בוגרי המחאה דור ראשון

במחלקה לאמנות מתמודדים עם שאלות חברתיות ועם מעמד האמנות בעידן המותגים הממוסחר

אמנות / האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל

תערוכת הבוגרים של בצלאל היא ספינת הדגל הבלתי מעורערת של האקדמיות לאמנות ולעיצוב. תערוכת הענק המקיפה את מחלקות האמנות, עיצוב תעשייתי, תקשורת חזותית, צילום, אמנויות המסך, קרמיקה וזכוכית, צורפות ואביזרי אופנה, מתקיימת בקמפוס בצלאל בהר הצופים. תערוכת המחלקה לארכיטקטורה מוצגת במקביל בבניין בצלאל ההיסטורי ברחוב בצלאל 1.

הביקור בבצלאל מעורר בכל פעם מחדש תחושת עלייה לרגל, משולבת בסחרור וגודש בלתי נתפס. לבצלאל נקשרה הילה של יוקרה. בוריס שץ שהקים את בצלאל ב-1906 היה אולי נביא והוזה, אבל בעל דרייב מעשי במיוחד, שהצליח לייסד בחזונו את אומת האמנות העברית. הפרק המכונן הזה בהיסטוריה הפך לנכס שעומד לו למוסד עד היום, יחד עם סגל מקצועי מוכשר ומגוון, שמתעלה מעבר לפוליטיקות הפנימיות והמתוקשרות שמעיבות על האווירה היצירתית.

60 בוגרים מציגים בתערוכת המחלקה לאמנות. "הדור הראשון של בוגרי מחאת 2011", כדברי ראש המחלקה אלי פטל. "רגל אחת באקדמיה והשנייה כבר ממהרת לקהל אחר".

אינגה ליטבק מציגה עבודה מעניינת ומאתגרת לקהל. ביצירתה היא מארחת את סלח, פליט מדרפור, העובד גם כמתרגם במרכז לסיוע לפליטים בתל אביב. הוא שוהה בחלל חדר המורים של המחלקה אותו ביקשה, כבשה, והסבה לצורך העניין למעין פינת ישיבה סגפנית. ספה, שולחן מחשב, פינת קפה צנועה. זר בלונים ההולך ומתבלה הוא הקישוט היחיד בחדר ועל הקיר חוזה ההתקשרות בין האמנית לאורח, המקבל שכר לפי שעה על נוכחותו ביצירה.

"אני מודעת לכך שזה פוליטי", היא אומרת, "אבל לא התכוונתי להיות פרובוקטיבית. שאלתי את עצמי מה התפקיד שלי כאמנית. בעיניי סלח מציג כאן את עצמו ובעבודה שלי אני יוצרת את האפשרות למפגש איתו". היא מזהה עמדת כוח של האמנות.

"סלח לא צריך לעשות כאן שום דבר מיוחד, אבל הוא יכול לדבר עם אנשים, לענות על שאלות, לספר את סיפורו. הם גם יכולים להתעלם ממנו, אבל אז הם נוקטים עמדה אקטיבית. להתעלם מאדם זה לא כמו להחליט לא לצפות בווידאו שיצרתי. זה מעשה בעל משמעות", מסבירה ליטבק את פעולתה.

ליטבק לא המציאה את הז'נר של אמנות פעולה ונוכחות אנושית. רבים האמנים המציגים בגופם, או נפגשים עם קהל כפי שעשתה זאת מרינה אברמוביץ ב-MOMA למשל. הגדיל לעשות איי וויי וויי, שהזמין 1000 סינים לדוקומנטה בקאסל, גרמניה. עצם נוכחותם בעיר שינתה את המאזן הדמוגרפי הזמני ושימשה כנקודת מפגש של סקרנות תרבותית להם עצמם ולקהל המבקרים בתערוכה.

המחווה הקטנה של ליטבק מתאימה לקנה המידה של ישראל ושלה, כסטודנטית בעבודת גמר. בלי מגלומניה, היא מצביעה על בעיה חברתית בוערת ומטפלת בה בו זמנית. היא מספקת תעסוקה לחסן ומאפשרת לו להיפגש עם קהל אזרחים מקומי, צעד הכרחי בדרך לקליטה בחברה ושבירת המחיצות והזרות. גם אם היא עשויה להיתפס כגימיק או כקלישאה פוליטית, יש בעבודה כוח לעורר דיון וליצור מודעות.

