עיתונאי "הארץ" אורי בלאו הודה והורשע בהחזקת ידיעות סודיות

עיתונאי "הארץ" אורי בלאו וסנגורו, עו"ד ז'ק חן, מאשימים את מערכת הביטחון בכך שהפרה את הסיכום הראשוני בינה לבין בלאו, ולפיו המסמכים הביטחוניים שהחזיק בידיו ושמסר לשב"כ לא ישמשו לצורך איתור המקור שהעבירם לבלאו.

טענה זו הושמעה הבוקר (ג') בבית משפט השלום בתל-אביב, במסגרת הדיון שבו הודה בלאו והורשע בעבירה של החזקת ידיעות סודיות בלא כוונה לפגוע בביטחון המדינה, בהתאם להסדר הטיעון שנחתם בינו לבין הפרקליטות.

השופט עידו דרויאן יכריע בתחילת חודש ספטמבר אם להיענות לבקשת הצדדים לגזור על בלאו 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

‏עד עתה טענה המדינה - והדבר אף מופיע בכתב האישום שהוגש לבית המשפט לפני 3 שבועות - כי בלאו היה זה שהפר את ההסכם שנחתם בינו ובין עיתון "הארץ" לבין המדינה, בכך שלא החזיר את כלל המסמכים הסודיים שהחזיק ברשותו, ושלא שב לישראל במשך חודשים ארוכים בעת שהיה דרוש לחקירה.

ואולם על-פי טענתו של עו"ד חן, המייצג את בלאו לצד עורכי הדין מיבי מוזר וטלי ליבליך, יש אפשרות שדווקא המדינה היא זו שהפרה ראשונה את הסיכום, מאחר שבמועד שבו הבטיחה לבלאו כי המסמכים שימסור לא ישמשו לצורך איתור המקור, כבר התקיימה במשך תקופה ארוכה חקירה שמטרתה למצוא את הגורם שהדליף אותם - ענת קם.

"העמדה לדין תקדימית"

‏‎‎לפי כתב האישום, שבו הודה והורשע בלאו, בספטמבר 2008 הוא הכיר את קם, ששירתה בין השנים 2005-2007 כחיילת בלשכת אלוף פיקוד המרכז, יאיר נוה, ולאחר שחרורה הועסקה כעיתונאית באתר"וואלה.

בלאו קיבל מקם דיסק-נשלף, שעליו נשמרו כ-1,800 מסמכים, ובהם 180 שסווג כ"סודי ביותר" וכ-500 מסמכים שסווגו כ"סודי". עוד נטען כי "בלאו המשיך להחזיק במסמכים ובהעתקים נוספים שהפיק מהם, עד שמסרם לבסוף לידי המדינה בדצמבר 2010".

כתב האישום מציין כי הכתבות שפירסם בלאו ב"הארץ" בהתבסס על המסמכים פורסמו באישור הצנזורה הצבאית.

בלאו עצמו אמר בדיון לשופט דרויאן כי קשה לו עם הרשעתה של קם והעונש הכבד (4 שנות מאסר - י' י') שאותו היא מרצה.

"אני עיתונאי" אמר בלאו, "ככזה אני מחויב להביא לידיעת הציבור את מרב האינפורמציה האפשרית, כדי שהוא יוכל לשפוט ולהבין את המציאות שסביבו. זו המהות של תקשורת חופשית אמיתית במדינה דמוקרטית, וכך אני רואה תפקידי כעיתונאי.

"ברור שהמידע שאני מפרסם הוא לא תמיד נוח, אך תקשורת הבוחרת להקל ולהתפשר מועלת בתפקידה. בדיעבד, ניתן היה לנהוג אחרת בצמתים שונים לאורך הדרך, אבל חשוב לי להדגיש שפעלתי על מנת להמשיך לספק לציבור מידע שלו הוא זקוק. כך פועלת תקשורת במדינה דמוקרטית".

‏סנגורו, עו"ד ז'ק חן, ציין כי "פרשה זו עניינה בהעמדה לדין תקדימית של עיתונאי, שבמסגרת תפקידו החזיק מסמכים סודיים הדרושים לו לצורך עבודתו כעיתונאי. בלאו לא נהג הפקרות בפרסום, אלא פעל על-פי כללי המשחק ועל-פי החוק והעביר את הכתבות לאישור הצנזורה".

‏‎‎‏"עיתונאי הוא לא מעל החוק"

‏התובעת, עו"ד הדס פורר-גפני מפרקליטות מחוז תל-אביב, אמרה כי "ההחלטה להגיש נגד בלאו כתב אישום הייתה של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לאחר התחבטות רבה בנושא, בשל החשיבות הרבה שאנו רואים בקיומה של תקשורת חופשית".

לדבריה, "אין למסמכים שום ערך עיתונאי, לפחות בחלקם הגדול. מסמכים מסוג זה אסור לא לראש הממשלה, לא לרמטכ"ל ולא לפרקליט המדינה להחזיק. עיתונאי הוא לא מעל החוק".

‏מאידך, עו"ד פורר-גפני מנתה את הנסיבות המקילות שהובילו את התביעה לחתימה על הסדר טיעון: "ראשית, לראשונה במדינת ישראל עיתונאי עומד לדין על החזקת מסמכים מסווגים; לא הייתה כאן פעולה יזומה של בלאו לקבל את המסמכים; בלאו פירסם כתבות בעקבות המסמכים, שכולן עברו דרך הצנזורה; ולהבדיל מעניינה של קם, לבלאו לא היה מניע אידיאולוגי". ‏‎‎‏(ת"פ 10677/07/12).

"פגיעה בחופש העיתונות"

מאגודת העיתונאים בירושלים נמסר בתגובה: "החלטת בית המשפט להרשיע את אורי בלאו בהתאם לעסקת הטיעון היא החלטה רעה, הפוגעת בחופש העיתונות ומסכנת את יכולתה של התקשורת בישראל למלא את תפקידה הראוי. ההחלטה מחזירה את ישראל שנות דור לאחור ומעמידה בספק את הגדרתה כמדינה דמוקרטית אמיתית.

"ההחלטה מצטרפת לשורת צעדי החקיקה שנועדו לפגוע במעמד העיתונות ובתפקידיה החיוניים לקיומו של כל משטר דמוקרטי. הפרסומים של אורי בלאו עברו צנזורה, והעיתונאי מ'הארץ' עשה מה שכל עיתונאי טוב צריך לעשות: לחשוף לעיני הציבור ולהביא לשיפוטו את מה שמנסים להסתיר מעיניו.

"אגודת העיתונאים בירושלים תפעל בדרך של חקיקה להחזיר לעיתונות הישראלית את היכולות לעשות תחקירים ולסקר כראוי את המציאות".