הפגנה, לא חשוב על מה

"שביתה", ג' 22:00, "יס דרמה"

כבר מזמן לא הייתה סדרה שעסקו בה כה רבות עוד לפני שידורה. אין ספק כי דרמה על יחסי עבודה במפעל, על רקע המחאה החברתית (הדועכת? המקצינה? תחליטו לבד) ומה שזוכה כאן באופן כללי לכינוי "המצב", היא מעניינת שבעתיים מאשר בכל תקופה אחרת.

"מעניינת" היא אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לסדרה הזאת, שכן במבחן "מעניין או לא מעניין", היא עומדת בהצלחה: הפרק הראשון משך אותי מספיק כדי לצפות בשני, השני גרם לי לחכות לשידורו של השלישי.

יחד עם זאת, קשה שלא להתרשם מכך שלמישהו פה היה חשוב לצעוק כל-כך חזק, עד שממש כמו העובדים המתמרדים במפעל, הוא לא שם לב שתוך כדי הצעקות, נפלטו לו החוצה גם לא מעט שטויות.

נתחיל עם הקיטש המזרחי-מסורתי. עד מתי יהיו כל הפועלים שבעולם אפללו? (שלום מיכאלשווילי), עד מתי יהיה המנכ"ל ברקוביץ'? (אלון אבוטבול), עד מתי יהיה תצלום של כיפה, תפילין וטלית תו תקן ליושר? לא שיש לי חלילה משהו נגד, אבל האם לא ראינו את הגרועים שבעבריינים כשהם אוחזים בדיוק בסט הזה באולם בית המשפט?

יתרה מזאת, לא שאני חושב שהכסף הוא הכול בחיים, אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם שביתה שבה לא היו לעובדים שום תביעות שכר? שום דבר שקשור לכסף או לתנאים מלבד הדרישה האלמנטרית (והמוצדקת כמובן) שיתייחסו אליהם כבני אדם? הרי גם השביתה בבתי הזיקוק, שעליה לכאורה נשען התסריט, מוצדקת ככל שהייתה, עסקה, בסופו של דבר, גם בכסף.

זוג מושלם על המסך

כל זה מערער את אמינות התסריט של "שביתה" וחבל, כי יש בה כמה קונפליקטים אמיתיים שיוצרים דרמה אמיתית, מותחת ומהנה: הרומן המורכב בין בוסקילה (עמוס תמם) לסמדי (נטע גרטי) למשל, הוא מאלה: היא מנהלת כוח אדם במפעל, הוא מנהל משמרת, שניהם גדלו ביחד. הבעיה היא שהוא נשוי (מלאני פרס) ועוד מתברר כי הוא סובל מעקרות.

תמם וגרטי נפלאים ביחד: כשהם במיטה, קשה שלא להיסחף איתם, כשהם רבים, קשה שלא להתרגז, כשהם מתלבטים, גם הצופה מתגרד בראש. כבר מזמן לא ראיתי זוג מושלם כל-כך על המסך.

ולמרות ההופעה המצוינת שלהם, סיימתי את הצפייה בשני הפרקים הראשונים של "שביתה" ברגשות מעורבים: מדובר בסדרה טובה שעם קצת מאמץ, הייתה יכולה להיות מצוינת.