"ניו-יורק טיימס": נתניהו - צ'רצ'יל או בוס של מפלגה?

בעל הטור תומס פרידמן תוקף גירעון מנהיגותי וכורך בחבילה אחת את נתניהו, מורסי, אובמה ופוליטיקאים רפובליקניים

בעל הטור תומס פרידמן יוצא היום (א') בהתקפה חריפה על מנהיגים שסובלים מגירעון מנהיגותי וכורך בחבילה אחת של מנהיגים כאלה את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשיא מצרים, מוחמד מורסי, נשיא ארה"ב, ברק אובמה ופוליטיקאים רפובליקניים בקונגרס.

פרידמן כותב, כי התרשם עמוקות ממשפט שאמרה בשבוע שעבר מנהיגת התנועה הדמוקרטית במיאנמר, אונג סאן סו קי, בנאום על קפיטול היל, בטקס שבו הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס: "לא הכוח שהוא שמשחית; מה שמשחית הוא הפחד לאבד את הכוח".

זה משפט טעון אמת עמוקה והוא רלוונטי כיום, כאשר רק מנהיגים מעטים מעזים להשליך את הזהירות מבעד לחלון, להתעלם מהסקרים ולומר לעמם את האמת על סוגיות קשות וכאובות, כותב פרידמן. נתניהו אינו אחד מהמנהיגים באלה.

"ביבי נתניהו תובע בקולניות שאמריקה תציב בפומבי קו אדום לתכנית הגרעינית של איראן, קן שישרטט במדויק מתי תנחית ארה"ב מהלומה על טהראן", כותב בעל הטור ב"ניו יורק טיימס". "ביבי הוא ווינסטון צ'רצ'יל כאשר מדובר בדרישה שארה"ב תציב קווים אדומים, אבל הוא בוס של מפלגה מקומית, כאשר אמריקה מבקשת ממנו לשרטט קו ירוק, שיראה היכן ההתנחלויות בגדה ייפסקו והמדינה הפלסטינית תתחיל".

"'או, לא, אני לא יכול לעשות זאת', אומר ביבי לפקידי ממשל אמריקניים. 'אני אאבד את הקואליציה שלי'. אז אמריקה אמורה ליטול סיכון ולצאת למלחמה עם איראן, אבל ביבי לא יסכן שום דבר כדי לקדם עסקה עם הפלסטינים שתיצור מעט לגיטימציה ואהדה גלובליות לישראל ולארה"ב, במקרה שאכן תהיה מלחמה עם איראן. תודה רבה".

ועל מורסי אומר פרידמן: "מפגינים מוסלמיים משתוללים מול שגרירות ארה"ב בקהיר... והנשיא המצרי החדש, מהאחים המוסלמים, מסרב תחילה לגנות אותם ואפילו לספק הגנה נאותה לנציגות האמריקנית. רק שיחת טלפון חריפה מאוד מהנשיא אובמה, שללא ספק רמז שמצרים לא תקבל אפילו פרוטה אחת מסיוע החוץ של ארה"ב, הניעה את המנהיג המצרי לגנות את ההתקפה".

"גורמים באחים המוסלמיים 'הסבירו', כי מורסי 'נקרע' בין דרישות הדיפלומטיה לבין הצורך לא להרחיק את בסיס תומכיו ולא לאפשר לסלפיסטים, תנועה קיצונית יותר מהאחים המוסלמים, לאגף אותו. מצטער, מורסי. להיות מנהיג פירושו לקבל החלטות. זה סימן לא טוב לתחילת שלטונו".

פרידמן מביא דוגמאות נוספות להעדר חוט שדרה אצל מנהיגים אחרים, לרבות אובמה ופוליטיקאים רפובליקניים בקונגרס, ומציין שתחושתו היא, שהגרעון במנהיגות גלובלית אינו יכול להימשך. תלות הגומלין בין מדינות תבל הולכת וגוברת ולכן להנהגה חלשה במדינה אחת יש השפעה עמוקה על מדינות רבות אחרות.

"חישבו על משבר האירו, על איראן-ישראל או על זיהום האוויר בסין", כותב בעל הטור. "אני לא מאמין ששני הגורמים החזקים ביותר עלי אדמות שמטילים עלינו עולה של משמעת, השוק ואיתני הטבע, ישבו בשקט במשך עוד עשר שנים ויניחו לנו להוסיף ולבנות עוד גרעונות פיננסיים עצומים, או להגדיל את זיהום האוויר. יום אחד שני הכוחות האלה ינחיתו עלינו מהלומות כה אדירות עד שיהיה כורח בהנהגה הרקוליאנית שתתמודד עם המשברים החדשים".