצקי, לשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך.

לדבריו, הוא התחיל לכתוב את הספר "אכיפה מינהלית בדיני ניירות ערך" בתקופת הצינון לאחר שעזב את הרשות. "עבדתי על הספר במשך שנה, בלילות ובסופי שבוע", הוא מספר.

"עכשיו הגיע זמן מבחן הביצוע של רשות ניירות ערך", אומר גבאי. "עליה לבחור נכון את המקרים, כי התחום הזה מתאפיין באי-ודאות משפטית. מותר לטעות כשיש אי-ודאות משפטית וכשהטעות נעשית בתום-לב. על הרשות לבחור מקרים שקרובים יותר למודעות ולכוונה, ולא להשתמש באכיפה המינהלית כשהפעולה נעשתה בתום-לב.

מנגנוני בקרה פנימיים

לדברי גבאי, "בדוקטורט שלי התעסקתי בנושא שבוער בעצמותיי: אלטרנטיבות להליך הפלילי, וביניהן מנגנוני בקרה פנימיים בחברות. באמצעות מנגנונים אלה, חברה יכולה למנוע מראש עבריינות והפרות חוק.

"ברשות ניירות ערך בארה"ב, ה-SEC, הבינו שצריך לתמרץ חברות, לתת להן קרדיט, כדי שישקיעו במנגנונים הללו כסף וזמן ניהולי. והנה, בשנת 2001, בחברה-בת של קבוצת סיבורד, חשבת ניפחה הכנסות, והדוחות הכספיים היו לא נכונים. אבל לסיבורד הייתה תוכנית אכיפה פנימית, ובאמצעות המנגנונים שהטמיעה היא איתרה את הפרשה, ערכה בירור פנימי, הפיקה לקחים, פיטרה את החשבת, תיקנה את הדוחות ודיווחה לרשות ולציבור בצורה גלויה לגמרי.

"הרשות האמריקנית הטילה על החשבת סנקציות, אבל מבחינת הרשות, החברה נהגה למופת; 'ככה אנחנו רוצים שכולם יתנהגו', והצהירה כי לא תיגע בשערה משערות ראשה של החברה.

"כלומר, למרות שהחברה הגישה דוחות שקריים, היא לא נקנסה. הרשות פרסמה את ההחלטה ושלחה בכך מסר לכל החברות האחרות: 'אל תפחדו, תבנו את המנגנונים, ואם תהיו רציניים - גם אנחנו נהיה רציניים'.

"רשות ניירות ערך בישראל הוציאה באחרונה מסמך עם קריטריונים להכרה בתוכנית אכיפה אפקטיבית, ועכשיו אני מחכה ל'סיבורד הישראלית'. למקרה שבו הרשות תגיד: 'החברה איתרה את ההפרה, תיקנה מיד, פעלה כפי שמצופה ממנה - ולכן לא ייפתח נגדה הליך אכיפה כלשהו'".

"פיתוי לשתוק"

לטענת גבאי, "היום יש לחברות שמגלות הפרות חוק פיתוי לשתוק, כי אולי אף אחד לא יידע מזה, וכך החברה תחסוך לעצמה את סכום הקנס שיוטל עליה בשל ההפרה. אך מי שסובלים מעניין ההסתרה הם המשקיעים, שאינם מקבלים מידע מלא על החברה.

"בלי אמירה ברורה של הרשות שהיא לא תפעל נגד חברות שמאתרות הפרות באמצעות אכיפה פנימית ומתקנות אותן, חברות יחששו לחשוף ליקויים שהן מגלות, מתוך תקווה שהם גם לא יתגלו על-ידי הרשות.

"מדיניות של הרשות, שלא להעניש חברות שדיווחו מרצונן על הפרות שאיתרו, תתמרץ חברות לבדוק את עצמן, לדווח לציבור ולהביא לידיעתו מידע מהותי ומלא, ללא חשש שיוטלו עליהן סנקציות - וזה מה שציבור המשקיעים צריך".

הראיון המלא עם עו"ד ד"ר צבי גבאי - במהדורה המודפסת של "גלובס".