טייקונופוביה? אנליסטים לא מסקרים כמעט חברות החזקה

איך קורה שחברות ההחזקה החשובות במשק כמעט שלא זוכות לסקירות של אנליסטים? ■ "החברות הללו נשלטות על ידי גופים ריכוזיים וגדולים, ובתי ההשקעות פשוט לא מעוניינים להתעמת איתם", קובע גורם בכיר בשוק ההון

סקטור חברות ההחזקה המקומיות, הוא המקופח ביותר על ידי האנליסטים, את מספר החברות המסוקרות בו אפשר לספור על כף יד אחת. יתרה מכך, בעוד שהחברות שנמצאות תחת חברות ההחזקה זוכות לסיקור נרחב יחסית - קרוב ל-30% מסך האנליזות שפורסמו בשנות הדירוג - חברות ההחזקה עצמן תופסות פחות מ-3% מסך הסקירות.

חברת החזקות היא בדרך כלל גוף ממונף ובעל עוצמה, הנשלט על ידי דמות דומיננטית ובעלת השפעה במשק (שבשנים האחרונות זוכה לעיתים לכינוי "טייקון"). כיצד ייתכן, אם כך, שגופים כה מרכזיים במשק הישראלי כמעט ולא זוכים לסיקור אנליטי?

על פניו נראה כי חברות ההחזקה מעניינות פחות מבחינת האנליזה, מאחר שהן סוג של קופסה ריקה: מעין גוף טכני שמשמש לתפעול בלבד, בזמן שההחזקות המעניינות שלה ממילא מסוקרות, כאמור, באופן ישיר.

עם זאת, גם אם החברות הללו מהוות רק צינור מקשר, הרי שבסופו של דבר, לאור העובדה שההשקעות של רובנו חשופים בצורה כזאת או אחרת לחברות הגדולות במשק, אנחנו חשופים גם לחברות שבראש הפירמידה.

גורם בכיר בגוף מוסדי עמו שוחחנו טוען כי מאחר שלא מדובר בסקטור נישתי, סיקור חברות ההחזקה נופל בין הכיסאות: "איזה אנליסט יסקר את אי.די.בי? מי שמסקר את שופרסל, זה שמסקר את סלקום או מי שעוקב אחרי נכסים ובנין?". לדבריו, טיב האנליזה תלוי מאוד בתנודות השוק, שכן המלצה על חברות כמו אי.די.בי וקבוצת דלק למעשה מקבילה במידה רבה להמלצה על השוק.

"האנליסטים חייבים להזהיר"

אך גם אם מקבלים את הבעייתיות שגלומה בניתוח החברות הללו, הרי שלא ניתן להתעלם מאספקט בעייתי אחר שמציק לאנליסטים ומונע מהם לסקר את החברות הללו. הכוונה היא ליחסים שיוצר סיקור כזה בין בית ההשקעות לבין בעל השליטה שעומד בראש חברת ההחזקה. ובמילים אחרות, ייתכן שהאנליסטים נמנעים מלסקר את החברות הללו פשוט כדי לא לפתוח חזית מול בעלי השליטה החזקים במשק, שהם במקרים רבים גם מעסיקים עתידיים בפוטנציה.

כדי לנסות ולפצח את הסוגיה הזו פנינו למספר גורמים בשוק. התשובות שקיבלנו מהם היו בהחלט מעניינות, אבל כולם, אולי מיותר לציין, התנו את פרסום הדברים בכך שזהותם לא תיחשף. אף אחד הרי לא רוצה להסתבך.

"מאז המשבר של 2008 חברות ההחזקה נמצאות בברוך רציני", ציין בפנינו גורם בכיר בשוק ההון.

"הן מאוד ממונפות, מתמודדות עם בעיות כלכליות, ובקושי מצליחות להחזיק את הראש מעל המים". לדבריו, מחלקות ה-sell-side עובדות באוריינטציה שיווקית, ומאחר שבחברות ההחזקה אין הזדמנות לרווח, מבחינתם אין גם טעם בסיקור שלהן.

אך הסיבה המרכזית לדלות הסיקור טמונה לדעתו בסוגיית בעלי השליטה: "חברות החזקה נשלטות על ידי גופים ריכוזיים וגדולים, ובתי ההשקעות פשוט לא מעוניינים להתעמת איתם. בלאומי סיקרו את דלק נדל"ן וזה הוביל למהומת ענק. מאז אף אחד כבר לא מתעסק איתם.

"מה שקורה בחברות ההחזקה מאוד מעניין, אני חושב שלאנליסטים יש אפילו חובה לכתוב את הדברים כדי להזהיר את השוק", מוסיף הגורם הבכיר. "הרי אי.די.בי היא אחת מהחברות הגדולות והדומיננטיות במשק, לא מעניין לדעת מה קורה בה ישירות? אין לי ספק", הוא מסכם, "שהסיקור המועט נובע מחוסר הרצון להתעמת עם בעלי השליטה".

"אנחנו לא משוחדים"

יחד עם זאת, בשוק נשמעים גם קולות אחרים. גורם נוסף עמו שוחחנו טוען כי חברות ההחזקה אינן זוכות ליחס שונה מניירות אחרים. "אנחנו לא משוחדים, כל מקרה נבדק לגופו על סמך פרמטרים כגון סחירות, עניין של השוק במניה, האם היא חברת צינור או שיש לה פעילות, וגם שיתוף הפעולה של החברה עם שוק ההון", הוא אומר.

עוד הוא מציין, כי ניתנת חשיבות לאמינות החברה ולשקיפותה, ולכן הגישה הרווחת היא לוותר מראש על התעסקות עם חשבונאות יצירתית. ומה לגבי הערך המוסף למשקיעים? "הכל תלוי אם יש כאן בשר כדי להתחיל לסקר את החברה", הוא עונה. "אם אי אפשר להרוויח עליה, אין בזה טעם".

דירוג הסקטורים המסוקרים ביותר
 דירוג הסקטורים המסוקרים ביותר