כמו שאמרתי בחלקה הקודם של הכתבה, הנסיעות הללו לאילת הפכו בשנים האחרונות לעניין שבשגרה. אני כבר נוסע לאילת יותר ממה שאני הולך לשתות אצל מתתיהו לנדשטיין, הלא הוא מתי המקלל, בשוק לוינסקי בתל-אביב. שזה חבל.
אבל העבראש האיסלנדי הרי לא מחכה לאף אחד. אם הוא מגיע, והוא הגיע, עוזבים הכול ויורדים לאילת. שוב. עבראש איסלנדי הוא סוג של ברווז. מסתבר שברווזים עפים, ואפילו רחוק, ולא כולם נוחתים במסעדה סינית מצופים ברוטב דביק וחום.
אבל אחרי שגומרים לבהות בברווז, פשוט כבר לא היה אור יותר (ישבנו שם שלוש שעות...), אפילו צפרים נהיים רעבים. וכשאתה בערבה הדרומית בשמונה בערב, אין לך הרבה ברירות. ללו המרוקאית סוגרת בחמש. החבר הצפר שלנו, זו הייתה נסיעה אחרת וגם היא התרחשה בשבועות האחרונים, אלוהים יודע מה יהיה הסוף, אוהב נורא לאכול בג'ירף כשהוא באילת. בעצם הוא לא אוכל בשום מקום אחר. מה שמוזר זה שהוא מחזיק מעצמו מבין באוכל. אחד כזה שיש לו את היין החביב עליו בבורגון. קשה לי להתווכח עם זה. גם אני חושב שיש יין ויש בורגון. הוא גם מבשל אוכל תאילנדי בצורה יוצאת מן הכלל. אבל הטעם שלו במסעדות, או לפחות במסעדות אילתיות, הוא, איך נגדיר זאת בעדינות, מוזר.
אבל שוב, היה מאוחר, ולא היה כוח וכמו שאתם כבר מנחשים אם הגעתם עד כאן, גם בג'ירף אילת כבר היינו וזה לא היה נורא כל-כך.
אישית, איני מחבב את הרשת המצליחה הזו. אני גם לא ממש משוגע על נודלס מוקפצים בשום מקום אחר.
אבל אני מבין שאם כבר אוכלים את הדבר הזה, מסעדת ג'ירף היא מקום סביר לעשות את זה בו.
חסר טעם טוב
גם הפעם הייתה מסעדת ג'ירף מפוצצת לגמרי בשלל מקומיים, עונת התיירות עוד לא התחילה. לך תדע אם תהיה אחת השנה עם כל ההבטחות של ביבי ובוגי.
אבל הפעם, מה לעשות, האוכל היה, ואני נזהר בלשוני, לא משהו.
המרק התאילנדי היה גדול. מה זה גדול, עצום. חמישה אנשים לא יכלו לו. הוא הורכב מציר עוף עם חלב קוקוס, שרימפס וקלמרי, פטריות, עגבניות, נבטים וכוסברה. כולם היו בפנים. רק הטעם הטוב, היחסי אפילו, לא הגיע לפגישה.
כיסוני הגיוזה היו דביקים ורכרוכיים, הקלמרי המטוגן צמיגי ובטעם גומי מוקפץ, ארובות השרימפס-אגרול שהתחזה למשהו עם שרימפס היו בלתי מזוהות, המנה הקיסרית, ממנות הדגל של הרשת, הייתה מלאה במונוסודיום ברמות מבהילות. דווקא אותה המשכנו לאכול קרה בחדרנו בקיבוץ אליפז. פעם הייתי עד לוויכוח בין שני אנגלים מה טעים יותר, אוכל הודי קר למחרת היום או אוכל סיני. המנה הזו לא הייתה נכנסת לתחרות שלהם. אפילו מנת הצ'אזה המפורסמת, עוד אחת ממנות הדגל של הרשת - בקר עם חצילים ברוטב חריף-חמוץ, לא הצליחה להציל את המצב.
בפעם הבאה נאכל שוב ב...גי'רף. איזו ברירה יש לנו. אולי יהיה יותר טוב. מצד שני אפשר ללכת לאל גאוצ'ו. אולי סוף-סוף זה לא יצליח. למה ללו לא פותחים בערב?
מחירים:
גיוזה: 36 שקל
ארובות שרימפס: 27 שקל
קלמרי: 39 שקל
מרק תאילנדי: 54 שקל
המנה הקיסרית: 53 שקל
צ'אזה: 54 שקל
ג'ירף אילת: טיילת הרודס, החוף הצפוני, 08-6316813. א'-שבת 12:00-00:00
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