קובי זווילי מציג בתערוכה ציורים ששואבים את השראתם מקתדרלות ואיקונוגרפיה נוצרית, שעברה טבילת אש בפופ-ארט. הוא מעיר בציניות על הכוח השיווקי של הנצרות, שידעה למתג את עצמה כל כך טוב עד שהתרבות העכשווית שואלת ממנה אלמנטים של מיתוג בהצלחה רבה. ע"ע מדונה. לדבריו, התרבות הצרכנית מצליחה לטשטש גם את הגבולות בין יצירת אמנות ליצירתיות הנרתמת לפרסום מוצרי צריכה.

לא רחוק ממנו מציג אשחר חנוך קלינגבייל עבודת רישום מיומנת שנעה בין סיזיפיות למינימליזם. "נחתנו על קרם ברולה" הוא רושם על הקיר באותיות קלושות, כמעט בלתי נראות, ציטוט מדברי האסטרונאוטים שהגיעו לטיטאן, ירח של כוכב שבתאי. "מאוד התרגשתי מהעובדה שהם עבדו כל כך קשה ונסעו כל כך רחוק רק כדי להגיע לנופים כמו באריזונה", הוא מספר. כך גם רישומיו נעשים בעבודה קשה ומגיעים למקום המתעתע שבו לא ניתן כמעט לראותם.

קמפוס בצלאל הר הצופים, ירושלים; א'-ה' 10:00-21:00, יום ו' 10:00-16:00; נעילה: 3.8

עיצוב / מכון אבני

שובו של המעצב היצרן

בין 11 בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון אבני בולטות עבודותיו הצבעוניות של עדן אוחנא, היוצר גופי תאורה וכלים מבלונים צבעוניים. הוא כולא ומנפח אותם בתוך תבנית המעניקה להם צורות אמורפיות, מצפה אותם מבפנים בחומר קשיח יצוק ברוטציה, ומבחוץ בשכבת הגנה.

הגימור מותיר את הקשר בבלון מזדקר במלוא מתיקותו הילדותית והצבעוניות המקסימה מעלה חיוך.

אוחנא מייצג מגמה רווחת בעיצוב היום, של שובו של הקראפט, מלאכת היד של מעצבים-יצרנים הממציאים לעצמם תעשייה ביתית.

יחד עם זאת הוא עושה שימוש מפתיע בחומר זמין ונגיש, הבלון, ומעניק לו משמעות חדשה.

דודי אבוטבול מהמחלקה לתקשורת חזותית חקר את מקורו של הצבע הכחול שאינו מוזכר בתנ"ך. תגלית מפתיעה ומרתקת, שהוא מתייחס אליה כאל תעלומה ובודק עובדות היסטוריות וטבעיות הקשורות להימצאו או היעדרו של הכחול מחיינו. חבריו עוסקים בשאלות על זכות קיומו של הפרינט בעידן דיגיטלי.

מכון אבני, רחוב אילת 23, תל אביב; א'-ה' 9:00-20:00, ו' 9:00 13:00, עד 3.8

צורפות ואמנות / המכון לאמנויות תל חי

חשיפה לצפון

24 בוגרים מציגים בתערוכה "חומר מקומי" של המכון לאומנויות במכללה האקדמית תל-חי, במגמות אמנות פלסטית קדרות וצורפות. השתיים האחרונות עוסקות במלאכות מסורתיות, ולמרות זאת מצליחות להפתיע במחקר של טכניקות חדשות, חומרים בלתי שגרתיים ונושאי יצירה מענינים. במחלקה לצורפות מציגה מירב ניר רביב, שהיא גם בוגרת בצלאל, סדרת "איורים בצורפות". יעל שחורי שוברת את הלב עם חלקי בובות ברבי שנגדעו וחוברו להם יחדיו בסדרת תכשיטים ואביזרים מרירים ומצמררים.

גם המחלקה לאמנות מפגינה יכולות מרשימות, וכמה מבוגריה קיבלו מלגות לאירוח ויצירה בחו"ל. עבודתה של דפנה סמואל מציגה בית עץ מפנטזיה ילדותית שהפך למבוך מראות, ולצידו ציורי נוף מהדהדים חלום שחלקו בלהה וחלקו געגוע לילדות.

התערוכה פתוחה עד יום שישי הקרוב 27.7

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988